פרשת שמיני – שיחת הרבי על ברכת כהנים

הקראת כתבה
יום ראשון ט׳ ניסן ה׳תשע״ה
בשיחת הרבי לפרשת שמיני מסביר הרבי שלברכת כהנים השפעה מתמדת על כל הדורות, כי עבודת אהרן, המסתיימת בברכה זו, הביאה לידי השראת השכינה למטה, באופן שמאז נמצאת השכינה בתחתונים לנצח, אפילו בלילה ואפילו בחוץ לארץ.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
עיצוב פרחים

 

 

א. “ויברכם” – ברכת כהנים

 

מן הפסיק[1] “וישא אהרן את ידיו… ויברכם וירד מעשות החטאת…”, מצטט רש”י את המילה “ויברכם” ומפרש: “ברכת כהנים: יברכך[2], יאר, ישא”.

 

המקור לפירושו של רש”י (כדברי מפרשי רש”י[3]), הוא ב”תורת כהנים”[4], ובמספר מקומות בגמרא[5] מוסבר שמן הפסוק “וישא אהרן את ידיו… ויברכם” ניתן ללמוד חלק מן הדינים של ברכת כהנים.

 

אך, כשאלת הרמב”ן[6], יש להבין: הרי רש”י מפרש את פשוטו של מקרא, וכיצד ייתכן לומר לפי הפשט[7] שהכוונה של “ויברכם” כאן היא לברכת כהנים, בעוד אשר הציווי על ברכת כהנים,

 

והפסוקים “יברכך, יאר, ישא” שמזכיר כאן רש”י נאמרים רק מאוחר יותר בפרשת נשא[8]?

 

הרמב”ן[9] רוצה לתרץ זאת, ולומר שהפרשה של ברכת כהנים נאמרה לפני כן, לפני פסוקנו “וישא… ויברכם”, למרות שהיא נכתבה בתורה הרבה יותר מאוחר וכנאמר[10] מיד לאחר פרשת ברכת כהנים – “ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן”, שהיה זה ביום השמיני למילואים[11].

 

אך דחוק ביותר לומר. שרש”י[12] מפרש באופן זה, שאם כך צריך היה רש”י להבהיר במקום כלשהו[13] שהפרשה של ברכת כהנים אינה כתובה בתורה לפי סדר האירועים[14], בהביאו את הכלל[15]: “אין מוקדם ומאוחר בתורה”.

 

ואם לדעת רש”י לא נאמרה ברכת כהנים עד מקום כתיבתה המאוחר יותר, הוא צריך היה להסביר כפירוש הרמב”ן, שב”ויברכם” כאן אין הכוונה לברכת כהנים, אלא לברכה כלשהי שברך אהרן את ישראל בסיום עבודתו בפעם הראשונה, כפי שאנו מוצאים אצל שלמה המלך בחנוכת המקדש[16]?

 

ב. השאלות על פירוש רש”י

 

יש המפרשים[17], שהכרחי לבאר שהכוונה של “ויברכם” היא לברכת כהנים, משום[18] שרק אהרן ברך כאן את ישראל, ללא השתתפות משה, בשונה מן הברכה המוזכרת מיד לאחר מכן[19]: “ויבא משה ואהרן… ויברכו את העם”.

 

מכך מובן, שברכה זו היתה שייכת רק לאהרן, ולכן מפרש רש”י שהיתה זו ברכת כהנים, “ומאחר שבו ביום נתחנך אהרן בעבודה, נתחנך גם כן בנשיאות כפים, שהיא כעבודה”.

 

אך למרות שהכרחי לומר, שברכה זו היתה קשורה דוקא לאהרן, בכל זאת קשה לומר שזוהי ברכת כהנים, בנוסף לאמור לעיל שהציווי על ברכת כהנים נאמר רק בפרשת נשא, כי:

 

א אם היה זה חינוך לנשיאת כפים, צריך היה להיות על כך ציווי מפורש[20], בדיוק כשם שמשה ציוה את אהרן על כל עבודות החינוך שעשה אהרן ביום זה.

 

ב נשיאת כפים היא מצות עשה המוטלת על כל כהן[21]. ואם כך מדוע לא השתתפו בני אהרן בברכת כהנים זו, אם כחינוך כדלעיל, או כקיום מצות עשה, כשם שהשתתפו בפעולותיו האחרות של אהרן ביום זה[22]?

