כפי שנכתב במסגרת זו בשבוע שעבר, הנהיג הרבי שליט"א בימי ה'שבעה' על הרבי הריי"צ, שלמרות שמנהג חב"ד הוא שלא להספיד, אולם יש לספר סיפורים מהנפטר, ובעיקר כדי ש"והחי יתן אל לבו" ללמוד מדרכיו ואורחותיו ולהתחזק ללכת בדרך בה צעד.

לצערנו האירועים קורים בזה אחר זה, ובשבוע שעבר נפרדנו לפי שעה, עד שיקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", מהגאון החסיד, מרא דאתרא דכפר חב"ד, הרב מרדכי שמואל אשכנזי. נוסף לגאונותו המיוחדת והתבטלותו הנפלאה בפני הרבי שליט"א, הי' הרב אשכנזי הראשון, אחרי השיחה הידועה של כ"ח בניסן תנש"א, שניסח את פסק הדין הברור כי הרבי שליט"א הוא המלך המשיח, חתם עליו ופרסם אותו, כאשר פסק דין זה התקבל על ידי הרבי שליט"א ב"ת"ח ת"ח", ולאחר מכן הוקרא, בשליחות כל רבני חב"ד בעולם, ובהכוונה מלאה מלמעלה על ידי הרבי שליט"א בעצמו, על הציונים של רבותינו נשיאינו ברוסי', כמו גם אצל מרן הבית יוסף, האר"י הקדוש בצפת ועוד. הרב אשכנזי הי' גם מי שבעצם הכריע לבנות את הארמון למלך המשיח בכפר חב"ד. כאשר הרבי שליט"א ענה בשנת תשל"ח על הצעתו של ר' זושא ריבקין (על ידי אחיו הרה"ח ר' חיים ריבקין) לבנות לו בית בכפר חב"ד: בית? ארמון! אבל בינתיים להמתין. ובשנת תשנ"ב ענה הרבי בשעת חלוקת הדולרים לזוגתו של ר' זושא על כך לשאול רב בארץ הקודש. וכאשר היא עברה שוב ב'דולרים' וסיפרה על הסכמת הרב אשכנזי, ענה הרבי: "כפי שהרב הורה כן תעשו, ובהצלחה רבה. ברכה והצלחה". לאחר מכן קבע הרבי את מיקומו של הארמון "אצל בית אגודת חסידי חב"ד" – 770, נתן 'משקה', הורה לערוך את הנחת אבן הפינה בפורים קטן, והתעניין באמצע הלילה אצל ר' זושא מי הי' שם. לצערנו היו מי שלחצו והפריעו לכך – השתתפתי בעצמי באסיפה בבית הרב אודות הארמון, כשהרב רוצה לשמוע את כל הדעות מכל הסוגים. הוצעו הצעות שונות מה לעשות בבניין, ומדי פעם הרב שאל אותי האם אני מרוצה מהצעה זו או אחרת. הי' שם מי שטען, שלא יעזור לנו שום דבר, ברגע שיפורסם כי בונים כאן ארמון למלך המשיח, מה שלא יהי' אופי הבניין, תהי' סערה תקשורתית וזה עלול לגרום להיפך קידוש השם וכו'. התקיימו בנושא עוד כמה אספות בבית הרב שברובם לא השתתפתי, והרב ניסה 'ללכת בין הטיפות' ולהגיע להסכמה רחבה מקיר לקיר בנושא זה, מה שלא הצליח כל כך, והדברים נעצרו נכון לרגע זה. (ואולי דווקא עכשיו ייבנה הארמון, לעילוי נשמתו ובעיקר לירידת הנשמה בגוף שוב בתחיית המתים, של הרב אשכנזי, שרק בזכותו התחילה התוכנית של הארמון למלך המשיח לקרום עור וגידים). הרב הי' גם אחד המיוחד בין אלו שעמדו ללא חת במיוחד אחרי ג' תמוז תשנ"ד, בהפצת בשורת הגאולה