לקראת יו"ד-יא שבט נפתח בסיפור אודות קבלת הנשיאות של הרבי שליט"א מלך המשיח. סיפור זה קשור גם עם המרא דאתרא של כפר חב"ד, הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי, שבשבוע שעבר נפרדנו ממנו לפי שעה, עד שיקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר". שמעתי זאת מהרה"ח ר' בן ציון שי' גרוסמן, ייבדל לחיים טובים ארוכים ונצחיים, ששמע בעצמו מהרב אשכנזי, שהי' עמו בקשר חם. הקשר ביניהם התחיל עוד בחיי אביו הגאון הרב ישראל גרוסמן. הרב גרוסמן הי' ראש הישיבה הגדולה של תומכי תמימים עוד כשהייתה בלוד. אחר כך בכפר חב"ד. ואחר כך גם במגדל העמק, לפי הוראה מפורשת של הרבי שליט"א: "אביו שי' יאמר בה שיעורים ד' או ה' פעמים בשבוע". יחד עם זה הי' הרב גרוסמן מגדולי רבני ירושלים, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ומומחה עצום בהלכה למעשה. הרב גרוסמן הכיר את הרב אשכנזי עוד מאז היותו בישיבה. ואחר כך עמד עמו בקשר רצוף בענייני הלכה גם בשנים המאוחרות יותר, ובפרט כשהרב אשכנזי עשה שימוש לרבנות אצל המרא דאתרא הראשון של כפר חב"ד, הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גורליק. כשנהרג הרב גורליק בתאונת דרכים טרגית, הי' ברור שמי שעומד להיות ממלא מקומו הוא חתנו הגאון החסיד הרב נחום טרבניק, שהי' גאון עצום ובקי עצום לפי כל קנה מידה. דא עקא שהרב טרבניק טען, אולי מרוב ענוותנותו, שתחום ההלכה הוא תחום מיוחד, ובתחום זה אין הוא מומחה מספיק בשביל לשמש כרבה של כפר חב"ד, עיר הבירה של חב"ד בארץ הקודש. פרטי הדברים, עם צילומי התעודות והמסמכים, נדפסו ב"בית משיח" בשבוע שעבר. מה שלא נכתב שם הי' כי ההצעה על חלוקת התפקידים – שהרב טרבניק יהי' המרא דאתרא, אולם בנוסף ימונה הרב אשכנזי, שהוא מומחה גדול בהלכה למעשה, כמורה צדק בכפר חב"ד – הצעה זו הגיעה מהרב ישראל גרוסמן. כפי שמסופר שם הרבי שליט"א מלך המשיח קיבל מיד את ההצעה, וזה גרם לרבי נחת רוח מיוחד. כך הוכתר הרב אשכנזי, לצדו של הרב טרבניק, כמורה צדק בכפר חב"ד בדיוק לפני ארבעים שנה, בכ"ד טבת ה'תשל"ה. וכשנפטר הרב טרבניק, הי' ברור מאליו שהרב אשכנזי הוא המרא דאתרא של כפר חב"ד. בעקבות התפתחות זו, המשיך והתעצם כמובן הקשר בין הרב אשכנזי לבין הרב ישראל גרוסמן, וממילא גם עם בני ביתו, ובמיוחד עם הרב בן ציון גרוסמן.