 

ג בשמיני למילואים היה גם משה כהן, כפי שכבר פירש רש”י[23] שבשמיני למילואים “הושוו כולם לכהונה”. אמנם, משה לא היה זקוק לחינוך לנשיאת כפים[24], אך מדוע הוא לא השתתף בנשיאת כפים באותו יום, ובמיוחד לפי דברי רש”י[25], שמשה ביצע את כל עבודות היום הרגילות גם בשמיני למילואים, ולא אהרן?

 

ג. שלש הלשונות בברכת כהנים כנגד שלשת סוגי הקרבנות

 

לאחר המילים “ברכת כהנים”, מוסיף רש”י (כדלעיל): יברכך, יאר, ישא.

 

ותמוה, כשאלת המפרשים[26]: לשם מה צריך רש”י להוסיף מילים אלו? הרי אפילו לילד[27] ברור שברכת כהנים היא “יברכך, יאר, ישא”?

 

אף אם נאמר בדוחק27, שרש”י אינו סומך על כך שבן החמש יודע זאת, משום שהוא עדיין לא למד זאת בחומש, די היה באמרו “יברכך וגו'”. מדוע הוא מפרט את כל שלש הברכות?

 

יש המפרשים[28], ששלש הלשונות “יברכך, יאר, ישא” הם כנגד שלושת הקרבנות המוזכרים כאן בפסוק – חטאת, עולה ושלמים[29].

 

[בברכה[30] “יברכך” נאמר “וישמרך”, שהיא שמירה מן החטא “שלא יבואו לכלל חטאת”. “יאר” היא כנגד עולה המובאת “על המחשבה רעה”, “חטא השכל המאיר לאדם”, והברכה “ישא” המסתיימת במילים “וישם לך שלום”, היא כנגד שלמים – “שמשים[31] שלום בעולם”],

 

מכך לומדים שהברכה כאן היתה (לא כברכת שלמה, אלא) ברכת כהנים, משום שדוקא ברכות אלו מתאימות לקרבנות המוזכרים בפסוק.

 

אך קשה ביותר להסביר כך את פירוש רש”י, כי זהו רמז דק ביותר, ואילו היה רש”י מתכוון לכך, הוא היה בודאי מציין זאת[32] בפירוש[33].

 

ד. “וירד” – מעל המזבח

 

לאחר מכן מצטט רש”י את המילה “וירד’ ומפרש: מעל המזבח.

 

וצריך להבין: בפסוק נאמר במפורש “וירד מעשות החטאת…”, והרי החטאת “נעשית” על המזבח כאמור לפני כן – ואם כך, מה מחדש רש”י באמרו “מעל המזבח”, והרי את זאת ניתן היה להבין מהפסוק עצמו?

 

יש המפרשים[34], שכוונת רש”י בכך היא למנוע את המחשבה ש”וירד’ היא לאחר “ויברכם”

 

כי אז היה קשה: מדוע יש לספר כאן על ירידת אהרן. הרי מובן מאליו שבסיימו את העבודה הוא ירד –

 

אלא, ש”וירד” היה “מעל המזבח” ששם הוא הקריב את הקרבנות, והקרבת הקרבנות היתה לפני “ויברכם”, כמסופר לפני כן בפרשה: וזוהי משמעות הפסוק – “וישא… ויברכם. אימתי? מיד אחר שירד מן המזבח מעשות קרבנותיהן”[35].

 

פירוש זה מתאים לנאמר בתורת כהנים על הפסוק[36], ש”הרי זה פסוק מסורס ואין ראוי לומר אלא וירד מעשות… והשלמים וישא אהרן… ויברכם”. וענין זה, של “מקרא מסורס” מצוי גם בפירוש רש”י על התורה – בפרשת שמות[37].

 

אך פירוש זה דורש ביאור ועיון רב, כי הענין של “מקרא מסורס” אינו “חלק” כל כך בלימוד על דרך הפשט[38], ואילו היה רש”י מתכוון לכך הוא היה מציין זאת במפורש, כפי שהוא עושה בפירושו הנ”ל בפרשת שמות[39]. ובנוסף לכך, ועיקר:

 

א במילים “מעל המזבח” שמוסיף רש”י ללשון הפסוק, אין רואים שום רמז לשום דבר, אלא רק ביאור ש”וירד” היה “מעל המזבח”. וענין זה מובן מהפסוק עצמו, כדלעיל – “וירד מעשות החטאת…”[40].