והגואל, הרבי שליט"א מלך המשיח. הוא השתתף בכינוס הראשון של "האגודה" בנאות אפקה חודשים ספורים אחרי ג' תמוז, ודיבר שם בהתלהבות שהייתה לו הזכות ("ואינני יודע במה זכיתי") להיאבק בעד "יחי אדוננו", והרבי שילם לו על כך בעניינים האישיים באופן שלמעלה מהמשוער לגמרי. הוא אמר שרואים במוחש כי דווקא בבתים של אלו שחיים עם ה"יחי", מתחזקים ומוסיפים בחיות ובהתלהבות בכל ענייני הקדושה, לעומת אלו ש"רוצים להפיץ את המעיינות על ידי סתימת המעיין עצמו" ח"ו. הוא סיפר ששאל אישית את הגאון הרב מרדכי אלי' מה דעתו על כל זה, והרב אלי' אמר לו שדרך זו של "יחי אדוננו" היא הדרך ואין דרך אחרת. והוכחה נוספת לכך, אמר הרב אשכנזי, היא ממה שהי' מקובל אצל חסידים שבשאלה גורלית, כשאין דרך לשאול את הרבי, שואלים 'מתנגד' ועושים להיפך. ו'קבלה' זו הצילה הרבה נפשות בפועל ממש במלחמת העולם השני', בסיפור של קבלת הוויזות ליפן (הוא סיפר שם באריכות את כל הסיפור). וכיוון שדעתם, או חוסר דעתם, של המתנגדים בנושא זה, היא צחוק ולעג מכל העניין, הרי לנו הוכחה נוספת שאנו צריכים לנהוג דווקא כך. גם לאחר מכן, כשנעשה הסכם בין הרבנים, והרב אשכנזי חזר להיות מהעומדים בראש וועד רבני חב"ד בארץ הקודש (אחרי תקופה שניסו לדחות אותו משם), המשיך לבוא ולדבר דברי חיזוק ועידוד, כשהוא מדגיש: לא שיניתי ח"ו את דעתי, ולא עזבתי את אלו שחיים עם ה"יחי". הוא עמד בצומת לא פשוטה, וכאמור ניסה לנווט תמיד את הדברים שתהי' הסכמה רחבה למטרת אחדות ושלום בין כולם, וכך יצא שלא כל דבר שעשה זכה להסכמה מקיר לקיר על ידי כל אלו שדבקים ב"דבר היחיד שנותר בעבודת השליחות" ולא מוכנים להתפשר, לעניות דעתי בצדק מוחלט, על קוצו של יו"ד בנושא זה, שהוא ציפור נפשנו וכל חיינו. אולם צריך להבין את מקומו המיוחד של הרב במרכז העניינים הכלל חב"די, ואת רצונו למלא את רצון הרבי דווקא מתוך אחדות ושלום, גם אם מישהו חושב שלא תמיד הייתה זו הדרך הנכונה.

דוגמא בעלמא לתוקף התקשרותו אל הרבי: באחד מנאומיו ברבים דיבר הרב אשכנזי על הפסוק 'שמע ישראל', שבפסוק זה יהודים מסרו את נפשם על קידוש השם. ולכאורה ההדגשה בפסוק זה היא על העובדה ש"ה' אלוקינו ה' אחד", שאנו מאמינים באחדותו המוחלטת ומקבלים עלינו את עול מלכותו יתברך. אולם, שאל הרב אשכנזי, מה הענין לומר גם את המילים הראשונות 'שמע ישראל', והרי במילים אלו אין שום הצהרה והכרזה על אמונתנו בה'. הוא מותיב והוא מפרק לה: ההצהרה על אמונתנו המוחלטת בה' וקבלת מלכותו מוכרחה להיות מושתתת על העובדה שמשה רבינו, ומשה שבכל דור ודור, קורא לנו 'שמע ישראל'. בלי משה רבינו, אין זו הצהרה על אמונה בה' וקבלת מלכותו.

