יום רביעי י״א אייר ה׳תשע״ה

 

 

1. חודש אלול

החודש האחרון של השנה אשר כל 29 הימים שבו הם ימי רחמים ורצון, בהם מתגלות י'יג מדות הרחמים של הקדוש ברוך הוא. בחדש זה מכין היהודי את עצמו לקראת ראש השנה ויום הכיפורים. בחודש אלול דומה הקדוש ברוך הוא למלך היוצא מהיכל מלכותו אל העם הנמצא בשדה,

ואז יכול ורשאי כל אחד לגשת אל המלך, המקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, והנמשל מובן. בכל ימי חודש אלול נוהגים ברוב העדות לומר בסיום תפלות הבוקר והערב את הפרק "לדוד ה' אורי וישעי" (תהלים כז), והכל נוהגים לתקוע בשופר.

 

2. ימים נוראים

ימי הדין, ראש השנה (א־ב בתשרי) ויום הכיפורים (י' בתשרי). בראש השנה מקבל היהודי עליו את מלכותו של הקדוש ברוך הוא, ובו נכתבים כל בני ישראל בספר חיים טובים, אבל הספר לא נחתם עדיין. יום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה ובו היא החתימה.

 

3. לא אד"ו ראש

יום א' של ראש השנה לא יכול לחול בימי א' ד' ו' בשבוע.

 

4. התרת נדרים

בערב ראש השנה מתירים ע"י חרטה בפני שלושה או עשרה אנשים את הנדרים שאינם זכורים לנו, מאלה שנעשו בשנה שעברה, ומבטלים מראש את אלה שיעשו בשנה הבאה. (אדם שנדר ומתחרט על נדרו, יכול, בתנאים מסוימים, להתיר את נדרו כל ימות השנה).

 

5. סליחות

פיוטים ופסוקים מיוחדים ובהם בקשת סליחה על החטאים. הקדוש ברוך הוא, ברוב רחמיו, גילה למשה רבנו "סדר סליחה", וגם לדוד המלך אמר הקבי'ה: "בשעה שהצרות באות על ישראל בעוונותיהן יעמדו יחד לפני ויאמרו לפני סדר סליחה ואני אענה אותם". לפיכך נהגו בקהילות ישראל לומר סליחות בימים המיוחדים לתשובה. ישנן קהילות האומרות סליחות כל חודש אלול, יש האומרים רק בשבוע שלפני ראש השנה ויש האומרים גם בעשרת ימי תשובה. כמו"כ אומרים סליחות בימי תענית ציבור. נוסח הפיוטים שונה בין העדות, אך כולן מורכבות מפסוקי תנ"ך, פיוטי תפלה וביניהן קריאת י"ג מדות הרחמים.

 

6. תקיעות (חובה)

תקיעת שופר של ראש השנה שהיא מצוה מן התורה ומברכים עליה "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". וכתב הרמבי'ם: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן… הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה". תקיעות אלו נקראות "תקיעות חובה" ואילו התקיעות של חודש אלול הן "תקיעות רשות", כי הן מנהג בלבד.

 

7. תשר"ת תש"ת תר"ת

ראשי תיבות של סדר התקיעות: תקיעה שברים תרועה תקיעה; תקיעה שברים תקיעה; תקיעה תרועה תקיעה. עיקר הדין של מצות שופר בראש השנה הוא לשמוע: 3 פעמים תשר"ת, 3 פעמים תש"ת, 3 פעמים תר"ת.

 

8. מלכויות, זכרונות ושופרות

בכל תפלת מוסף יש ברכה אמצעית אחת, ואילו בתפלת מוסף של ראש השנה יש שלש ברכות: הראשונה כוללת פסוקים המבטאים את מלכותו של ה' על העולם, השניה פסוקים על שה' זוכר את כל היצורים, והשלישית פסוקים על קול השופר שנשמע בהר סיני ושה' שומע אותו ומתעורר ברחמים.

 

9. ונתנה תוקף

פיוט על משפט האדם בראש השנה, חיברו הקדוש רבי אמנון ממגנצה, שמסר נפשו על קידוש השם. הפיוט נאמר בתפלות מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים.

 

10. תשליך

תפלה לבקשת כפרה אשר מוזכרות בה י"ג מדות הרחמים הנאמרת בראש השנה על שפת נהר או ליד מאגר מים, השם נגזר מן הפסוק: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם".