 

ב הברכה איננה עבודת מזבח, ואילו לא היו כתובות המילים “וירד מעשות…” ניתן היה להבין גם כך ש”ויברכם” היה לאחר סיום העבודה על המזבח, כנאמר בפסוק. כלומר, לאחר הירידה “מעל המזבח”[41].

 

ה. בסיום עבודת אהרן דרושה ברכה

 

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

 

כוונת רש”י בדבריו “ויברכם – ברכת כהנים” היא כפשוטם ממש, אין כוונתו לקיום המצוה של ברכת כהנים, הנאמרת רק בפרשת נשא[42], אלא שאהרן, ברצותו לברך את ישראל בסיום עבודתו, בחר בעצמו לברך את ישראל בפסוקים של ברכת כהנים[43], כי תוכנם מתאים לדברים שבהם חפץ אהרן לברך את ישראל.

 

ומסיבה זו מפרט רש”י שהברכה היתה “יברכך, יאר, ישא”, כי שלש מילים אלו מביעות את תוכנה של ברכת אהרן, כדלהלן בסעיף ז’.

 

מובן בפשטות, לפי פירוש רש”י, במה חפץ אהרן לברך את ישראל באותה שעה:

 

תכלית המשכן היא, כמפורש בפסוק[44], “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, שתשרה השכינה במשכן. ולשם כך לא היה די בעבודת היום הרגילה של השמיני למילואים, שעליה מסופר בפרשת פקודי[45], אלא היה צורך, כנאמר בתחילת פרשתנו[46], ב”זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה'”. הכוונה בכך היא כפירוש רש”י[47], לקרבנות ולעבודה של אהרן, כי הוא “כדאי וחשוב… שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו”.

 

ועל כן מובן מדוע ברך אהרן את ישראל בסיום עבודתו:

 

בסיום מלאכת המשכן אנו רואים[48], שמשה ברך את ישראל “יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם” – שבאמצעות “ועשו לי מקדש” יתקיים “ושכנתי בתוכם”. ומובן, שכיון שעבודת אהרן ביום השמיני היא העבודה שצריכה להביא לידי השראת השכינה בפועל, נדרשת בסיומה ברכה ותפילה[49] שהיא תפעל את פעולתה ותביא לידי השראת השכינה בפועל.

 

ו. ברכה פרטית וברכה כללית

 

לכאורה ניתן לשאול על כך: מיד לאחר ברכת אהרן[50] נאמר “ויבא משה ואהרן… ויברכו את העם”. ורש”י מפרש זאת “אמרו ויהי נועם ה’ אלקינו עלינו[51] יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם”. ולכאורה, אם ברכת אהרן היתה כדי להביא לידי השראת השכינה, מדוע היה צורך שוב בברכה לאותו ענין[52]?

 

זה אינו קושי, משום שאלה הם שני ענינים שונים:

 

ברכת אהרן קשורה לעבודתו הפרטית, שהיא תפעל את פעולתה שלה להשראת השכינה בפועל, ועל כך מתאים הנוסח של ברכת כהנים, כדלהלן. ואילו ברכת משה ואהרן המופיעה לאחר מכן – “ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם” היא ברכה כללית כסיום של כלל מלאכת המשכן, כפי שמתבטא בשני החלקים של הברכה: “שתשרה שכינה במעשה ידיכם” – במלאכת המשכן[53] של ישראל. “ויהי נועם ה’ אלקינו עלינו” – בעבודה53במשך כל שמונת ימי המילואים.

 

ז. שלשת הענינים בברכת אהרן לישראל

 

הסיבה לכך שנדרשה עבודתו המיוחדת של אהרן כדי להביא לידי השראת השכינה במשכן היא משום שהיתה יכולה להיות השראת שכינה רק לאחר שהיתה כפרה גמורה[54] על חטא העגל.

 

כפי שרש”י, כבר פירש[55], שלפיכך נקרא המשכן “משכן העדות” – “עדות לישראל שויתר להם הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם”. וכפי שמציין רש”י בפסוק שלאחר מכן50, שכאשר ראו ישראל לאחר שבעת ימי המילואים שעדיין לא שרתה השכינה, הם טענו “כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל”.