מספר אפוא הרב בן ציון גרוסמן, מה ששמע בעצמו מהרב אשכנזי, כיצד סבו הרב מאיר אשכנזי, רבה של שנחאי, הי' מהגורמים העיקריים לכך שהרבי שליט"א יקבל את הנשיאות בשנת תש"י. (בזמנו סיפר זאת גם הגה"ח הרב חיים אשכנזי). ומעשה שהי' כך הי': אבי סבו של הרב אשכנזי, הרב שניאור זלמן אשכנזי, גר בירושלים והייתה לו דירה גדולה, לפי מושגי הימים ההם. בעיצומה של מלחמת העולם השני', הגיע לארץ הקודש האדמו"ר הרב הקדוש ר' אהרן מבעלז, שניצל בנסים מן התופת באירופה, כשהרבי הריי"צ השתדל באופן פעיל בהצלתו. האדמו"ר מבעלז רצה לגור דווקא בתל אביב, (הוא טען שהאוויר של הכנסיות בירושלים מפריע לו יותר מהאוויר של הדברים הבלתי רצויים שבתל אביב). אבל עד שתימצא דירה מתאימה לאדמו"ר בתל אביב, הוא שהה תקופת מה בירושלים. אבל גם שם הי' צורך בדירה מתאימה הן למגורים, הן לתפילות, והן לקבל אנשים שזרמו אליו מכל קצוות הארץ. כשנודע לר' שניאור זלמן אשכנזי על הצורך המיוחד, הוא נתן בחפץ לב את ביתו לאדמו"ר  מבעלז. הוא המשיך להתפלל בבית הכנסת חב"ד, והמשיך בכל אורחותיו כחסיד חב"ד, אלא שנתן את ביתו לשימוש האדמו"ר מבעלז. האדמו"ר קרא לו, הודה לו, ושאל על משפחתו. כשסיפר ר' שניאור זלמן שיש לו בן שהוא הרב של שנחאי, אמר האדמו"ר מבעלז שהי' רוצה לראות אותו. זה הי' בשנת תד"ש כמדומני. כמה שנים אחר כך, בשנת תש"י, הגיע הבן, הרב מאיר אשכנזי, רבה של שנחאי, לביקור בארץ, בדרכו לנסוע אל הרבי הריי"צ, ועל הדרך לקיים כיבוד אב. האבא, הרב שניאור זלמן אשכנזי, אמר לבנו שלפני כמה שנים, כשהאדמו"ר מבעלז שהה בביתו, הוא אמר לי שהי' רוצה לראות אותך, ולכן אני מציע שתיכנס אליו. ואכן ר' מאיר אשכנזי נכנס לאדמו"ר מבעלז, שכבר הי' בתל אביב. כשנפגש עמו, אמר לו האדמו"ר שרואה הוא צלקת על פניו, ושאל אותו ממה זה. (הי' זה פלא גדול שהבחין בזה, כי הצלקת הייתה באופן שכמעט לא הבחינו בה, והוא כמעט ולא הרים את עיניו). אמר לו ר' מאיר שבעבר הוא עבר אירוע מוחי, וב"ה יצא מזה לגמרי, ורק הצלקת על הפנים נותרה. אמר לו האדמו"ר שכדאי לעשות שלושה דברים כדי שהאירוע לא יחזור שוב ח"ו, (ר' בן ציון לא מעוניין לספר את שני הדברים הראשונים, באומרו שאין זה נוגע לאחרים, אך) הדבר השלישי הי' שלא ללכת על קברי צדיקים. הי' זה קצת תמוה, כי אמנם היו אנשים נוספים שהאדמו"ר אמר להם שלא ללכת לבתי עלמין, אולם כאן הוא הדגיש במיוחד לא רק שלא ללכת לבתי עלמין, אלא במיוחד שלא ללכת לקברי צדיקים. אחרי הביקור בארץ הקודש נסע ר' מאיר אל הרבי. אולם הוא לא הספיק להיכנס אל הרבי הריי"צ כיוון שאז הייתה בדיוק ההסתלקות, ביו"ד שבט תש"י. ר' מאיר הי' מהראשונים שהי' אצלו ברור כשמש כי החסידים צריכים להתקשר לגמרי אל הרמ"ש, כפי שכינו אז את הרבי שליט"א. אלא שהרבי סירב בתוקף לקבל את הנשיאות, ואף עשה פעולות להוכיח כאילו שאינו שייך לזה. הרבי הי' הולך לא עם סירטוק, אלא דווקא עם מעיל קצר בהיר, והניח על שולחנו עיתונים בכל השפות, כאומר, אתם רואים שאיני שייך לזה כלל. הרבי אמנם המשיך לנהל ולעמוד בראש המוסדות מחנה ישראל ומרכז לענייני חינוך, ולהתוועד בשבת מברכים ויומי דפגרא, משום שאת זאת עשה עוד בחיי הרבי הריי"צ לפי ציוויו, אולם בשום אופן לא הסכים לקבל את הנשיאות. כשבאו אליו עם שאלות כבדות הדורשות פתרון ובקשות ברכה דחופות, הי' מפנה את השואלים והמבקשים שילכו על הציון של הרבי הריי"צ וישאלו שם את שאלותיהם ובקשותיהם, והרבי בוודאי ימצא דרך לענות להם. כשהגיע הרב מאיר אשכנזי עם שאלותיו ובקשותיו, אמר לו הרבי שליט"א, כמו לאחרים, שילך על הציון של הרבי הריי"צ וישאל שם את שאלותיו. אולם הרב אשכנזי סיפר מה שאמר לו האדמו"ר מבעלז, וטען שאיננו יכול ללכת על הציון כיוון שהאדמו"ר מבעלז אמר לו שלא ללכת על קברי צדיקים. הרבי שליט"א הגיב, שלמרות שאין הוא יודע מקור לדברים, אולם "הואיל ונפיק מפומי' " של אותו צדיק כך, אכן אין אתה יכול ללכת על הציון. אם כן, מה אעשה, שאל הרב אשכנזי. הרבי שליט"א אמר לו לחכות כמה רגעים. הרבי החליף את המעיל הקצר לסירטוק, כמדומה שגם חגר גארטל, וענה לו על שאלותיו. זה הי' מה שפתח את הדרך. בעקבות זאת ענה הרבי תשובות לעוד אנשים. עד שסוף סוף קיבל רשמית וסופית את הנשיאות גם בגלוי ביום העשתי עשר (אחד עשר) בחודש עשתי עשר (שבט) בשנת עשתי עשר (תשי"א).