 

11. עשרת ימי תשובה

עשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים (כולל ראש השנה ויום הכיפורים עצמם), ימים אלו מסוגלים במיוחד לחזרה בתשובה ובהם מתקבלת התשובה מיד. כל בית ישראל נהגו להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל השנה. חזרה בתשובה פירושה: א. עזיבת החטא (ההחלטה שלא לחזור שוב על העבירה מכאן ולהבא). ב. חרטה על מעשי העבר. ג. ווידוי (הזכרת החטאים בדיבור ובקשת מחילה מה'. ביום הכיפורים מתוודים פעמים רבות בשתי נוסחאות הבנויות בסדר של א"ב. הווידוי הקצר: "אשמנו, בגדנו, גזלנו…" הווידוי הארוך: "על חטא שחטאנו לפניך ב…"). ימים אלו נקראים "בין כסה לעשור" – כלומר, בין החג שהירח מכוסה בו = ראש השנה, לבין העשירי בחודש = יום הכיפורים.

 

12. המלך הקדוש, המלך המשפט

בעשרת ימי תשובה אומרים בתפלת שמונה עשרה בסיום ברכת "אתה קדוש…" – "המלך הקדוש" במקום: "הא־ל הקדוש", ובסיום ברכת "השיבה שופטינו…" – "המלך המשפט". במקום: "מלך אוהב צדקה ומשפט". זאת בכדי להדגיש את מלכותו של הקדוש ברוך הוא המתגלה בימים אלו. (מלבד שינויים אלו ישנם עוד הוספות ושינויים רבים בתפילות עשרת ימי תשובה).

 

13. כפרות

בערב יום הכיפורים לפנות בוקר, מסבבים תרנגול/ת (תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה) מעל הראש, ואומרים את נוסח הכפרות, ובו בקשה, שהתרנגול יהיה חילופין לאדם החוטא, התרנגול ילך למיתה והאדם לחיים טובים. לאחר שחיטת ה"כפרות" יש הנוהגים לתרום אותן לעניים. אשה מעוברת לוקחת לכפרות 2 תרנגולות ותרנגול אחד (כדי לכפר גם על נשמת   העובר יש צורך בתרנגול ותרנגולת, שהרי אין ידוע אם הוא זכר או נקבה). יש המבצעים את הכפרות עם דגים או עם כסף של צדקה.

 

14. יום הכיפורים

היום הקדוש ביותר בשנה, בו מוחל הקדוש ברוך הוא לשבים בתשובה, עד שאפילו "אם יהיו חטאיכם כ"שנים" (=צמר אדום) – כשלג ילבינו". כל ישראל צמים ביום זה (הצום הוא אחד מ־5 העינויים שחייבים בו). העם מתכנס בבתי הכנסת, רבים לובשים בגדי לבן עד שהם דומים למלאכים.

חז"ל אומרים ש"השטן" בגימטריא 364, ואילו בשנה יש 365 ימים, זאת מאחר שביום האחד בשנה, יום הכיפורים, אין לשטן שליטה ואין הוא יכול לקטרג ביום זה על עם ישראל.

 

ספר התפלות של ראש השנה ויום הכיפורים נקרא: "מחזור".

 

15.כל נדרי

קטע שאומרים החזן והקהל 3 פעמים בתחילת תפלת ליל יום הכיפורים. תוכנה בדומה ל"התרת נדרים". חשיבות רבה ייחסו לתפלה זו, ובקהילות אשכנז היא נאמרת בניגון עתיק ובהתרגשות מיוחדת.

 

16. תפלת נעילה

על שם נעילת שערי שמים, התפלה החמישית ביום הכיפורים, אותה מתפללים לפני סיום היום הקדוש עם שקיעת השמש. בסיומה מכריזים ביחד: "שמע ישראל… ה' אחד" (פעם אחת), "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (3 פעמים), "ה' הוא האלוקים" (7 פעמים). אחר כך תוקעים בשופר ומכריזים: "לשנה הבאה בירושלים", ובזה מסתיים יום הצום.

 

17. שלש רגלים

שלשת החגים: פסח, שבועות וסוכות, בהם יש מצוה של "עליה לרגל" (עליה לבית המקדש) בזמן שבית המקדש היה קיים. ("רגל" מלשון פעם, שלש רגלים = שלש פעמים בשנה).

 

18. יום טוב

יום חג מן התורה האסור בעשיית מלאכה;ראש השנה, סוכות, שמיני עצרת (שמחת תורה), ראשון של פסח, שביעי של פסח (אחרון של פסח) ושבועות.

 

19. יום טוב שני של גלויות

בחוץ לארץ עושים כל יום טוב שני ימים, לכן מתווסף יום שני לחג (הראשון) של סוכות, יום נוסף לשמיני עצרת (- שמחת תורה), יום שני לחג (הראשון) של פסח, יום נוסף לשביעי של פסח ( – אחרון של פסח) ויום שני לחג השבועות. ראש השנה בלבד הוא בן שני ימים גם בארץ ישראל.

