א. בקרבנות הנשיאים יש "רמז גדול"

בפרשת קרבנות הנשיאים, בתיאור קרבנו של הנשיא השני[1], מביא רש"י את אשר מצא "מיסודו של רבי משה הדרשן" טעם לפרטים של קרבנות הנשיאים, הרומזים על עגינים שוגים: "קערת כסף" רמז לאדם הראשון, "מזרק אחד כסף" רמז לנח וכו'.

מדוע מביא כאן רש" "דרוש", ומדוע הוא כותב זאת דוקא לגבי הנשיא השני? – על כך משיב המהר"ל, שזאת בהמשך לדברי רש"י לפני כן על בני יששכר "שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו", שהרי, על כך מתעוררת השאלה מהי המעלה המיוחדת ב"קרבנות הללו", שהיה צורך בעצת בני יששכר? – על כך מביא רש"י מיסודו של רבי משה הדרשן, שבכל פרט בקרבנות אלו יש "רמז גדול".

אך יש להבין: במדרש[2] מופיעים שנים עשר פירושים שונים, לגבי כל נשיא בנפרד, על הרמזים שבקרבנות הנשיאים, ורש"י יכול היה להביא את הרמזים שבמדרש. מדוע הוא כותב דוקא את אשר מצא "מיסודו של רבי משה הדרשן"?

אין להשיב, שכיון שכל אחד משנים עשר פירושים אלו במדרש קשור לשבט מסויים, אין רש"י מביאם, כי עצתם של בני יששכר היתה, בפשטות, זהה לגבי כל הנשיאים

– שהרי כמה וכמה מפירושים אלו (כגון: "על שם התורה"[3], "על סדר מעשה המשכן"[4], "כנגד יציאת מצרים"[5], "על שם הבחירה שבחר הקדוש־ברוך־הוא בישראל…"[6], "כנגד האבות ואמהות")[7] – למרות שגם את כל אחד מהם מקשר המדרש לשבט מסויים, בכל זאת, הם קשורים, לכאורה, לכל השבטים. רש"י יכול היה אפוא לבחור אחד מהפירושים שבמדרש, ובמיוחד את הדרשה "על סדר מעשה המשכן", הקרובה יותר לדרך הפשט, כי בפשטות סביר לומר שבקרבנות של חנוכת המשכן נרמזים עניני המשכן.

הקושיה אף גדולה יותר: לאחר שנאמר במדרש "וכל אחד ואחד הקריב לפי דעתו"[8], ונמנות שתים עשרה כוונות שונות כנגד כל אחד מהנשיאים, מובאת[9] דעה נוספת: "כנגד הדורות שהיו מאדם הראשון עד המשכן, וכנגד המצוות שנצטוו, הקריבו הנשיאים". כלומר, לפי דעה זו, כל הנשיאים הביאו את הקרבנות באותה כוונה – "כנגד הדורות… וכנגד המצוות…". מדוע אין רש"י מביא דעה זו מהמדרש, אלא בוחר דוקא את הדרשה "מיסודו של רבי משה הדרשן"?

יותר מכך תמוה: במדרש שם, לפי הדעה שהוזכרה לעיל, נאמר "מלאה קטורת – כנגד המילה הכתוב מדבר, שבעת שמלו ישראל במצרים… היה ריח הדם והערלה ערב לפני הקדוש־ברוך־הוא כבשמים…" – ופירוש זה קרוב יותר לפשט[10] מאשר פירושו של רש"י ש"קטורת" הוא רמז לתרי"ג מצוות, כי:

הקשר שבין הקטורת למילה הוא מצד עצם מהות הקטורת – "ערב… כבשמים", ואילו הקשר שבין תרי"ג המצוות ל"קטרת" הוא רק מצד הגימטריא של המלה קטרת. ויותר מכך: אפילו הגימטריא אינה כה "פשוטה": כדי שהקטרת תהיה שווה תרי"ג צריך רש"י להוסיף "ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש…" – ובכל זאת סובר רש"י שפירושו קרוב יותר ל"פשוטו של מקרא", שזהו הבסיס לפירוש רש"י על התורה, מאשר הפירוש "כנגד המילה…"?!

