סיפורה של חנה היא אשתו של אלקנה מעורר התפעלות על יחסים נפלאים בין איש לאשתו. אולם מעבר לזה יש כאן דוגמה חיה לאשה המצטיינת בכח תפילתה שאופן תפילתה היא מופת לרבים, עד כדי כך שחז"ל למדו מחנה את כל הלכות תפילה.

אלקנה וחנה מתגוררים בהר אפרים בסוף תקופת השופטים. לאלקנה שתי נשים חנה ופנינה. לפנינה יש ילדים ולחנה אין ילדים. הקדוש ברוך הוא מעמיד את חנה בניסיון לא קל. הניסיון של אשה עקרה הוא ניסיון קשה מנשוא, מה גם שלצרתה פנינה יש ילדים והיא מתגרה בה, אמנם לא מתוך רוע לב אלא "בעבור הרעימה", כדי שתתחזק בתפילתה, (שהרי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו). בכל זאת כאבה של חנה לא רק שלא נחלש על ידי כך אלא רק התעצם.

וכאשר אלקנה וכל בני משפחתו עולים כבימים ימימה לבית ה' בשילה, חנה מנצלת את ההזדמנות להביע את כאבה לפני בורא עולם. אין היא אוכלת ואין היא שותה אלא שופכת את ליבה אל ה' כאל קרוב ואהוב. היא מתפללת מעומק לבה אל מי שאינו מואס בתפילת דלים. רק אתו היא יכולה לדבר בצורה הכי פשוטה פנים אל פנים בבכיות ותחנונים. גם כאשר אלקנה אישה אהובה אומר לה: "חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך, הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים", אין היא מתנחמת. היא ממשיכה להתפלל ובדביקותה והתאחדותה עם ה' אין היא מתייחסת לסובב אותה כלל, לכן רק שפתיה נעות וקולה אינו נשמע. עד שאפילו בעיני עלי הכהן התנהגותה מוזרה ונדמית לו כשיכורה. הוא פונה אליה ואומר: "עד מתי תשתכרין" הסירי יינך מעליך", ואז היא מסבירה לו שאין היא שיכורה אלא שמרוב צערה הרבתה להתפלל ולהתחנן.

חנה רצתה בן לאו דוקא כדי לספק את הדחף האמהי שבקרבה. היא רצתה בן כדי למלא את יעודה בעולם, על כן היא מבקשת ואף נודרת, שאם יהיה לה בן, היא תשאיל אותו לה' כל הימים.

לאחר שתהה עלי הכהן על קנקנה של חנה, וראה שאשה גדולה עומדת לפניו, והתפעל מעוצמת תפילתה, הוא מבשר לה שתפילתה ושאלתה מאת ה' התקבלו.

ואכן היא זוכה ללדת בן וקוראת את שמו "שמואל", משמע, אותו קיבלה רק בהשאלה מאת ה'. היא יודעת שילדים הם רק פיקדון ואינם רכוש של ההורים. וכפי שנדרה היא רוצה רק לגדל אותו גידול ראשוני עד שייגמל, כדי להכין אותו למלא את יעודו, ואז תביא אותו אל בית ה'.

ואכן, כאשר נגמל הנער היא הולכת בלויית בעלה עם בנה אהובה, עם הבן שה' הפקיד בידיה רק בהשאלה, אל בית ה'. שם מקריבים היא ובעלה קרבן תודה לה' שלושה פרים. הגיע הזמן להודות לה' על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה להיות שותפה לה' בהורדת נשמה גדולה לעולם, נשמה  שתשרת בקודש בבית ה'. ובשמחה גדולה היא פונה אל עלי ואומרת לו: אל הנער הזה התפללתי, ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו וגם אנכי השאילתיהו לה' כל הימים אשר היה הוא שאול לה'".

חנה אינה מסתפקת בזה אלא מחברת שיר שבח והלל לה', שיר נפלא הידוע בשם "תפילת חנה". שיר הודאה שיש בו נבואה גם לאחרית הימים. ולא בכדי נכנסה תפילת חנה להרבה סידורים, ויש הקוראים תפילה זו יום יום ורואים בה סגולה נפלאה לזכות בבני חיי ומזוני רויחי.

חנה זכתה לא רק לבן אלא לבן מיוחד שמואל הנביא השקול כנגד משה ואהרן. רק משורש צדיקים גדולים, האוהבים זה את זה אהבה שאינה תלויה בדבר, יכול לצאת בן מיוחד, רק בזכות קשר אמיץ וחזק בה' מתוך אמונה גדולה ותפילה "בכל מאודך" יכול לצמוח פרי בטן כזה.

אז הבה נלמד מחנה ונאמץ לנו את האהבה הן אהבת ה' והן אהבת ישראל ובמיוחד אהבה לבן/בת הזוג, ואמונה עמוקה בה' ותפילה בכוונה אמיתית, ואז מובטח לנו שנזכה לכל הברכות ולכל היעודים שאנו ראויים להם על פי תורה.