 

20. מלאכת אוכל נפש

מלאכות מסוימות לצורך גוף האדם, בעיקר לצורך אכילה, האסורות בשבת אך מותרות ביום טוב, כגון: לישה, אפיה, בישול, הדלקת אש (מאש קיימת בלבד!) והוצאת חפצים מרשות לרשות. שאר המלאכות, כולל איסורים שאסרו חכמים, אסורות ביום טוב כמו בשבת.

 

21. סוכה

החל מליל ט"ו בתשרי חייב אדם לקבוע את דירתו בסוכה במשך שבעה ימים, והטעם מפורש בתורה: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". עיקרה של הסוכה הוא ה"סכך" העשוי מענפים או קרשים שלא שימשו לכלי או למלאכה והמיצל על רוב שטח הסוכה גם בשעות השמש. בסוכה חייבות להיות לפחות שלש דפנות, (כל אחת בגובה של 80 ס"מ מהקרקע וברוחב 56 ס"מ – שיעורי מינימום) כשהן יציבות ואינן מתנועעות ברוח. כל דבר שאדם נוהג לעשות בביתו – יעשה בסוכה, כגון: לימוד, קבלת אורחים, שינה וכמובן סעודה, שהיא העיקר ועליה מברכים: "אשר קדשנו… לישב בסוכה". הברכה נאמרת רק על סעודה שיש בה לחם או עוגה, ויש המברכים אותה גם על יין ההבדלה. (ביין הקידוש מברכים לישב בסוכה כיון שהקידוש הוא בתחלת הסעודה). אדם המצטער בישיבתו בסוכה, באופן, שבמצב כזה היה יוצא מביתו ומחפש מקום אחר – מותר לו לצאת גם מסוכתו. הסוכה היא המצוה היחידה שהאדם מוקף בה מראשו ועד רגלו.

 

22. ארבעת המינים

אתרוג, לולב, 3 הדסים, 2 ערבות, שנוטלים ומנענעים אותם (עיין "נענועים") ביחד בחג הסוכות ומברכים עליהם. יש להקפיד על כשרותם, כגון: באתרוג – שיהיה שלם ללא כתמים, ושתהא מסורת על פרדס זה שאינו "מורכב" בלימון. בלולב – שיהיה ישר, והעלה האמצעי שלו סגור. בהדס שיהיה "משולש" (עיין "הדס משולש"), ובכל המינים כולם שלא יהיו קטומים בראשם. באתרוג במיוחד מקפידים שיהיה "הדר" – יפה בצורתו ונקי מפגמים וכתמים. יש המהדרין לברך על אתרוגים שגדלו במטעים שונים שיש עליהם מסורת, ובמיוחד על אלה שגדלו באיטליה (במחוז קאלאבריה) בגלל המסורת רבת השנים שמטעי האתרוגים שם הם בלתי מורכבים, וכן נאמרו בזה טעמים נוספים. יש לאגוד ביחד את הלולב עם ההדסים והערבות. האגידה נעשית בערב חג הסוכות ונהוג לעשות זאת בסוכה.

 

23. הדס משולש

הדס שעליו גדלים באופן ששלשה עלים או יותר יוצאים מנקודה אחת לרוב ארכו. (ולפחות מעל 12 ס"מ מראשו ולמטה). רק הדס כזה כשר עבור ארבעת המינים. הדס שאינו משולש נקרא "הדס שוטה".

 

24. נענועים

הנענועים מהווים את שלימות מצות נטילת לולב. סדר הנענועים (3 לכל כיוון): לדרום (קרן דרומית מזרחית), לצפון (קרן צפונית מזרחית), למזרח, למעלה, למטה, למערב (שני נענועים לקרן מערבית דרומית ואחד לאמצע המערב). הנענועים נעשים לאחר ברכת הלולב, ובקטעים מסוימים באמירת ההלל, ויש בהם מנהגים שונים בעדות ישראל.

 

25. חול המועד

6 הימים שבין יום אי של חג הסוכות לבין שמיני עצרת ושמחת תורה, ו־5 הימים שבין יום א' של חג הפסח לבין שביעי של פסח. (בחו"ל, שיו"ט הראשון הוא בן 2 ימים יש רק 5 ימי חול המועד בסוכות ו־4 ימים בפסח). ימי חול המועד מותרים במלאכות מסויימות הנעשות לצורך החג או כדי למנוע הפסד. כמו כן יש בהם את מצוות החג (ישיבת סוכה, ארבעת המינים בסוכות ואיסור חמץ בפסח) וכן יש בהם מצות שמחה, אמירת הלל, תפלת מוסף ועוד.