לאמתו של דבר התחילה הנשיאות מיד עם הסתלקותו של הרבי הריי"צ נ"ע. כמאמר רז"ל על הפסוק "וזרח השמש ובא השמש – עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר". שהרי אי אפשר לעולם שיתקיים אפילו רגע אחד ללא רבי בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי. ולכן מונים השנה מלאת 65 שנים לנשיאות הרבי שליט"א מלך המשיח מיו"ד שבט ה'תש"י. ובסגנון הדבר מלכות לפרשת בא: שביו"ד שבט, יחד עם "נטלו המאורות" שהי' אז בהסתלקותו של הרבי הריי"צ, הרי בו גם "נתלו המאורות", שהתחילו להאיר "שני המאורות הגדולים" של דורנו זה – הרבי הריי"צ באופן של "יתיר מבחיוהי" והרבי שליט"א מלך המשיח דווקא באופן שכנשמה בגוף מאיר בו כל הבלי גבול. אלא שבאופן רשמי ובגלוי לגמרי זה לקח עוד כמה זמן. ומאז התחילה בגלוי העבודה בעולם באופן חדש ומיוחד.

את השליחות והתפקיד שלנו, ובפרט בקשר ליום העשירי בשבט, מורה לנו הרבי באותו מכתב מפורסם אודות ההנהגה ביום זה, אותו ציווה הרבי כמעט בכל שנה, ובמיוחד בשנים האחרונות, לפרסם להפיץ ולהנהיג בכל מקום אפשרי, ושכל אחד ואחת ישתתפו בזה. ולא רק אודות העלי' לתורה, הדלקת הנר, כתיבת הפ"נ, הנתינה לצדקה ל"עניינים השייכים לנשיאנו" עבורו ועבור כל אחד ואחת מבני ביתו לפני שחרית ולפני מנחה וכל ההנהגה שלנו. אלא גם ובמיוחד:

"לקבוע שעה במשך המעת לעת – לבאר לבני ביתו שיחיו אודות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ועבודתו אשר עבד בה כל ימי חייו.

"במשך המעת לעת – לבקר (אלו הראויים לזה) בבתי הכנסיות ובבתי המדרש אשר בעיר, לחזור שם מימרא או פתגם מתורתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, לבאר אודות אהבת כל ישראל שלו, להודיע ולהסביר תקנתו על דבר אמירת תהילים, לימוד חומש עם פירוש רש"י. ובמקומות המתאימים – גם על דבר לימוד התניא כפי שחלקו לימות השנה. – אם באפשרי לעשות כל הנ"ל מתוך התוועדות.

"במשך המעת לעת – לבקר (המוכשרים לזה) במקום כינוסי הנוער החרדי – ולהשתדל, ככל האפשרי בדרכי שלום, גם במקום כינוסי הנוער שלעת עתה עדיין אינו חרדי – ולבאר להם איך שחיבה יתירה נועדה להם תמיד מאת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, לבאר להם את אשר תבע מהם והבטחון אשר בטח בהם, אשר סוף סוף ימלאו את תפקידם בהחזקת היהדות והפצת התורה בכל המרץ החום והחיות שהם מסגולת הנוער.

"מובן אשר, אם זהו מתאים לתנאי המקום, ימשיכו בכל הנ"ל בימים אשר אחרי היארצייט ובפרט ביום השבת קדש שלאחריו".

וכאשר מדובר אודות "כ"ק מו"ח אדמו"ר" – הרי לנו ההוראה והציווי הם בעיקר אודותיו כפי שהוא נמצא בדור השביעי, כאשר "נשמתו בי" (שיחת פורים תשי"א). שהרי ההתקשרות שלנו עם כל רבותינו נשיאינו היא דווקא כפי שהם נמצאים וכלולים בכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

כדברי הרבי (בשיחת ש"פ ויצא תשי"א. התוועדויות תשי"א ח"א ע' 106) שכל הקשר שלנו עם כ"ק אדמו"ר האמצעי "אינו בסתירה ח"ו להתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר, אנו אין לנו אלא נשיא דורנו – כיון שההתקשרות היא לאדמו"ר האמצעי כפי שהוא כלול בכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו".