סיפר לי הרב בן ציון שי' גרוסמן, שהי' בקשר חם עם הרב אשכנזי. הקשר ביניהם התחיל עוד בחיי אביו הגאון הרב ישראל גרוסמן, שהי' ראש הישיבה הגדולה של תומכי תמימים עוד כשהייתה בלוד, אחר כך בכפר חב"ד, ואחר כך גם במגדל העמק, ויחד עם זה מגדולי רבני ירושלים, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ומומחה עצום בהלכה למעשה. הגאון ר' ישראל גרוסמן הכיר את הרב אשכנזי עוד מאז היותו בישיבה, ואחר כך עמד עמו בקשר רצוף בענייני הלכה, גם בשנים המאוחרות יותר, ובפרט כשהרב אשכנזי עשה שימוש לרבנות אצל המרא דאתרא הראשון של כפר חב"ד, הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גורליק. כשנהרג הרב גורליק בתאונת דרכים טרגית, הי' ברור שמי שעומד להיות ממלא מקומו הוא חתנו הגאון החסיד הרב נחום טרבניק, שהי' גאון עצום ובקי עצום לפי כל קנה מידה. דא עקא שהרב טרבניק טען, אולי מרוב ענוותנותו, שתחום ההלכה הוא תחום מיוחד, ובתחום זה אין הוא מומחה מספיק בשביל לשמש כרבה של כפר חב"ד, עיר הבירה של חב"ד בארץ הקודש. הרב גרוסמן הציע אז שתהי' חלוקת תפקידים: הרב טרבניק יהי' אמנם המרא דאתרא, אולם בנוסף ימונה הרב אשכנזי, שהוא מומחה גדול גם בהלכה למעשה, כמורה צדק בכפר חב"ד. הרבי שליט"א מלך המשיח קיבל את ההצעה, וסיפרו אז שזה גרם לרבי נחת רוח מיוחד. כך הוכתר הרב אשכנזי, לצדו של הרב טרבניק, כמורה צדק בכפר חב"ד בדיוק לפני ארבעים שנה, בכ"ד טבת ה'תשל"ה. וכשנפטר הרב טרבניק, הי' ברור מאליו שהרב אשכנזי הוא המרא דאתרא של כפר חב"ד. בעקבות התפתחות זו, המשיך והתעצם כמובן הקשר בין הרב אשכנזי לבין הרב ישראל גרוסמן, וממילא גם עם בני ביתו, ובמיוחד עם הרב בן ציון גרוסמן.

הרב גרוסמן מספר סיפור ששמע בעצמו מהרב אשכנזי, כיצד סבו הרב מאיר אשכנזי, רבה של שנחאי, הי' מהגורמים העיקריים לכך שהרבי שליט"א יקבל את הנשיאות בשנת תש"י. ומעשה שהי' כך הי': אבי סבו של הרב אשכנזי, הרב שניאור זלמן אשכנזי, גר בירושלים והייתה לו דירה גדולה, לפי מושגי הימים ההם. בעיצומה של מלחמת העולם השני', הגיע לארץ הקודש האדמו"ר הרב הקדוש ר' אהרן מבעלז, שניצל בנסים מן התופת באירופה, כשהרבי הריי"צ השתדל באופן פעיל בהצלתו. האדמו"ר מבעלז רצה לגור דווקא בתל אביב, (הוא טען שהאוויר של הכנסיות בירושלים מפריע לו יותר מהאוויר של הדברים הבלתי רצויים שבתל אביב). אבל עד שתימצא דירה מתאימה לאדמו"ר בתל אביב, הוא שהה תקופת מה בירושלים. אבל גם שם הי' צורך בדירה מתאימה הן למגורים, הן לתפילות, והן לקבל אנשים שזרמו אליו מכל קצוות הארץ. כשנודע לר' שניאור זלמן אשכנזי על הצורך המיוחד, הוא נתן בחפץ לב את ביתו לאדמו"ר  מבעלז. הוא המשיך להתפלל בבית הכנסת חב"ד, והמשיך בכל אורחותיו כחסיד חב"ד, אלא שנתן את ביתו לשימוש האדמו"ר מבעלז. האדמו"ר קרא לו, הודה לו, ושאל על משפחתו. כשסיפר ר' שניאור זלמן שיש לו בן שהוא הרב של שנחאי, אמר האדמו"ר מבעלז שהי' רוצה