 

26. שמחת בית השואבה

שמחה עצומה (יתירה על שמחת החג הרגילה) שהיו עושים בבית המקדש בחול המועד סוכות, עיקר השמחה היה בבית השואבה, כשהיו שואבים את המים לקיום מצות "ניסוך המים" שבימי חג הסוכות. ואמרו חז"ל: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". בשמחה זו היו משתמשים בחליל וכלי זמר והיו עושים מקום מיוחד גם לנשים, שהיו באות עם כל הקהל לראות ולשמוע. גס בימינו נוהגים בקהילות ישראל לעשות שמחה מיוחדת בימי החג. "ולמה נקרא שמו שמחת בית השואבה – שמשם שואבים רוח הקודש".

 

27. הושענא רבה

היום האחרון של חול המועד סוכות בו מסתיים הדין של הימים הנוראים. ביום זה מרבים באמירת תפלות בעניני הגאולה ופיוטים הפותחים במלה: "הושענא", וחובטים 5 ערבות בקרקע, כמנהג הנביאים. בליל הושענא רבא נוהגים להיות ערים כל הלילה ולומר את כל ספר דברים ואת כל ספר התהילים.

 

מיום א' דראש חדש אלול ועד יום הושענא רבה יש 51 ימים כמנין "הושע־נא".

 

28. שמיני עצרת ושמחת תורה

היום השמיני של סוכות הוא חג בפני עצמו הנקרא "שמיני עצרת". בארץ ישראל חוגגים ביום זה גם את חג "שמחת תורה" לסיום קריאת כל התורה, ואילו בחו"ל חוגגים את "שמחת תורה" למחרתו.

 

29. הקפות

בשמחת תורה (ובשמיני עצרת- בחו"ל) רוקדים ביחד עם ספרי התורה, מסביב לבימת הקריאה, בעת הריקודים מקיפים את הבימה שבע פעמים. השמחה בשמחת תורה מקיפה גם יהודים כאלו שאינם לומדים תורה כל השנה, כי כל יהודי קשור לתורה מצד נשמתו.

 

30. חתן תורה

כינוי למי שמוזמן לעלות לתורה בקריאת הקטע האחרון של פרשת "ברכה" בשמחת תורה, כלומר בסיום המחזור של קריאת חמשה חומשי תורה.

 

31. חתן בראשית

כינוי למי שמוזמן לעלות לתורה בקריאת הקטע הראשון של פרשת "בראשית" בשמחת תורה, בהתחלת המחזור החדש. שהרי מיד עם סיום התורה בשמחת תורה מתחילים אותה שוב מחדש, "מתכיפין התחלה להשלמה".

 

32. אסרו חג

היום שלמחרת 3 הרגלים שהוא עדיין אסור (= קשור) לחג. מקורו של השם הוא הפסוק בתהלים "אסרו חג בעבותים", ממנו דרשו חז'יל שיש להוסיף יום אחד של חול על החג, ולהרבות בו באכילה ושתיה של מצוה.

 

33. חג חנוכה

בימי בית המקדש השני עמדו מלכי יוון,גזרו גזירות על ישראל וביטלו דתם, ולא הניחו להם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטמאו את הטהרות, ולחצו את ישראל לחץ גדול, עד שריחם ה' עליהם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים. על היוונים והושיעו את ישראל מידם. כשנכנסו להיכל לא מצאו שמן טהור להדלקת המנורה אלא פך אחד שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו את המנורה שמונה ימים. ומפני זה התקינו חכמים את שמונת ימי חנוכה בהלל והודאה ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הימים.

 

הדין המקורי הוא שיש להניח את נר החנוכה בפתח הסמוך לרשות הרבים, בכדי שהעוברים והשבים יראו את הנרות וכך יפורסם הנס שעשה ה' על ידי המכבים, ויש הנוהגים להדליקו בתוך הבית. נהוג להדליק נר חנוכה גם בבתי הכנסת ובאסיפות ציבוריות. (ובתנאים מסויימים ניתן גם לברך שם).

 

בחג החנוכה אין מסתפקים בהידור מצוה בלבד אלא כל אחד מישראל נוהג במנהג של "מהדרין מן המהדרין", כי לא זו בלבד שהוא נותן לכל אחד מבני ביתו הזכרים להדליק, אלא שכל אחד מהם מדליק נר נוסף בכל יום = "מוסיף והולך".

 

34. על הניסים

קטע תפלה שמוסיפים בתפלת שמונה עשרה ובברכת המזון בחנוכה ובפורים כהודיה לה' על הניסים שעשה. (נוסח מיוחד לחנוכה ונוסח מיוחד לפורים).