וכפי שכתוב בדבר מלכות וארא, שימות המשיח זו התקופה אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר של "המשך הנשיאות לאחר הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תשי"א)". או כפי הביטוי בשיחת ש"פ וארא תש"נ: "באופן נשיאותו לאחרי ההסתלקות … כנשיא התשיעי דדור התשיעי (מהבעש"ט), דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה – דור עשירי".

כשם שבנוגע לב' ניסן, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, אומר הרבי שליט"א (שיחת ב' ניסן ה'תשמ"ח ועוד) שבנוגע אלינו העיקר הוא לא ההילולא של הרבי הרש"ב, אלא מה שבו התחילה "נשיאותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, הכוללת בתוכה את כל המשך הנשיאות עד ביאת משיח צדקנו", כך מובן בנוגע אלינו. שכל ההוראות אודות ההתקשרות ההפצה והפרסום הינם בנוגע אלינו בעיקר אודות הנשיא שלנו, כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

ונוסף להוראה המיוחדת בקשר ליו"ד שבט לפרסם ולהפיץ אודות הרבי, אהבת כל ישראל שלו, ההתקשרות עמו ושמירת תקנותיו – נצטווינו במיוחד בשנים האחרונות לפרסם ולהפיץ אודות הרבי באותה שיחה מפורסמת (ש"פ שופטים תנש"א): "לפרסם לכל אנשי הדור שזכינו שהקדוש ברוך הוא בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא נעלה שלא בערך מכל אנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות וייתן עצות בנוגע לעבודתם של כל היהודים וכל אנשי הדור בכל עניני תורה ומצוות ובנוגע לכל חיי היום יום … עד הנבואה העיקרית, הנבואה (לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בוודאות) ש"לאלתר לגאולה" ו"הנה זה משיח בא". וביחד עם זכות זו יש לכל אחד מאנשי דורנו האחריות לקבל על עצמו את ה"שופטיך" ו"יועציך" ולציית להוראותיו ועצותיו הטובות…".

ולכן, השליחות היחידה שלנו, שכל שאר הפרטים אינן אלא התפשטות והסתעפות שלה, היא – לפרסם בכל מקום אודות הרבי שליט"א. ולא רק על גדולתו הנפלאה בכל התחומים, אלא בעיקר על כך שהוא הנשיא והראש, וגם הלב – "לבו הוא לב כל ישראל". ובלי קשר עמו אי אפשר להתקשר באמת עם הקב"ה. ובהדגשה לדעת ולהכיר שהוא הנשיא והראש עכשיו (ו"רחמנא ליצלן לומר שהוא הי' רק נשיא בעבר"). ולכן גדולה הזכות החובה והאחריות להתקשר אליו, לקיים את הוראותיו ותקנותיו, להתייעץ עמו בכל דבר, ולהאמין כי דבר ה' בפיו. ובמילים אחרות: קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

וכפי שכותב הרבי במכתב המפורסם מג' תמוז ה'שי"ת: "ועל כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת, היינו להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה, אשר הוא הוא הנשיא והראש, ממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, ועל ידי ההתקשרות אליו (וכבר הורה במכתביו איך ובמה מתקשרים) קשורים, ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו' ".

ובלשון הרב, בדבר מלכות וארא: "צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו … ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל", שבכל אחד ואחד – מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשה קודש לנשיא הדור".

ולמי שחושב שיכול הוא להישאר בהתקשרות נוסח השנים שעברו, שגם הם "דור השביעי", ולצעוק "רבי" ללא הדגשה על הענין שתובע הרבי עכשיו – ממשיך הרבי ומבהיר כיצד נעשה כל אחד קודש לנשיא הדור: "על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור –  משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון – שענינו העיקרי "להביא לימות המשיח" בפועל ממש".

כלומר, רק כאשר מלאים וחדורים בשליחות שתובע הרבי ש"הוא גואל אחרון" עכשיו – "להביא לימות המשיח בפועל ממש" – רק על ידי זה נעשים קודש לנשיא הדור. ובאם מנסים להכניס בזה את כל העניינים האחרים, שהם אמיתיים ונכונים כשלעצמם, ואפילו לצעוק "רבי", ללא מילוי שליחות זו – אי אפשר ח"ו להיות (בגלוי) "קודש לנשיא הדור"!

ומוסיף הרבי ואומר: "ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו … ומביט על כל אחד ואחד מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו', מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתינו".

וזה וודאי מה שיביא את שלמות התגלותו לעין כל בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.