לראות אותו. זה הי' בשנת תד"ש כמדומני. כמה שנים אחר כך, בשנת תש"י, הגיע הבן, הרב מאיר אשכנזי, רבה של שנחאי, לביקור בארץ, בדרכו לנסוע אל הרבי הריי"צ, ועל הדרך לקיים כיבוד אב. האבא, הרב שניאור זלמן אשכנזי, אמר לבנו שלפני כמה שנים, כשהאדמו"ר מבעלז שהה בביתו, הוא אמר לי שהי' רוצה לראות אותך, ולכן אני מציע שתיכנס אליו. ואכן ר' מאיר אשכנזי נכנס לאדמו"ר מבעלז, שכבר הי' בתל אביב. כשנפגש עמו, אמר לו האדמו"ר שרואה הוא צלקת על פניו, ושאל אותו ממה זה. (הי' זה פלא גדול שהבחין בזה, כי הצלקת הייתה באופן שכמעט לא הבחינו בה, והוא כמעט ולא הרים את עיניו). אמר לו ר' מאיר שבעבר הוא עבר אירוע מוחי, וב"ה יצא מזה לגמרי, ורק הצלקת על הפנים נותרה. אמר לו האדמו"ר שכדאי לעשות שלושה דברים כדי שהאירוע לא יחזור שוב ח"ו, (הרב בן ציון גרוסמן לא מעוניין לספר את שני הדברים הראשונים, באומרו שאין זה נוגע, אך) הדבר השלישי הי' שלא ללכת על קברי צדיקים. הי' זה קצת תמוה, כי אמנם היו אנשים נוספים שהאדמו"ר אמר להם שלא ללכת לבתי עלמין, אולם כאן הוא הדגיש במיוחד לא רק שלא ללכת לבתי עלמין, אלא במיוחד שלא ללכת לקברי צדיקים. אחרי הביקור בארץ הקודש נסע ר' מאיר אל הרבי. אולם הוא לא הספיק להיכנס אל הרבי הריי"צ כיוון שאז הייתה בדיוק ההסתלקות, ביו"ד שבט תש"י. ר' מאיר הי' מהראשונים שהי' אצלו ברור כשמש כי החסידים צריכים להתקשר לגמרי אל הרמ"ש, כפי שכינו אז את הרבי שליט"א. אלא שהרבי סירב בתוקף לקבל את הנשיאות, ואף עשה פעולות להוכיח כאילו שאינו שייך לזה. הרבי הי' הולך לא עם סירטוק, אלא דווקא עם מעיל קצר בהיר, והניח על שולחנו עיתונים בכל השפות, כאומר, אתם רואים שאיני שייך לזה כלל. הרבי אמנם המשיך לנהל ולעמוד בראש המוסדות מחנה ישראל ומרכז לענייני חינוך, ולהתוועד בשבת מברכים ויומי דפגרא, משום שאת זאת עשה עוד בחיי הרבי הריי"צ לפי ציוויו, אולם בשום אופן לא הסכים לקבל את הנשיאות. כשבאו אליו עם שאלות כבדות הדורשות פתרון ובקשות ברכה דחופות, הי' מפנה את השואלים והמבקשים שילכו על הציון של הרבי הריי"צ וישאלו שם את שאלותיהם ובקשותיהם, והרבי בוודאי ימצא דרך לענות להם. כשהגיע הרב מאיר אשכנזי עם שאלותיו ובקשותיו, אמר לו הרבי שליט"א, כמו לאחרים, שילך על הציון של הרבי הריי"צ וישאל שם את שאלותיו. אולם הרב אשכנזי סיפר מה שאמר לו האדמו"ר מבעלז, וטען שאיננו יכול ללכת על הציון כיוון שהאדמו"ר מבעלז אמר לו שלא ללכת על קברי צדיקים. הרבי שליט"א הגיב, שלמרות שאין הוא יודע מקור לדברים, אולם "הואיל ונפיק מפומי' " של אותו צדיק כך, אכן אין אתה יכול ללכת על הציון. אם כן, מה אעשה, שאל הרב אשכנזי. ולאחר מכן סיפר שהרבי שליט"א אמר לו לחכות כמה רגעים, הרבי החליף את המעיל הקצר לסירטוק, כמדומה שגם חגר גארטל, וענה לו על שאלותיו. זה הי' כבר מה שפתח את הדרך לאחרים, ובעקבות זה הרבי ענה תשובות לעוד אנשים, עד שסוף סוף קיבל רשמית את הנשיאות.