 

35. ט"ו בשבט

ראש השנה לאילנות, מופיע במשנה כ"תאריך קובע" לאיזו שנה שייך הפרי, אולם יש בכך גם משום יום שמחה לאדם, שנמשל לעץ השדה. אין אומרים בו תחנון ונוהגים לאכול בו מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. (בפרק ט' תבואר שייכות ט"ו בשבט לדיני מצוות התלויות בארץ). כמו כן נהוג שאוכלים בו חרובים.

 

36. זכירת/מחיית עמלק

עמלק היה נכדו של עשו הרשע וזרעו היה העם הראשון שבא להלחם בישראל ביציאתם ממצרים. התורה ציותה למחות את זכרו, ושלא להשאיר ממנו איש או אישה ואפילו עולל ויונק או גמל וחמור. על כן נצטווינו גם לזכור את רשעותו ואת מעשיו הרעים, ולכן קוראים בתורה בשבת שלפני פורים ("שבת זכור") את מצות זכירת מעשה עמלק, ובפורים את הפסוקים על מלחמת עמלק הראשונה, כי המן היה מצאצאיו של עמלק.

(גדולי ישראל בדורנו השתמשו בהגדרה זו של מצות זכירת מעשה עמלק, גם לגבי הציווי שלא לשכוח את רשעותו של העם שהשמיד 6 מליון מאחינו בני ישראל בדור האחרון – ה' יקום דמם).

 

37. מחצית השקל

בערב.חג הפורים (תענית אסתר) נוהגים לתת לצדקה 3 מטבעות בערך נקוב של חצי ממטבע המדינה (ולמנהג הספרדים – מטבע אחד בערך של כ־10 גרם כסף טהור). זאת לזכר מצות מחצית השקל שציוה הקב"ה את בני ישראל לפני הקמת המשכן במדבר.

 

38. חג הפורים

בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע וביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, עד שריחם ה' עליהם וביטל את מחשבתו הרעה ותלו אותו ואת בניו על העץ. בשלשה עשר לחדש אדר נקהלו היהודים לעמוד על נפשם והרגו את אויביהם, וביום ארבעה עשר בחדש אדר נחו מאויביהם וקבעו אותו ליום משתה ושמחה, והוא חג הפורים.

 

חז"ל תיקנו שבע מצות בחג הפורים: א. קריאת המגילה, ב. משלוח מנות, ג. מתנות לאביונים, ד. קריאת התורה, ה. איסור הספד ותענית, ו. אמירת על הניסים, ז. משתה ושמחה.

 

39. קריאת המגילה

חובה על כל איש ואשה, וכן יש לחנך כל ילד וילדה, לשמוע את קריאת מגילת אסתר כולה, כשהיא נקראת במדוייק מתוך מגילה כשרה הכתובה כהלכתה על קלף. הקריאה נעשית הן בליל פורים והן ביום.

 

לפני הקריאה מברכים 3 ברכות: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה", "שעשה ניסים לאבותינו" ו"שהחיינו", (ויש המברכים שהחיינו רק בלילה) ובציבור מברכים גם לאחריה: "ברוך… הרב את ריבנו… הא־ל המושיע".

 

40. משלוח מנות

בפורים חייב כל אדם, איש ואשה (כולל חינוך ילדים), לשלוח (איש לאיש ואשה לאשה), לחבר אחד לפחות, שני מיני מאכל או משקה.

 

41. מתנות לאביונים

בפורים חייב כל איש ואשה (כולל חינוך ילדים), לתת כסף לצדקה, לשני עניים לפחות.

 

42. שושן פורים

יום אחרי פורים (ט"ו באדר), והוא חג הפורים לערים שהיו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון, כגון ירושלים. (כדוגמת שושן הבירה שהיתה מוקפת חומה ובה המשיכו היהודים להרוג באויביהם גם בי"ד באדר ונחו רק בט"ו באדר, ולכן קבעו בה ובכל הערים המוקפות חומה את יום ט"ו באדר ליום משתה ושמחה).

 

43. פרזות ומוקפים

חג פורים בי"ד באדר של הערים שאינן מוקפות חומה מימי יהושע בן נון, נקרא "פורים דפרזות". חג פורים בט"ו באדר של הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון, נקרא "פורים דמוקפין".

 

44. פורים קטן

בשנה מעוברת חל פורים באדר ב', ואז נקרא יום י"ד של אדר־א' בשם "פורים קטן". מרבים בו קצת בסעודה, ואין אומרים תחנון בתפלה.

 

45. לא בד"ו פסח

יום א' של פסח לא יכול לחול בימי ב' ד' ו' בשבת.

 

46. מעות חיטים (קמחא דפסחא)

צדקה שנותנים לעניים לשם סיפוק המצות וצורכי חג הפסח. כמו כן נוהגים לדאוג לסיפוק צורכי החג לעניים גם בערבי ראש השנה, סוכות וכוי, על פי הפסוק: "ושילחו מנות לאין נכון לו".