 

ולכך הביא אהרן באמצעות עבודתו הפרטית, ולכן היה קרבנו הראשון “עגל בן בקר לחטאת”, “להודיע שמכפר לו הקדוש־ברוך־הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה”[56].

 

וזוהי המשמעות של דברי רש”י כאן: “יברכך, יאר, ישא”. כי במילים אלו של ברכת כהנים מובעים שלשת הענינים שעליהם התכוון אהרן בברכתו:

 

א “יברכך” – הקדוש־ברוך־הוא יברך אותך: הדבר הראשון הוא שהברכה איננה מאת אהרן – כי אז היה מקום לטענה: אהרן היה קשור למעשה העגל, וכיצד הוא יכול לתת ברכה שהשכינה תשרה באמצעות הכפרה על מעשה העגל? אלא, אהרן מבקש שהקדוש־ברוך־הוא[57] בעצמו[58] יברך את ישראל – “יברכך”. ותוכן הברכה הוא:

 

ב “יאר” – שתהיה השראת השכינה, הארת פנים של מעלה. כפי שמפרש רש”י[59] “יאר…” – “יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות”. וכדי שהשראת השכינה והארת הפנים יוכלו להתקיים, מבקש אהרן:

 

ג “ישא” שהקדוש־ברוך־הוא יהיה “נושא עוון”[60], כפי שמפרש רש”י[61] “ישא – יכבוש[62] כעסו” ויכפר על מעשה העגל.

 

ח. הברכה המיוחדת נאמר על המזבח

 

לפי זה מובנת כוונת רש”י ב”דיבור המתחיל” הבא: “וירד מעל המזבח”.

 

כוונת רש”י היא כפשוטה, שרק עתה, לאחר “ויברכם”, ירד אהרן מעל המזבח, כי הוא ברך את ישראל בהיותו על המזבח[63].

 

בכך מבהיר רש”י, שבאמרו, בקטע הקודם, “ויברכם – ברכת כהנים” אין הוא מתכוון למצוה לדורות של נשיאת כפים – כי אם כך היא לא היתה נאמרת על המזבח[64] – אלא, שהיתה זו ברכה מיוחדת של אהרן, כהמשך וכסיום עבודתו על המזבח. כאמור, שהברכה היתה על כך שהעבודה שהתבצעה לפניה תפעל את פעולתה הרצויה. ולכן היא נאמרה מיד בסמוך לעבודה ועוד בהיות אהרן על המזבח[65].

 

ואת זאת מדגיש רש”י בפירושו “וירד, מעל המזבח”:

 

בלמדנו את הפסוק “וירד מעשות החטאת…” בפשטות יוצא, שכוונת הפסוק היא, שאהרן סיים בעשיית החטאת וכו’ את עבודתו. ולפי זה תמוה: הרי כבר לפני כן סיים אהרן את הקרבת הקרבנות[66], ומדוע אומרת התורה רק עכשיו “וירד מעשות…”?

 

ורש”י מפרש, שכוונת הפסוק איננה לספר שאהרן סיים את העבודה – “וירד מעשות החטאת…”, אלא “וירד מעל המזבח”: כוונת הפסוק היא להדגיש שרק לאחר “ויברכם”, רק אז “וירד מעל המזבח”, והמילים “מעשות החטאת…” באות רק להזכיר מפני מה עלה אהרן על המזבח, כדי לעשות את החטאת וכדומה, ולא לצורך “ויברכם”.

 

ט. ברכת אהרן היא נצחית

 

לפי כל המבואר לעיל מובן, שמפירוש רש”י זה אי אפשר לדעת מהי שיטתו בדרך הפשט לגבי זמנה של ברכת כהנים לדורות – האם היא נאמרת[67] לפני הקטרת איברים של התמיד, או לאחריה.

 

כי כוונת רש”י בפירושו “ברכת כהנים” איננה למצות ברכת כהנים, אלא שהיה זה ענין מיוחד ליום זה, בסיום העבודה המיוחדת של השמיני למילואים, ואהרן בחר בנוסח של ברכה זו.

