לזכות באור האין סוף של פורים

בסעודת החג המלכותית והמלבבת אליה נשב מסובים בפורים עם בני המשפחה היקרים והאהובים – נחוש את אור האין סוף שנמשך ליהודים מאז ועם היום.

גם במצוות משלוח מנות המשעשעת, כשנצא ללב העיר ההומה והצוהלת בתחפושות ססגוניות בשמחת החג – גם אז נאחז באור האין סוף. וכשלבנו טוב עלינו, גם כשנחלק מתנות לאביונים, נחוש איך נפשותינו האביוניות – זוכות למתנה אלוקית של אור האין סוף…

קריאת מגילת אסתר תגלול ותגלה לנו את האור האין סופי שבהסתר. שם הוא בהיר כל כך ומסנוור, והוא יבער בנו תוך שהוא חורט בנשמותינו רשמים פוריים המנשאים אותנו מן השפל והמצוקה אלי החרות.

כשושן של אז כן גם היום

יחודו של פורים בהיותו חג של חזרה בתשובה (כיפורים כפורים!).

אז התגלם החטא במשתה בו חטא העם עם נשי פרס שהסיתו אותם להשתחוות לצלם. היתה זו מלכודת שהפיל בה המן את העם בחקותו את בלק ששמע לעצת בלעם בחטא בעל פעור, וכמו שבעוון פעור כשפינחס קינא את קינאת ה' והשיב את חרון אף ה', נעצרה המגפה, כך בימי אחשורוש כאשר עם ישראל חזר בתשובה נתבטלה גזרת המן. העם חזר בתשובה מרצון עד שלא עלתה על ליבם אפילו מחשבת חוץ.

שושן של אז היותה אתר דומה לשושנה אדמומית, וגוון הארגמן שלה שיקף חטא וכתמים, אולם 13 עלי הכותרת האדמומיים שלה התלבנו באש של י"ג מידות הרחמים המזככת, כשהיא מהווה תנועה של התרצות במחילה וכפרה לאחר עבודת התשובה.

רגעים של התרוממות הנפש וזיקה להזדכך היא עת של מתנה אלוקית… ואת התשורה הזו העניק הקדוש ברוך הוא ליהודים בשושן. הם ניחנו אז בתושיה של התמקדות באלוקים תוך כדי שכחה עצמית וקשב מוחלט לקלוט שכינה שנמשכה אליהם. האור הזה לא נמשך אליהם בהכרח וכפיה כבעת מעמד הר סיני, כאשר כפה עליהם הר כגיגית, לבל יימלטו מיראת האור ואימתו. האור הזה גם לא נמשך אליהם בשל יראת העונש שפעמים מקננת בנו ביום כיפור. אור זה נמשך אליהם בשל היותם כלים מוכשרים לכך מרצונם החופשי והמשוחרר.

לכן גם אנו היום נותנים מתנות לאביונים ולא צדקה, מתוך אהבה שאין בה עמל ויגיעה… אהבה שמעוררת בנפשנו זיקה להתרומם ולהתחבר עם אלוקים כאשר כל אחד מאתנו הוא בחינת אביון התאב לכל דבר, שבלעדי מתנת אהבה זו – לא תוכל נפשנו להתעורר כלל.

רמזים בשמות שבמגילה

המגילה מגלה טפח ומכסה טפחיים, אבל רומזת לדברים גדולים אפילו בשמות שמופיעים בה.

בשמו של המלך "אחשוורוש" מסתתרות המילים :"חוש" ו"רוש". "חוש" משמע, מהירות וזריזות ו"רוש" משמע, מרירות. ואכן, המצב הרוחני המר בשושן האדמומית, אילץ את הקדוש ברוך הוא לזנק במרץ ולהמשיך את השכינה לעמק השפל כדי להגיע אל העם בעוד מועד… שמא יהיה מאוחר. בדומה לצבי המדלג בזינוק אדיר על גבהים עצומים ומגיע לאזור חפצו במהירות הבזק. האור הגיע אל "פרס" – המסמלת את אור התורה, ואל "מדי" – המסמלת את אור המצוות.

שהרי התורה דומה למזון! וכמו שמזון נעכל היטב רק כשנפרס לפרוסות דקות, פתיתים, כך אור התורה מחיה אותנו כשאנו לומדים אותו באופן של דיוק בכל מילה, אות, תנועה וניקוד, ולא כחטיבה אחת כוללת.

המצווה דומה ללבוש – "מדים" (רמז ל"מדי"). כי כמו שלבוש מקיף את הגוף ומגונן עליו, כן מקיפה המצווה את הנשמה ומנשאת אותה ואף יוצרת לבוש לנשמה. לעתיד לבוא, כשאורו של היהודי ייבקע מנשמתו מהתורה שלמד ומהמצוות שקיים, תהיה נשמתו מוגנת מהאור העז ואף תתעדן מהעונג שבו.

"אחשוורוש" בסמל של צבי בתדמית של המלך, הוא סמל לקדוש ברוך הוא שהמשיך למדי ולפרס את מקור האור של התורה (פרס) ומצוות (מדי) כדי ללבן את הגוון השני של שושן ולהפכו לבוסם – המתגלם בשמו של מרדכי.

"מרדכי" מסמל את הבוסם העשיר ביותר שתרמו בני ישראל למשכן – "ראש מר דרור" (תרגומו "מירא). "מירא" משמע, מרירות ו"דכיא" משמע, זוך וטוהר וגם מדוכה (=רמיסה). בעבודת התשובה נרמס החטא והופך לתדמית של בוסם המשיב נפש, היות והשפעתו עצומה על המוח ובהזרימו חיים לקרבו. ומכאן הקשר המשמעותי בין "ריח" ל"רוח". ואכן במגילת אסתר שכיחה מאוד המילה "בוסם", ולכן גם הקטירו את הקטורת ביום הכיפורים. יום שבו הופך הגוון האדמומי של החטא (שושן ושושנה) לבוסם של קטורת הנרמזת בשמו של מרדכי.

גילוי אור האין סוף מתוך שמחה

בסעודת פורים השנה נקיים את מצוות החג בשמחה ובטוב לבב. כמובן לא יהיה שום שמץ לחטא ולא לחוסר צניעות… לא ניתן, חלילה, לשונאינו למצוא בנו נקודות תורפה ולהכות בנו. נזכור, שקיום תורה ומצוות כולל צניעות מגינים עלינו ושם שמים מתקדש על ידינו… ובטוחים אנו שבשולחן של קידוש ה' יתגלה בנו אור האין סוף, אותו אור שהאיר על עם ישראל בפורים אז, והרבה למעלה מזה! בעזרת ה', יאיר בנו אור הגאולה האמיתית והשלמה, האור  הנצחי שאין אחריו חושך, אור שיפעפע בקרבנו לנצח.

רק שלא נשכח, העיקר הוא להרבות בשמחה בטהרתה, שמחה שתתפוש את כל מרחבי הלב שלנו  שמחה שתרחיב את הכלים והיכולת לאחוז בשפע אור נצחי זה.

לחיים לחיים! לחיים ולברכה! פורים שמח!