ב. "בן חמש" מכיר בקיומם של חלקי תורה נוספים

הרא"ם מביא הסבר נוסף לכך שרש"י מציין כאן את כל הרמזים, כי עצם בחירת דוקא קרבנות אלו על ידי הנשיאים טעונה ביאור, ולא כדי להסביר מהי המעלה ב"עצתם" של בני יששכר.

אך, גם לפי פירוש זה אין מובן מדוע בוחר רש"י דוקא את הפירוש "מיסודו של רבי משה הדרשן" ולא את הפירושים מהמדרש, ובנוסף לכך מתעוררת שאלה נוספת: אם לפי הפשט נדרש הסבר "מה ענין הכלים הללו…" – הרי רש"י היה צריך לציין זאת מיד בקרבנות של הנשיא הראשון?

וכיון שלגבי הנשיא הראשון אין רש"י מפרש "מה ענין הכלים הללו.." הכרחי לומר, שאצל "בן חמש למקרא" אין בכך קושי.

וההסבר לכך הוא: "בן החמש" יודע שבתורה יש גם "רמז" ו"דרוש"[11] בנוסף ל"פשט", אלא שעמו לומדים רק את הפשט. ולכן, אין קשה בעיניו "מה ענין הכלים הללו" – כי הוא מבין, שכל פרט רומז לענינים מסויימים, בדומה לרמזים של הקרבנות: עגלה משולשת[12] וכדומה, אלא שרמזים אלו שייכים לחלקי התורה האחרים.

ולפי זה מתעוררת שאלה נוספת על פירושו של המהר"ל: אם כך, גם לאחר דברי רש"י "שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו" אין זה קושי אצל "בן החמש" מהי המעלה של ה"עצה". ומדוע אפוא צריך רש"י להביא מאוחר יותר את הפירוש "מיסודו של רבי משה הדרשן"?

ג. מדוע מפורטים כל הקרבנות אצל כל נשיא?

ההסבר לכך הוא: השאלה שרש"י משיב עליה על ידי הבאת הרמזים "מיסודו של רבי משה הדרשן", היא: לכאורה, די היה לכתוב לגבי הנשיא השני, וכן לגבי שאר הנשיאים, שהם הקריבו אותם הקרבנות כנשיא הראשון, שהרי כל אחד מהנשיאים הקריב בדיוק אותם קרבנות. מדוע יש לפרט שוב לגבי כל נשיא, שתים עשרה פעמים, את כל פרטי הקרבנות[13]?

השאלה אף קשה יותר: מספר פסוקים לפני כן, כאשר מספרת התורה על מה שאותם הנשיאים הביאו לצורך המשכן, היא מציינת את כל הקרבנות ביחד: "שש עגלות צב ושני עשר בקר", ומסבירה שהכוונה היא ל"עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד"[14]. מדוע בקרבנות המזבח מפרטת התורה את פרטי הקרבנות אצל כל אחד מהנשיאים בנפרד[15]?

ההסבר המתקבל בפשטות אצל "בן חמש למקרא" לשאלה זו הוא, שהדבר נובע מכך, שלכל נשיא היו כוונות ורמזים שונים בקרבנות, בהתאם למהות השבט שלו. לכן אין התורה יכולה לומר לגבי הנשיאים שבהמשך, שהם הקריבו אותם הקרבנות כראשון, כי (בכוונה וברוחניות) אלו הם קרבנות שונים[16]. וכבר ידוע לו מהסיפור על העגלה המשולשת וכו', שהרמזים מתאימים לקרבנות (במספר וכדומה).

