כיבוד הורים בדורנו  

בדורנו, הולכות ורבות תופעות של אימון הורי, קבוצות תמיכה וייעוץ להורים, תכניות ריאליטי כגון "סופר נני" ועוד שלל פונקציות ונותני "עייצס" לגבי אחד הנושאים הבסיסיים בחיינו: כיבוד הורים, גידול ילדים וחינוכם. יותר ויותר אנשים מגלים כי ילדיהם אינם קשובים להם, אינם מכבדים אותם ונשמעים להם, מבולבלים מהחופש המוגזם ומהסחות העולם הדיגיטלי האופף אותם מכל עבר ובאופן כללי, מצפצפים על מי שהביא אותם לאוויר העולם. תופעה זו אינה פוסחת על אף מגזר וגיל והפכה לסוג של נגע. מה עושים עם הילדים???

מקומה של מצוות כיבוד אב ואם בעשרת הדברות

חוזרים לפרשת השבוע:

אם נחלק את עשרת הדברות, שניתנו בפרשת יתרו, לבני ישראל מעל הר סיני לשניים, אז באופן סכמטי הדברות מתחלקות ל5 ו-5. זה לא רק סמכטי, זה מהותי. חמשת הדברות הראשונות מתייחסות למצוות שבין אדם לה' , למשל: אנכי ה', לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני ועוד. חמשת האחרונות – בין אדם לחברו, לאמור: לא תגנוב, לא תרצח לא תנאף וגו'.

מעיון קל עולה כי הדיבר החמישי בחצי הראשון הוא: כבד את אביך ואת אמך". על פניו, ציווי חברתי מובהק. מה יותר אלמנטרי מרחישת כבוד והערכה כלפי מי שהביאו אותנו לאוויר העולם, גידלו אותנו ודאגו לנו עד הלום? הגמרא מביאה כי גם הורים שהתרשלו בתפקידם ולא השקיעו בילדיהם כלל וכלל עדיין ראויים להכרת תודה בסיסית ביותר על עצם העובדה כי הביאו את ילדם לעולם. איזה חיים יהיו לו אחר כך – זו שאלה אחרת.

כיבוד הורים מצוה בין אדם למקום

והנה, התורה מלמדת אותנו משהו חשוב ועקרוני ביותר. כיבוד ההורים שייך לחלוטין לקבוצת המצוות של בן אדם למקום. הכיצד?

את פשט הדברים מסביר הרמב"ן: "כבד את אביך – כבוד הא-ל, כי לכבוד הבורא ציווה לכבד האב המשתתף ביצירה". דבריו אלה מבוססים על מאמר חז"ל, שיש שלושה שותפים ביצירת האדם – אביו ואימו, המולידים אותו, והקב"ה שנותן בו נשמה. לכן "בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אמר הקב"ה, מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני"

כלומר, עצם יצירת האדם נעשה על ידי שלושה שותפים: האב, האם והקב"ה שהפיח ניצוץ חיים בהתלכדות התאים והפיכתם ליצור חי אנושי ומתפתח. לכן – במקום מסוים, כיבוד השותפים שיצרו את האדם הופך לכיבוד ה' והיצירה המשותפת.

אלוקים מוכן להתחלק בכבוד עם בני אדם כהורים

בעומק יותר מסבירה הגמרא כי כיבוד הורים הוא למעשה הוכחה לכך שעבודת ה' אינה, חס ושלום, כשאר עבודות הזרות שהיו בעולם אלא משהו אחר לגמרי. "בשעה שאמר הקב"ה 'אנכי' ו'לא יהיה לך', אמרו אומות-העולם: לכבוד עצמו הוא דורש. כיוון שאמר 'כבד את אביך ואת אימך' – חזרו והודו למאמרות הראשונות". – כלומר, אומות העולם, ששמעו על התורה החדשה שירדה לעולם טענו בהתחלה, ומה בכך? א-ל חדש, כמו עוד אחד מיני רבים, שמש ירח וכוכבים שכולם עובדים ומשתחווים להם, והוא דורש את כבודו כפי כל אחד מהם, כך נתפס בתודעה האנושית-האלילית. אך מששמעו כי הקב"ה מצווה לכבד הורים מתוקף הציווי לכבד אותו עצמו, אמרו לעצמם: המממ.., יש פה משהו אחר. אלוקים הזה, מוכן "להתחלק בכבוד" עם בני אדם, ולא סתם כאלה אלא בני אדם שהיו שותפים בתהליך בראשיתי של יצירה. כנראה שבכל זאת יש פה משהו אחר.

מה ההבדל בין הורים לבין גרמי השמים?

ואנו יכולים לשאול, מה באמת ההבדל בין הציווי לכבד הורים לבין, אמונות אליליות שמכבדות את גרמי השמים, גורלות ושאר תפלות. התשובה היא ברורה: האדם הוא יצור בחירי. אפשר להחליט ש"אמא שמש" היא אחראית לגורלנו או שמערך הכוכבים בשמיים הוא הקובע את מהלך חיינו אך לאמיתו של דבר, מדובר בעצמים שהם כגרזן ביד החוצב. מי ששולט ומנהל אותם הוא הקב"ה. נכון שגרזן יכול לחתוך חיים למוות, אך למי נייחס את הפעולה? לגרזן או למי שאחז בו?

לכן עם כל גודלם, כבודם והופעתם המרשימה, אין הם ולא כלום מבחינת יכולת החלטה. האדם יכול, לעומת זאת להחליט: האם ללדת ילדים, כמה וכיצד לגדלם, לחנכם ולהובילם. באיזו דרך? לאיזו השפעה? לכן, על אדם לכבד את הוריו מעצם ההחלטה שקיבלו עליהם להולידו ולהביאו לעולם. אמנם, ההחלטה הזו אינה נתונה במלואה בידיהם. לקב"ה יש את המעורבות שלו האם לתת חיים אם לאו, אך עצם ההחלטה והרצון מצד ההורים היא למעשה נטילת חלק במעשה בראשית.

ילד חייב בכבוד הוריו רק בגלל עצם הולדתו

לכן, כבוד ההורים אינו צריך להיות תלוי באייפון, פלייסטיישן או מותג כלשהו שרכשו ההורים לילדם. גם לא במסיבת יום הולדת מושקעת, חופשה בחו"ל או תפנוקים אלו ואחרים. עצם הולדתו של הילד על ידי הוריו היא בסיס הכבוד וההערכה שעליו לרחוש להם וזה נובע מאותו מקום של כיבוד ה'. כבוד ליצירה, לעצם מציאותנו וקיומנו בעולם. וכמובן שכל מה שבא מעבר, ראוי לכבוד ולהערכה של מעבר. איך אמר הסטיקר שראיתי הבוקר ברמזור? "אני נושם? תודה לה'. כל השאר זה אקסטרא"

(על פי הרבי, לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 90)