 

אך מצד שני, למרות שברכת אהרן היתה מיוחדת ליום זה, בכל זאת יש לברכה זו השפעה מתמדת על כל הדורות, כי עבודת אהרן, המסתיימת בברכה זו, הביאה לידי השראת השכינה למטה, ואחר סילוקה לפני כן עקב החטאים[68], באופן שמאז נמצאת השכינה בתחתונים לנצח.

 

והכח מברכת אהרן ישנו תמיד – אפילו בלילה[69] ואפילו בחוץ לארץ, ששם אין נשיאת כפים בכל יום[70], והיא נותנת כח להתגבר על חושך הגלות, עד שנביא שוב לידי גילוי השכינה, ושכנתי בתוכם, בבית המקדש השליש, שיבנה במהרה בימינו ממש.

 

(משיחת ש”פ שמיני תשל”ד)

 

 

הערות ומקורות

 


[1]פרשתנו ט, כב.

[2]נשא ו, כד־כו.

[3]רא”ם ועוד עה”פ.

[4]עה”פ (הובא גם ברמב”ן עה”פ, אלא שמתרצו גם לפירושו שאינו ברכת כהנים. וראה רא”ם ונימוקי שמואל כאן).

[5]מגילה יח, א. סוטה לח, א־ב. תמיד פ”ז מי’ב. ועוד (וראה שו”ע אדה”ז או”ח סקכ”ח ס”א, יב, טו, כ, לו). – אבל ראה מל”מ (הל’ תפלה (נשיאת כפיים) פי”ד ה”ט) דממגילה וסוטה שם גופא משמע יותר (כפירוש הרמב”ן דלקמן בפנים) דלאו בברכת כהנים קא מיירי, ע”ש. וראה גם נימוקי שמואל כאן.

[6]עה”פ.

[7]ראה צידה לדרך כאן.

[8]שם, כב־כז.

[9]כאן. וכ”ה בקרבן אהרן לתו”כ כאן. וראה גם ראב”ע נשא (ו, כא. ז, א). בחיי (שם ז, א).עוד תי’ הרמב”ן כאן (בסופו. וכן סתם בנשא ו, כג) “שכאן צוה אותו.. ליום זה ולהלן נתנה ברכה זו לו ולבניו לדורות” (וראה לקמן סעיף ב) – אבל לכאורה קשה לפרש כן בפשש”מ, כי א”כ למה לא הזכיר הכתוב שצוה אותו משה לעשות כן (כמ”ש הרמב”ן בעצמו כאן*). ובפרט ע”פ פרש”י צו ח, יא (וראה רמב”ן שם. שיחת ש”פ צו תשל”ה).*) ואף שהרמב”ן מפרש בכ”מ (וארא ט. יח (יט). בא י, ב. יא, א. ריש פרשתנו. ועוד) דלפעמים נאמר רק ציווי ה’ למשה, ולפעמים רק ציווי משה לישראל וכיו”ב (וכ”ה שיטת רש”י בפירושו עה”ת, כמשנ”ת בלקו”ש (חי”ג עי 72 ועוד)).הרי בנדו”ד, שכל פרטי עבודת אהרן בשמיני למילואים נאמרו בפירוש בציווי משה לאהרן (ריש פרשתנו), מאי נשמט דהאי נשמט? אבל ראה לקמן הערה 29.

[10]נשא שם.

[11]ראה פרש”י נשא שם.

[12]ברמב”ן משמע שמפרש כן ברש”י. וצ”ע בזה, כבפנים.

[13]כהראב”ע ובחיי הנ”ל.

[14]ואדרבה, מזה ש(רק) בפ’ שילוח טמאים (נשא ה, ב) מביא רש”י (מגיטין ס, סע”א) ד”שמונה פרשיות נאמרו בו ביום (שהוקם המשכן)”, ובפ’ ברכת כהנים לא פי’ כלום (והרי ברכת כהנים אינה מפרשיות הנ”ל – ראה גיטין שם) – מוכח, שלשיטת רש”י פ’ ברכת כהנים לא נאמרה בשמיני למילואים או לפנ”ז.

[15]הובא בפרש”י בכ”מ (בראשית ו, ג. וישלח לה, כט. צו ח, ב. ועוד).

[16]מ”א ח, נד ואילך (הובא ברמב”ן כאן).

[17]משכיל לדוד כאן.