 

47. חמץ

אחד מ־5 מיני דגן או תוצרתם שבא במגע עם מים והחל בו תהליך התפיחה. כל דבר הראוי לאכילה ויש בו תערובת חמץ אסור באכילה בפסח (החל מערב פסח לפני הצהרים), לדוגמא: בירה, משקאות חריפים, דייסות, מימרחים, וכמובן לחם, עוגות וביסקויטים. מוצרים רבים כגון ממתקים, נקניקים, תרופות ושימורים שונים עלולים להכיל חמץ (בתרופות, בעיקר סירופים, ישנו לאחרונה ייצור מיוחד בהכשר לפסח). כן אסור שהחמץ ימצא ברשותו של האדם בפסח ויש לבערו או למכרו (עיין "מכירת חמץ") לפני פסח.

 

48. בדיקת חמץ וביעור חמץ

בכדי להיות בטוחים שאין בבית שום חמץ חייבים לבדוק בליל י"ד בניסן (י"ג בערב) את הבית לאור הנר ולחפש אחרי החמץ בכל החורים והסדקים. את מה שמצאו יש לבער ולשרוף למחרת בבוקר. כמו כן יש לבטל ולהפקיר את החמץ שאולי נמצא ברשותנו ולא מצאנו בבדיקה. וכתב האריז"ל, שכל מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יכשל בחטא בשוגג במשך כל השנה כולה.

 

49. מכירת חמץ

אם יש ברשות האדם חמץ או תערובת חמץ שאין הוא רוצה לבערו בגלל ההפסד שיש לו בזה, יכול הוא למכור את החמץ לגוי ואז אין הוא עובר עליו בהשהייתו בביתו בפסח, כי האיסור של "בל יראה לך ובל ימצא לך חמץ" הוא רק בחמץ שלך, אבל החמץ הנמכר לגוי כבר אינו שלו, כי מכרו. המכירה לגוי מתבצעת בימינו באמצעות רב העיר כי יש בה פרטים הלכתיים רבים.

 

50. מים שלנו

מים ללישת מצות שנשאבו והוכנו לפני שקיעת השמש, בערב שלפני אפיית המצות, ונקראים כך על שם שהם היו מוכנים מאמש – ו"לנו" בכלי במשך הלילה. רק במים כאלו מותר ללוש את המצות כיון שהם צוננים והבצק הנילוש בהם לא ימהר להחמיץ.

 

51. מצות מצוה

מצות שנאפו במיוחד לשם אכילתו בליל הסדר. לקיים בהן מצות אכילת מצה. משתדלים שלפחות מצות אלו תהיינה אפויות ביד ולא במכונה, כיון שדרושה כאן כוונה – בזמן האפיה – "לשם מצת מצוה". המצות נקראות בזוהר בשם: "מיכלא דמהימנותא" (מאכל של אמונה), ובשם: "מיכלא דאסוותא" (מאכל של רפואה), שכן אכילת המצה מחזקת את האמונה ומביאה רפואה לאדם בגשמיות וברוחניות.

 

52. ליל הסדר

בלילה הראשון של פסח (ובחו"ל – גם בלילה השני) עורכים סעודת חג שבה אוכלים מצה, שותים 4 כוסות יין, אוכלים מרור ומספרים ביציאת מצרים. הפעולות הנעשות בליל הסדר מרומזות ב־15 סימנים מפורסמים: "קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שלחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה". ליל הסדר נקרא גם בשם "ליל שימורים", מפני שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציא את בני ישראל ממצרים, ומפני שהוא לילה המשומר מן המזיקין.

 

53. קערה

אב המשפחה העורך את הסדר שם לפניו 3 מצות כנגד כהן לוי וישראל, על המצה העליונה (פורסים מפית ועליה) מניחים מצד ימין את ה"זרוע" (=חלק מזרוע של בהמה או עוף, ולמנהג חב"ד – גרוגרת) כנגדו לשמאל- "ביצה", תחתיהם באמצע- "מרור", תחת הזרוע- "חרוסת", כנגדו תחת הביצה- "כרפס", ותחת המרור- "חזרת" (מרור נוסף עבור ה"כורך").

 

54. מרור

סוגים מסוימים של ירקות מרים, שאוכלים אותם בליל הסדר, לזכר מרירותה של עבודת הפרך במצרים. עדיף לאכול חסה, ויש האוכלים גם את השורש החריף המכונה "חזרת".

 

55. ארבע כוסות

4 כוסות של יין (או מיץ ענבים טבעי) שחייבים מדרבנן לשתותם בליל הסדר לזכר 4 לשונות של גאולה: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי", שנאמרו ביציאת מצרים, וכנגד 4 כוסות של נחמה שעתיד הקב"ה להשקות לישראל. בין כוס לכוס אומרים קטעים מה"הגדה". נהוג למזוג כוס חמישית ולא לשתותה, ונקראת: "כוסו של אליהו הנביא".