כאמור הי' ר' בן ציון בקשר חם עם הרב אשכנזי. שבועות ספורים אחרי ג' תמוז תשנ"ד התקיים סיום הרמב"ם בטברי' על יד הציון של הרמב"ם, ולאחריו התכנסו באולם האירועים לחגוג את סיום הרמב"ם. אחד הדוברים שם התחיל לדבר שצריכים להפסיק עם הדיבורים על משיח, ובסגנון הרב אשכנזי הנ"ל ש"רוצים להפיץ את המעיינות על ידי סתימת המעיין עצמו" ח"ו. הרב בן ציון גרוסמן הי' במקום ולא הי' יכול לעבור על כך בשתיקה. הוא נעמד והכריז בקול גדול שלוש פעמים "יחי", כשכל הקהל עונה אחריו. הדובר לא נרגע והגיב: "עשית עכשיו מצווה גדולה, מצווה גדולה". אחריו דיבר הרב מלכה, הרב הספרדי של טברי', שהבין את ה"מצווה גדולה" דברים כפשוטם, והקדיש את כל דבריו, בהמשך להכרזה על תוקף האמונה של חסידי חב"ד שאינם מתפעלים, וממשיכים באמונתם ללא מורא וללא בושה, וכך נהפכה שם כל הקערה על פי'ה לטובה ולברכה. למחרת, מספר הרב גרוסמן, התקשר אליו במיוחד הרב אשכנזי בהתרגשות עצומה (הרב גרוסמן אומר שאינו זוכר פעם נוספת של התרגשות כה עצומה אצל הרב אשכנזי כשדיבר עמו), ונתן לו יישר כח גדול על מה שעשה אתמול. גם בכינוסים הבאים של "האגודה" באותם שנים המשיך הרב להגיע ולחזק ולעודד את האמונה במלך המשיח ובחייו הנצחיים. כאמור, בצומת בה הוא ניצב, לא היו הדברים קלים כל כך, ואכן בשנים האחרונות, בעקבות מאורעות שונים בה הי' נראה לו שנהגו שלא כשורה, הוא הגיע פחות לכינוסים אלו. אולם גם אז לא הפסיק להביע בהרבה הזדמנויות את דעתו שלא השתנתה שדווקא זו הדרך הנכונה. בשנת תשס"ט, במעמד ברכת החמה ב-770 בכפר חב"ד, הכריז הרב אשכנזי בסיום המעמד "יחי אדוננו", והיו לכך הדים רבים. לאחר מכן התקשר ר' בן ציון גרוסמן אל הרב, להחזיר לו יישר-כח על שחיזק ועודד רבים בכך. הרב אשכנזי ענה לו ביישר-כח על דברי החיזוק והעידוד, ואמר לו כי הי' רוצה לעשות זאת במקומות רבים הרבה יותר, אלא שהמצב המיוחד בו הוא נמצא אינו מאפשר לו תמיד לעשות זאת, ולכן הוא מודה במיוחד על דברי החיזוק והעידוד שיעזרו לו לעמוד בתוקף היכן שצריך. פעמים רבות הופיע הרב אשכנזי, בהמשך לאחיו הרב חיים אשכנזי, בכינוסים של "התאחדות החסידים", בבית משיח רעננה, ובמקומות נוספים שדגל משיח נישא שם בגלוי ובהדגשה, למרות הלחצים הכבדים עליו שידיר את רגליו ממקומות אלו. הוא לא חשש לדבר בסגנון כזה גם במקומות שאורגנו על ידי כאלו שלא היו שבעי רצון מסגנון זה. גם בסיום הרמב"ם הגדול שהי' ביד אלי'הו בי"א ניסן לפני כשנתיים, דיבר הרב על כך שההוכחה הטובה ביותר כי "הוא בחיים" היא כשרואים את "זרעו בחיים". עד הנאום האחרון שלו, בכינוס של "התאחדות החסידים" בה' טבת בכפר חב"ד, בו הוא מדבר על כך שכל מהותו של ה' טבת הוא העובדה שהרבי נמצא אתנו ללא שום שינוי והוא יגאלנו.

זכה הרב אשכנזי שהכרזת הקודש "יחי אדוננו", בה דבק כל ימי חייו, תישמע באופן הרשמי והחזק ביותר בהלווייתו, מפי נציג וועד רבני אנ"ש, הגאון החסיד ר' יוחנן גורארי' רבה של חולון, מיד אחרי הקראת ההחלטה על ההכתרה של בנו הבכור הרה"ח ר' מאיר אשכנזי שליט"א לממלא מקומו כרבה של כפר חב"ד.

כאמור, אין מספידים בליובאוויטש, אולם צריך להיות "והחי יתן אל לבו". כשנלך בדרכים אותם לימד והורה, כפי שהרבי שליט"א מלך המשיח רוצה מאתנו, ובפרט ב"דבר היחיד שנותר בעבודת השליחות – קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש" – זה מה שיגרום גם לו נחת אמיתי ועליית נשמה אמיתית. והעיקר, העלי' הגדולה ביותר של הנשמה היא כשתרד בגוף תיכף ומיד ממש, בהתגלות הרבי שליט"א לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.