אך קשה ל"בן חמש למקרא":

א אם היתה לכל נשיא כוונה שונה, כיצד ייתכן שכולם הביאו אותם הקרבנות בגשמיות: במה שונה הדבר מצבעי דגלי השבטים, אשר "צבעו של זה לא כצבעו של זה"[17] – מהותו המיוחדת של כל שבט נרמזת בצבע שונה?

ב אף אם נאמר, שאותם הקרבנות רומזים לשנים עשר ענינים שונים, וכל נשיא הקריב (כדברי המדרש), "לפי דעתו", עדיין אין מובן:

לפי דברי רש"י, נתנו בני יששכר (נתנאל בן צוער) את העצה לכל הנשיאים "להתנדב קרבנות הללו", ואם כך, כל נשיא נדב את הקרבנות הללו של שבטו, על פי עצת שבט יששכר. אך לפי האמור לעיל, ש"כל אחד ואחד הקריב לפי דעתו", יוצא, שכל נשיא הקריב את הקרבנות לפי דעתו שלו, ולא לפי עצת בני יששכר, או נתנאל בן צוער, אשר התאים את הקרבנות לפי הרמזים הקשורים לשבט יששכר – "לפי דעתו"?

לשתי שאלות אלו משיב רש"י בהביאו את אשר מצא "מיסודו של רבי משה הדרשן", כדלהלן.

ד. ענין כללי זהה, פרטים שונים

כאמור לעיל (בסעיף א'), מובאות במדרש רבה שתי דעות לגבי כוונת הנשיאים בבחירת קרבנות אלו דוקא: לפי דעה אחת "כל אחד ואחד הקריב לפי דעתו", ואילו הדעה השניה סוברת, שלכל הנשיאים היתה בכך אותה כוונה.

אך כאמור, שתי הדעות אינן מובנות כל כך בדרך הפשט: לפי הדעה הראשונה קשה (כדלעיל בסעיף

ג'): א מדוע הקריבו כולם אותם הקרבנות? ב כיצד נתנו בני יששכר אותה עצה לכל הנשיאים? ולפי הדעה השניה קשה: מדוע מפרטת התורה אותם הקרבנות שתים עשרה פעמים?

לפיכך בוחר רש"י את הרמזים אשר מצא "מיסודו של רבי משה הדרשן", כי על ידי כך משתלבות שתי האפשרויות: אכן, הקרבנות מראים על אותו ענין, אך זהו ענין כללי המשתנה בפרטים מסויימים (כדלקמן בסעיף ה').

ולכן מובן, שלמרות שכל הנשיאים הקריבו אותם הקרבנות, וכל נשיא נדב את הקרבנות על פי אותה עצה של בני יששכר, בכל זאת היתה לכל אחד מהם כוונה פרטית שונה.

ה. הפרטים השונים ב"קערת בסף" וב"מזרק אחד כסף"

ההסבר לכך לפי הסדר בפירוש רש"י הוא: על הקשר שבין "קערת כסף" לבין אדם הראשון, נאמר במדרש⁹: "אל תקרי קערת, אלא עקרת, זה היה אדם הראשון שהוא היה עיקרן של בני האדם". אך רש"י אומר רמז אחד "מיסודו של רבי משה הדרשן": שהאותיות "קערת כסף" הן "בגימטריא תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון"[18].

ההבדל הנובע מכך הוא: הענין, שאדם הראשון הוא "עיקרן של בני האדם" הוא ענין אחד, אשר איננו נחלק לפרטים, ואילו כשמדובר על "שנותיו של אדם הראשון", הרי למרות שכל שנות חייו של האדם קשורות לאותו אדם, בכל זאת השנים נבדלות ושונות זו מזו[19].