 

56. כרפס

ירק ששמים על קערת הסדר. הספרדים מזהים אותו כסלרי־עלים. האשכנזים נוהגים בירקות שונים, ולמנהג חב"ד – בצל או תפוח־ אדמה. לאחר הקידוש נוטלים ידים מטבילים הכרפס במי מלח ואוכלים אותו. כרפ"ס אותיות "ס' פרך", לרמז על ששים ריבוא בני ישראל שעבדו עבודת פרך במצרים.

 

57. חרוסת

תמיסה העשויה מפירות שנמשלה בהם כנסת ישראל, כגון תפוחים ואגוזים, ויש הנותנים בה גם תמרים ועוד, זכר לטיט שנשתעבדו בו אבותינו, ומרככין אותה במשקה אדום, זכר לדם – המכה הראשונה, וטובלים בה את המרור, לשכך חריפותו.

 

58. כורך

בזמן שבית המקדש היה קיים, נוהג היה הלל לכרוך קרבן פסח, מצה ומרור ולאכלם ביחד לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו.

ואנו נוהגים גם בזמננו לכרוך מצה ומרור ולאכלם ביחד, זכר למקדש.

 

59. הגדה של פסח

בליל חג הפסח מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, לכן תקנו חז'יל נוסח קבוע של "הגדה". בתחילת ההגדה מזמינים את מי שאין לו אפשרות לערוך את ה"סדר" בעצמו, שיבא ויאכל. בהמשך מספרים על חסדו של הקדוש ברוך הוא שקירב את אבותינו לעבודתו, ועל הניסים שעשה עמם ביציאת מצרים.

 

60. דצ"ך עד"ש באח"ב

סימנים שנתן רבי יהודה לזכירת הסדר של עשר מכות מצרים, והן ראשי תיבות של: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, (מכת) בכורות.

 

61. אפיקומן

הפירוש המילולי: ליפתן. כך מכנים את ה"כזית" האחרון של מצה שאוכלים בסוף סעודת ליל הסדר, לפני ברכת המזון, זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל על השובע (ואין אוכלים ואין שותים מאומה אחריו). מצפינים את האפיקומן בתחילת הסדר, ויש נוהגים שהילדים מחפשים אותו אחר כך,

זכר לגאולה שמועדה היה כמוס וצפון מישראל, וכן להזכיר את ציפייתנו לגאולה השלימה, שמועדה נעלם מאיתנו.

 

62. ארבעה בנים

ההגדה הנאמרת בליל הסדר נותנת תשובות ומתייחסת לארבעה סוגים של בניס המגיעים לשלחן הסדר, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. כל אחד מהבנים מבטא את עצמו בצורה המתאימה למהותו, ובהתאם למצבו מקבל הוא תשובה מיוחדת בהגדה.

יש לשים לב שמדובר כאן על ארבעה בנים היושבים לשלחן הסדר, אבל בדורנו נוסף "בן חמישי", שאינו יודע כלל מהו ליל הסדר ואינו מגיע לשלחן, עלינו מוטל לחפש בן זה, להביאו לשלחן הסדר, ללמדו ולהפכו לבן חכם.

 

63. מצה שרויה

חסידים ומהדרים במצות נזהרים מאד שהמצה לא תירטב על ידי מים או על ידי מאכלים שיש בהם רטיבות, זאת מחשש שבמצה נשאר קצת קמח שלא נאפה דיו והוא עלול להחמיץ במגעו עם המים.

 

64. ספירת העומר

ממוצאי יום א' של פסח ועד ערב חג השבועות, סופרים בכל ערב לאחר תפילת ערבית את הימים ואת השבועות שעברו: "היום יום אחד לעומר", "היום שני ימים לעומר" וכו' במשך 49 יום. השם ספירת העומר נובע מכך, שהתחלת הספירה היא ביום שבו היו מקריבים – בזמן שבית המקדש היה קיים – את קרבן "עומר התנופה", שהוא קרבן מנחה משעורים, מהתבואה החדשה שנקצרה בליל ששה עשר בניסן.

הספירה מבטאת את ההשתוקקות לקראת חג מתן תורה שהוא ביום החמישים לעומר, ובו גם הקרבת מנחת שתי הלחם מהחיטה החדשה. בימי ספירת העומר נוהגים בקצת מנהגי אבילות(אין נושאים נשים, אין לובשים בגד חדש, אין מסתפרים ועוד) – זכר ל־24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו במגיפה בזמן ספירת העומר, על שלא נהגו כבוד זה בזה.