[18]אבל מ”ש “דאילו ברכה אחרת מה עניינה לאותו יום שהרי הברכה שתשרה שכינה במעשה ידיהם ההיא ברכום אח”כ” – י”ל שאינו הכרח, שהרי אפ”ל שהיתה כברכת שלמה (ראה המשך הכתובים במ”א שם).

[19]בפסוק שלאח”ז(כג).

[20]ראה לעיל הערה 9 ובשוה”ג שם.

[21]כמפורש בנשא (ו, כג) “דבר אל אהרן ואל בניו”.

[22]פרשתנו ט, ט. שם, יב ואילך.

[23]פקודי מ, לא ועד”ז שם, כט.

[24]שהרי לרש”י עה”ת – לאחרי ימי המילואים שוב לא שמש משה (רש”י שמות ד, יד: ואתה הלוי. אבל ראה לקו”ש [המתורגם] ח”ו ע’ 184 הערה 28. לקו”ש [המתורגם] חכ”א ע’ 2 הערה 16 ובארוכה לקו”ש חל”ב ע’ 28 ואילך).

[25]פקודי שם – כמשנ”ת בלקו”ש [המתורגם] ח”ו ע’ 237 ואילך (ועיי”ש ע’ 238 שגם עבודת הקטורת היתה ע”י משה).

[26]שפ”ח ומשכיל לדוד כאן.

[27]שהרי אומרם בכל יום בברכות השחר (כמנהג הצרפתים (תוד”ה שכבר ברכות יא, ב). וכ”ה בסידור ר”ע – הובא בטאו”ח סמ”ח). וכן – שומעם בחזרת הש’ץ דתפלת שחרית (ובשבת – גם במוסף), ומפי הכהנים ביו”ט כו’. ובפרט ש(כללות) ענין ברכת כהנים כבר הובא בפרש”י יתרו (כ, כא).

[28]שפ”ח. – במשכיל לדוד תי’ ד”ויברכם משמע ברכה אחת לבד” (ולכן מפרש רש”י ששלשתם הי’). וצ”ע.

[29]ראה גם בעה”ט, פענח רזא וש”ך עה”ת כאן. אוה”ת עה”פ. ולהעיר שאהרן הקריב גם מנחה (לעיל פסוק ד, יז) ומ”מ לא נזכרה המנחה כאן בקרא (כקושיית הריב”א, טור הארוך ופענח רזא כאן).

[30]הבא לקמן הוא עפמ”ש במנחת יהודה (שדבריו הועתקו בקיצור בשפ”ח כאן). וראה בס’ שנסמנו בהערה הקודמת.

[31]ע”פ פרש”י ויקרא, ג, א. וראה פרש”י תצוה כט, כב.

[32]ובפרט שרש”י לא העתיק התיבות (הן מכתוב דילן – “החטאת והעולה והשלמים”, והן מברכת כהנים לא העתיק “וישמרך” “שלום”) שבהן היא השייכות, ואף לא רמזן ב”וגו'”.

[33]ע”ד שפרש”י בפי לך (יד, יח. טו, ט), ח”ש (כד, כב): הרמזים דקרבנות הנשיאים (נשא ז, יט ואילך) ועוד.

[34]משכיל לדוד כאן. וראה שפ”ח כאן (בשם הנחלת יעקב).

[35]ל’ המשכיל לדוד כאן.

[36]וכ”ה בירושלמי תענית פ”ד ה”א. וראה גם ראב”ע כאן (“וכבר ירד”), חזקוני ועוד.

[37]ד, כ (“אין מקודם ומאוחר מדוקדקים במקרא”). – כן הובא בשפ”ח. וצ”ע שלא הביא מכ”מ בפרש”י שהובא הלשון “מקרא מסורס” (וכיו”ב) – בראשית ב, יט. שמות ב, ה. בשלח טז, כ. תרומה כז, ד. ועוד.

[38]ראה לקו”ש [המתורגם] ח”ז ע’ 125 הערה 13 ובשוה”ג שם.

[39]וכבמקומות ברש”י שבהערה 37, וע”ד הראב”ע כאן.

[40]וההוכחה שירד קודם “ויברכם”, כי ירד “מעשות החטאת גו'” והרי כבר גמר עשיית החטאת כו’ לפנ”ז – אינה שייכת לדברי רש”י “מעל המזבח”.