התחלקות זו לפרטים ב"קערת כסף" הרומזת ל"שנותיו של אדם הראשון" מודגשת עוד יותר ב"שלשים ומאה משקלה", אשר המספר "שלשים ומאה" הוא "על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם, בן מאה ול' שנה היה, שנאמר[20]: ויחי אדם שלשים ומאת שגה ויולד בדמותו…":

כל ה"תולדות" (בלשון רבים) שהעמיד אדם הראשון "לקיום העולם", היו "בדמותו"[21], ובכל זאת הם היו אנשים נבדלים ושתים[22]: שת, בנים, בנות.

כך גם לגבי "מזרק אחד כסף", שהוא בגימטריא תק"ך, אך הוא רומז ל"ת"ק שנה" של נח כאשר "העמיד תולדות", ועל "עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו" – ואלו הם שני ענינים שונים לחלוטין"[23]:

"ת"ק שנה" אשר בהן "העמיד תולדות" – מהן קיום העולם, ואילו "עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו" מביעות את הענין של "אמחה את האדם…", וזאת בנוסף לכך, ששנים, באופן כללי, שונות זו מזו, כדלעיל.

גם כאן מתבטא עיקר הרעיון של ההבדלים בין הפרטים במשקל של ה"מזרק" – "שבעים שקל", שהוא "כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו", שכל אומה שונה לחלוטין, בפרטים רבים, מהאומות האחרות: "בארצותם", "ללשונו", "למשפחותם", "בגוייהם"[24].

כך גם לגבי "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת". אמנם, זוהי "כף אחת", המצביעה על התורה האחת שניתנה מידו של הקדוש־ברוך־הוא, אך בכף (בתורה) יש "עשרה זהב – כנגד עשרת הדברות", ויותר מכך: היא "מלאה קטרת" – תורה אחת זו מלאה בתרי"ג מצוות השונות זו מזו.

וכן גם "פר אחד, איל אחד, כבש אחד", שהם "כנגד אברהם", "כנגד יצחק" ו"כנגד יעקב", שאמנם, כל אחד משלשת האבות הוא "אחד", אך הם "אבות"[25] של כל בני ישראל. וכאן אין רש"י צריך לפרט, כי "בן חמש למקרא" יודע שכל ישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב, והוא רואה שכל אחד מהאבות קשור ליהודים השונים ביותר זה מזה.

וכן לגבי "שעיר עזים" הבא כדי "לכפר על מכירת יוסף", שבכך יש הבדלים ופרטים רבים, שהרי הכפרה היא בהתאם לחטא, והשבטים היו שונים מאד בחטא[26]: "בני השפחות" הרי "לא היתה שנאתן שלימה" (רש"י ויחי מט, ה); יששכר וזבולון לא הביעו את דעתם אודות מכירת יוסף[27]; ראובן לא היה כלל במכירה[28]; ויש אף הבדל בין שמעון ולוי, אשר אמרו "לכו ונהרגהו"[29], לבין יהודה, אשר אמר "וידינו אל תהי בו"[30], למרות שהוא נתן את העצה "לכו ונמכרנו"³⁰. ובודאי שונה מכך ראובן, שכוונתו היתה "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו"[31], לעומת שאר השבטים.

ובודאי, שעשרת השבטים, אשר השתתפו במכירת יוסף (ולפחות ב"ויפשיטו את יוסף… וייקחוהו וישליכו אותו הבורה"[32]), שונים מיוסף ומבנימין; ואף הם אינם שווים: לגבי יוסף ייתכן לומר שהוא גרם, לפחות, למכירתו, על ידי סיפור חלומותיו, ואילו לבנימין לא היה שום קשר לכך[33].

כך גם לגבי הפרט של "ולזבח השלמים בקר שנים", שהוא "כנגד משה ואהרן שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים" – הרי אינה דומה הנהגתו של משה להנהגתו של אהרן, ושונה מאד ההשתדלות בנתינת שלום בין בני ישראל השונים ביותר זה מזה לבין אביהם שבשמים.