 

65. פסח שני

י"ד באייר, מי שלא יכול היה להקריב את קרבן הפסח בבית המקדש בערב פסח, היה מקריב את הפסח בי"ד באייר, והיה לו אז יום שמחה. ולכן גם כיום אין אומרים תחנון בתפלה ביום זה. יש הנוהגים לאכול ביום זה מצה שנשארה מפסח, לזכר קרבן הפסח שנאכל עם המצות.

 

מועד זה של פסח שני, ניתן לבני ישראל בשנה השניה ליציאת מצרים. הקב"ה ציוה אז שבני ישראל יקריבו את הפסח במועדו (אע'יפ שבנ"י היו עדיין במדבר), אולם נמצאו אנשים שהיו טמאים ולא יכלו להקריב הפסח, הם באו בטענה אל משה "למה ניגרע מלהקריב את קרבן ה'", וביקשו שתינתן להם הזדמנות נוספת להקרבת הפסח. כשראה ה' שהם משתוקקים לזה בכל ליבם, נתן להם מועד שני לתקן את מה שחיסרו בי"ד בניסן.

 

גדולי ישראל מצאו מוסר השכל בפסח שני. יום זה מלמדנו שאין דבר שאינו ניתן לתיקון. כי גם כשהאדם היה טמא או בדרך רחוקה, ואפילו שהיה זה במזיד, מכל מקום אם צועק הוא מפנימיות לבו "למה ניגרע" ומשתוקק לחזור בתשובה, מקבלו ה' ופותח לו פתח כפתחו של אולם.

 

66. ל"ג בעומר

יום שמחה החל בי"ח באייר, שהוא היום ה־33 לספירת העומר. ביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, והוא גם יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי שציווה לשמוח ביום זה, ולכן נקרא: "יום הילולא דרשב"י".

 

67. פרקי אבות

בתקופה שבין פסח לשבועות לומדים בכל שבת פרק אחד ממסכת אבות (ויש הממשיכים זאת בכל שבתות הקיץ). מסכת זו כוללת דברי מוסר וחסידות, דרך ארץ ומדות טובות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. המסכת נקראת בשם "אבות", כי נסדרו בה דברי האבות הראשונים שקבלו את התורה זה מזה והדריכו את תלמידיהם בדרכי חסידות.

 

68. שלשת ימי הגבלה

3 הימים שלפני חג השבועות, ג', ד' וה' סיון, שהם ימי הכנה לחג, כשם שבני ישראל הכינו עצמם 3 ימים לפני מתן תורה.

 

69. תיקון ליל שבועות

ספר המלוקט מקטעים של: תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא וזוהר. ובסופו מנין כל תרי"ג המצות. אומרים אותו בליל חג השבועות כשנעורים כל הלילה כהכנה למתן תורה שהיה בבוקרו של החג. אחת הסיבות שנוהגים להיות ערים כל הלילה בליל שבועות, בכדי לתקן את מה שבני ישראל ישנו באותו הלילה, והיי צורך להעירם לקום ולקבל את התורה.

 

70. ט"ו באב

אמרו חז"ל: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים, שבהם היו בנות ישראל יוצאות לכרמים, ובני ישראל היו בוחרים את בנות זוגם. והיו נוהגות לומר לבחורים: "בחור שא עיניך" (כלומר, הרם את עיניך למדרגה גבוהה יותר): "אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה". כמו כן היו עוד מאורעות משמחים שקרו בתאריך זה. מיום זה ואילך מתארך הלילה, ולכן כל המוסיף לעסוק בתורה בלילה מובטח לו שיוסיף חיים על חייו.

 

71. קרוב"ץ

כינוי לפיוטים עתיקים הנאמרים בימים טובים בקהילות אשכנזיות מסוימות בחו"ל. ודרשו: קרוב"ץ = ראשי תבות: קול רנה וישועה באהלי צדיקים.

 

72. א"ת ב"ש

סימן למועדי השנה לפי היום בשבוע שחלים בו ימי חג הפסח (על פי הרמז שהאות הראשונה א' מקבילה לאחרונה ת'. השניה ב' מקבילה לשניה מהסוף – ש' וכן הלאה).

א"ת – ביום שחל בו א' של פסח יחול תשעה באב.

ב"ש – ביום שחל בו ב' של פסח יחול שבועות.

ג"ר – ביום שחל בו ג' של פסח יחול ראש השנה.

ד"ק – ביום שחל בו ד' של פסח יחול קריאת התורה (שמחת   תורה בחו"ל).

ה"צ – ביום שחל בו ה' של פסח יחול צום כיפור.

ו"פ – ביום שחל בו ו' של פסח יחול פורים (שעבר לפני חודש).