[41]אף שבפשוטו של מקרא לא נאמר איפה היתה ברכת כהנים במשכן – מ”מ לא מסתבר כלל שהיתה מעל המזבח (וראה לקמן הערה 64). וראה פי’ הראב”ד לתו”כ כאן.

[42]וכן משמע ממ”ש בתו”כ כאן ד”באותה שעה זכה.. בנשיאת כפים”, משמע דעי”ז שברכם אהרן זכה להציווי (ראה עזרת כהנים לתו”כ שם).

[43]אף שלא נאמרו עדיין. וע”ד שמצינו (גם בפרש”י עה”ת – תולדות כו, ה. וישלח לב, ה. ובכ”מ) שקיימו האבות כה”ת עד שלא ניתנה. וברש”י נח (ז, ב) שלנזד נח תורה. ואכ”מ.

[44]תרומה כה, ח.

[45]מ, כג. כה. כז. כט (וברש”י).

[46]ט, ו. וראה שם, ד וברש”י.

[47]פרשתנו שם, כג.

[48]פקודי לט, מג.

[49]ראה לקו”ש חי”א ע’ 170 ואילך.

[50]פסוק כג.

[51]תהלים מזמור צ בסופו.

[52]כקושיית המשכיל לדוד כאן (ראה לעיל הערה 18).

[53]ראה לקו”ש שם (ע’ 172) הטעם שהקדים “ויהי נועם גו'”, ל”יהי רצון שתשרה כו'”.

[54]כי בכללות כבר “נתרצה הקב”ה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו למשה סלחתי כדבריך” ביוהכ”פ (רש”י תשא לג, יא). ולאידך, גם לאחרי שמיני למילואים לא נתכפר לגמרי, ד”וביום פקדי ופקדתי גו'” (תשא לב, לד וברש”י). וראה הערה 62.

[55]ר”פ פקודי.

[56]פרשתנו ט, ב וברש”י. ולהעיר גם מתצוה כט, א וברש”י שם.

[57]להעיר מרמב”ם הל’ תפלה (נשיאת כפים) פט”ו ה”ז. טאו”ח סו”ס קכח. שו”ע אדה”ז שם סנ”ב.

[58]באו”א י”ל, שהוא ע”ד אמירת הקב”ה (לאחרי הסליחה על עון העגל) “פני ילכו” – “אני בעצמי” (תשא לג, יד וברש”י. וראה שם לד, ט וברש”י).

[59]נשא ו, כה.

[60]תשא לד, ז.

[61]נשא שם, כו.

[62]להעיר מהפלוגתא (ר”ה יז, א) כובש עון או נושא עון (וראה בארוכה לקו”ש ח”ו ע’ 391 ואילך, וש”נ). להעיר מרש”י תשא שם ד”ה ונקה. ואכ”מ.

[63]ראה גם אברבנאל כאן (“ע”ד הפשט”). צרור המור כאן. וכן מוכח בסוטה לח, ב (שו”ע אדה”ז שם סי”ב), ע”ש. ובמלבי”ם כאן (סט”ז) כתב כן בדעת התו”כ, ע”ש.

[64]כי נשיאת כפים היתה מעל מעלות האולם (תמיד פ”ז מ”ב), ומזה פשוט גם ע”ד ההלכה וכו’ שגם במשכן לא היתה מעל המזבח.

[65]ראה אברבנאל וצרור המור הנ”ל.

[66]במלבי”ם שם, שלאחרי ברכת כהנים הקטיר אהרן חלבי השלמים, וזהו שנאמר אח”כ “וירד מעשות גו'” (היינו הקטורת החלבים), ע”ש – אבל בפשוטו של מקרא: א) כבר גמר אהרן עשיית החטאת לפני “ויברכם”. ב) לרש”י (פסוק כ) כהן אחר הקטירם (ולא אהרן).

[67]ראה מלבי”ם שם, שתולה זה בב’ הפירושים בכתוב דילן אי הוי מקרא מסורס.

[68]ראה במדב”ר פי”ב, ו. פי”ג, ב. ועוד.

[69]דאין נ”כ בלילה (שו”ע אדה”ז או”ח סמ”ז ס”ד).

[70]ראה שו”ע אדה”ז שם סקכ”ח סנ”ז.

 

פרסום תגובה חדשה

test email