פרשת וישב לילדים – הגלות כהכנה לגאולה

הקראת כתבה
יום ראשון ח׳ כסלו ה׳תשע״ה
וּכְפִי שֶׁנּוֹכַח הָאָח הַצָּעִיר, שֶׁלֹּא נִתָּן לִיצֹר בֶּגֶד מִבְּלִי שֶׁבִּתְחִלָּה יִגְזְרוּ אֶת הַבַּד קְרָעִים-קְרָעִים, וְרָהִיטִים לֹא יוּכְלוּ לִהְיוֹת אִלּוּלֵא יְנַסְּרוּ, יְקַצְּצוּ וְיַחְתְּכוּ תְּחִלָּה אֶת הָעֵצִים – כָּךְ גַּם בְּחַיָּיו הַפְּרָטִיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל…
העיר

לָמָּה יֵשׁ סֵבֶל בָּעוֹלָם?

יִשְׂרָאֵל הָיָה יֶלֶד חַם וְרָגִישׁ שֶׁאָהַב לִקְרֹא אֶת סִפּוּרֵי הַתַּנַ”ךְ. בִּמְיֻחָד אָהַב יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, הוּא מַמָּשׁ חַי עִם הַפָּרָשָׁה. וְתָמִיד שִׁתֵּף בְּלִמּוּדוֹ וּבְמַחְשְׁבוֹתָיו אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל דָּוִד אוֹתוֹ הֶעֱרִיץ כָּל כָּךְ. כַּאֲשֶׁר לָמַד אֶת פָּרָשַׁת וַיֵּשֵׁב וְקָרָא עַל סִבְלוֹ שֶׁל יוֹסֵף, לֹא יָכֹל לְהַאֲמִין שֶׁאֶחָיו שֶׁל יוֹסֵף זְרָקוּהוּ לַבּוֹר וּלְבַסּוֹף מָכְרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים. הוּא נִגַּשׁ לְאָחִיו בִּדְמָעוֹת וְשָׁאַל אוֹתוֹ, לָמָּה סָבַל יוֹסֵף כָּל כָּךְ וּבִכְלָל לָמָּה יֵשׁ סֵבֶל בָּעוֹלָם?

אָמַר לוֹ אָחִיו דָּוִד, אָחִי הַיָּקָר, הָבָה נֵצֵא לְמַסָּע בָּעוֹלָם וְשָׁם תְּקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת לִשְׁאֵלוֹתֶיךָ.

הָאַחִים יוֹצְאִים לַמַּסָּע כְּדֵי לִמְצֹא מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים

יָצְאוּ שְׁנֵי הָאַחִים לְסַיֵּר בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל. בְּאַחַת הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת, עָבְרוּ לְיַד אוּלָם רְחַב יָדַיִם וּבוֹ הָיוּ מֻטָּלִים בִּמְלֹא כָּבְדָּם גִּזְעֵי-עֵץ יְקָרִים. אֲנָשִׁים בְּסַרְבָּלִים וּבְמִצְנָפוֹת עָבְדוּ שָׁם בְּמֶרֶץ רַב – הֵם חָתְכוּ, נִסְּרוּ וּפִצְּלוּ אֶת הַגְּזָעִים עַד שֶׁהָפְכוּ אֵלֶּה לְפִסּוֹת קְטַנּוֹת וְלִנְסָרִים דַּקִּים בִּשְׁלַל צוּרוֹת. עָמַד וּפָסַק יִשְׂרָאֵל הָאָח הַקָּטָן:  רְאֵה-נָא אָחִי, אֲנָשִׁים אֵלֶּה נוֹטְלִים עֵצִים כֹּה יְקָרִים וּמַשְׁחִיתִים אוֹתָם עַד לִבְלִי הַכֵּר! הֲרֵי אֵין לְךָ אֱוִילוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ!

הִמְשִׁיכוּ הָאַחִים בְּמַסָּעָם, וְהִנֵּה נִתְקְלוּ בְּבֵית מִסְחָר גָּדוֹל וּבוֹ בַּדִּים יִקְרֵי-עֵרֶךְ; אֲנָשִׁים עִם מִסְפָּרַיִם גְּדוֹלִים עָמְדוּ שָׁם וְהָיוּ חוֹתְכִים אֶת הַבַּדִּים הַיָּפִים גְּזָרִים-גְּזָרִים. נֶעֱמַד שׁוּב יִשְׂרָאֵל הָאָח הַקָּטָן וְקָרָא בְּצַעַר: הֵא לְךָ עוֹד אֱוִילוּת! הֵן בַּדִּים אֵלֶּה כֹּה יְקָרִים הֵם, וְאֵלֶּה מְשַׁסְּעִים אוֹתָם לְלֹא-רַחֵם!  מִי בִּקְּשָׁם לְאַבֵּד דְּבָרִים יְקָרִים אֵלֶּה?!

פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל דָּוִד וְהוּא קָרָא: אָחִי הַיָּקָר, הָבָה נַמְתִּין קִמְעָה וּנְגַלֶּה מַה יַּעֲלֶה בְּגוֹרָלָם שֶׁל שִׁסְעֵי-הַבַּדִּים. הֵם נֶעֶמְדוּ וְהִבִּיטוּ, וְהִנֵּה אַט-אַט וַחֲתִיכוֹת הַבַּד הָאֲבוּדוֹת הֵחֵלּוּ קוֹרְמוֹת עוֹר וְגִידִים. הַ”קְּרָעִים” נִתְפְּרוּ וְהַשְּׁסָעִים נִתְחַבְּרוּ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ עַד שֶׁחֲלִיפוֹת יְפֵהפִיּוֹת וּבִגְדֵי-חַג הוֹפִיעוּ לָהֶם בִּמְלוֹא הֲדָרָם!  לְאַחַר כִּבְרַת דֶּרֶךְ הִגִּיעוּ שֵׁנִית אֶל בֵּית הַמִּסְחָר לְעֵצִים, וְאַף שָׁם נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם מַחֲזֶה מַרְהִיב: מֵהַשְּׁבָרִים, הַפִּצּוּלִים וְהַנְּסָרִים הוּקְמוּ לָהֶם לְתִפְאֶרֶת אֲרוֹנוֹת, שֻׁלְחָנוֹת, מִטּוֹת וּמִינֵי רָהִיטִים אֲחֵרִים. מֵאֲלֵיהֶן נִתְּקוּ הַמִּלִּים מִפִּיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָאָח הַצָּעִיר: “נוֹכַחְתִּי כִּי טָעִיתִי, אָחִי הַיָּקָר, אָכֵן שָׁפַר עֲלֵיהֶם גּוֹרָלָם שֶׁל גִּזְרֵי-הָעֵץ וְשִׁסְעֵי-הַבַּדִּים עַד לִבְלִי הַכֵּר!”

הַגָּלוּת כַּהֲכָנָה לִגְאֻלָּה

בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה אָנוּ לוֹמְדִים עַל יוֹסֵף וְאֶחָיו, עַל מְכִירַת יוֹסֵף לְעֶבֶד וְעַל יְגוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, עַל סִבְלוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם עַד שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה כְּמִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, עַל יְרִידַת יַעֲקֹב וּבָנָיו לְמִצְרַיִם וְעַל הַשִּׁעְבּוּד וַעֲבוֹדַת הַפֶּרֶךְ שֶׁלָּהֶם שָׁם. פָּרָשִׁיּוֹת אֵלֶּה כֻּלָּן הֵן “פֵּרוּרִים וּפִצּוּלִים”, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן, כְּשֶׁהִיא לְעַצְמָהּ, אֵין אָנוּ מַצְלִיחִים לַהֲבִינָהּ עַל בֻּרְיָהּ – מַדּוּעַ וְלָמָּה קָרָה כָּךְ וְכָךְ, מַדּוּעַ וְעַל שׁוּם מַה הָיוּ צְרִיכִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר סֵבֶל כֹּה קָשֶׁה בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם. אוּלָם, כְּבָר בְּהַגִּיעֵנוּ אֶל פָּרָשַׁת וְיִגַּשׁ אָנוּ מְבִינִים שֶׁסִּבְלוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיָה לְטוֹבָה. כִּי לְמִחְיָה שָׁלַח הַשֵּׁם אֶת יוֹסֵף לְמִצְרַיִם. וְעוֹד יוֹתֵר מִזֶּה רוֹאִים בְּסֵפֶר שְׁמוֹת אֶת הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת, קְרִיעַת יַם סוּף וְכָל הַיֶּתֶר, שֶׁבִּזְכוּתָם הִגִּיעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַתַּכְלִית הַמְּקֻוָּה – מַתַּן הַתּוֹרָה – וּמִכָּאן אָנוּ מְבִינִים שֶׁלֹּא יַד הַמִּקְרֶה וְלֹא גּוֹרָל אַכְזָר הָיוּ כָּל אֵלֶּה, כִּי אִם תָּכְנִית אֱלֹקִית וְהַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה.

הַמָּשָׁל מֵעֵין הַנִּמְשָׁל

וּכְפִי שֶׁנּוֹכַח הָאָח הַצָּעִיר, שֶׁלֹּא נִתָּן לִיצֹר בֶּגֶד מִבְּלִי שֶׁבִּתְחִלָּה יִגְזְרוּ אֶת הַבַּד קְרָעִים-קְרָעִים, וְרָהִיטִים לֹא יוּכְלוּ לִהְיוֹת אִלּוּלֵא יְנַסְּרוּ, יְקַצְּצוּ וְיַחְתְּכוּ תְּחִלָּה אֶת הָעֵצִים – כָּךְ גַּם בְּחַיָּיו הַפְּרָטִיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁבְּחַיָּיו תְּקוּפוֹת שֶׁל שֵׁפֶל וּתְקוּפוֹת שֶׁל גֵּאוּת, מִקְרִים טוֹבִים וּמִקְרִים “רָעִים”. וְרוֹאִים אָנוּ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי כֻּלָּם טוֹבִים הֵם – הֵן הַ”רָעִים” וְהֵן הַטּוֹבִים, שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב בְּתַכְלִית, אֵין הוּא מַשְׁפִּיעַ רָעָה כְּלָל.  רַק שֶׁבְּרֶגַע זֶה אֵין הָאָדָם חָשׁ בָּזֹאת, וְרַק בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן בָּא הוּא לִידֵי הַהַכָּרָה הַמּוּחָשִׁית שֶׁהָ”רַע” לְגַמְרֵי לֹא רַע הָיָה, כִּי אִם בְּרָכָה וְהַכְשָׁרָה אֶל הַטּוֹב, וְהוּא שֶׁהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל הַטּוֹב וְהָאֹשֶׁר שֶׁהָיוּ גְּנוּזִים וּשְׁמוּרִים בִּמְיֻחָד עֲבוּרוֹ.

פרסום תגובה חדשה

test email