וכן לגבי "ג' מינים" – אילים עתודים כבשים, שהכהנים הלויים והישראלים, או התורה הנביאים והכתובים, הם סוגים שונים לחלוטין. ובדומה לכך הוא ההסבר גם לגבי "שלש חמישיות".

ו. שני סוגי הקרבנות בהתאם לשגי תפקידי הנשיאים

אך עדיין יש להבין: מהו ההבדל בין הקרבנות שהביאו הנשיאים בהקמת המשכן – עגלות הצב והבקר – שבהם היתה לכל הנשיאים אותה כוונה, ולפיכך הם כתובים בתורה ביחד, ככלל (כדלעיל בסעיף ג'), לבין הקרבנות שהביאו לחנוכת המזבח, אשר רק הכוונה הכללית היתה זהה בהם, ואילו בפרטים היתה לכל נשיא כוונה שונה?

לשאלה זו משיבה התורה עצמה בכך, שמיד בתחילת התיאור "ויקריבו נשיאי ישראל…"[34], הכולל גם את קרבנות המזבח, היא מוסיפה את המלים "הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים"[35]: ששני סוגי הקרבנות של הנשיאים הובאו מפני שתי תכונות של הנשיאים:

מצד היותם "נשיאי המטות", שהיתה להם מסירות נפש למען ישראל –  "ויוכו[36] שוטרי בני ישראל", והרי כל בני ישראל עבדו אותה עבודת פרך וכו' – הם הביאו אותם הקרבנות עם אותן הכוונות ואותם הרמזים.

אך מצד היותם "העומדים על הפקודים" שכאן נדרש בעיקר "איש איש למטה"[37] – כל נשיא לשבט שלו – הם הביאו את קרבנות המזבח, כל נשיא עבור שבטו, ומפני תפקיד זה היו להם כוונות פרטיות.

בנוסף לכוונות (ולרמזים) הפרטיות (וליתר דיוק: בכוונות (וברמזים) הפרטיות) היתה גם כוונה כללית – כאמור לעיל לגבי אדם הראשון: שנים ותולדות שונים, אך כולם "שני אדם" ו"בדמותו" וכדומה.

ולפי פשטות הפסוקים ופירוש רש"י מובן, שגם בענין של "העומדים על הפקודים", השתתף כל נשיא ביחד עם משה ואהרן גם בספירת השבטים האחרים[38] – ולכן גם בקרבנות המזבח היתה כוונה כללית, שבה שווים כל ישראל, ולפיכך גם בקרבנות המזבח, לאחר שמפורטים קרבנותיו של כל נשיא בנפרד, אומרת התורה "זאת חנוכת המזבח… מאת נשיאי ישראל", וכוללת את כולם יחדיו.

ז. אהבת ישראל קודם התפלה

אחת ההוראות הנובעות מכך היא: כאשר יהודי עומד להתפלל – והרי התפלות הן כנגד הקרבנות[39] – עליו לקבל על עצמו בראש ובראשונה מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ואת זאת עליו לעשות "קודם התפלה"[40]. ורק לאחר מכן באה ההכנה וההקדמה[41] לתפלה על צרכיו שלו.

גם אז עליו לאחד את עצמו עם הכלל כולו, כפי שקובעת ההלכה[42] שגם תפלת היחיד חייבת להיאמר בלשון רבים.

וכאשר הוא מכליל את עצמו עם כל ישראל, אז הוא בטוח שאין שום פגם בתפלתו, או, לפחות, הפגם שבה לא ייראה[43], ושהיא באופן של "קודש" – כפי שנרמז בקרבנות הנשיאים, שדוקא לאחר שהתורה מכלילה אותם יחדיו, רק אז נאמר ש"לא אירע בהם פסול", ושמשקלם של כל פרטי קרבנות הכלים הוא "בשקל הקודש"[44],

וזוהי ההכנה[45] ל"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", שיש שבעה נרות שונים לגמרי (גם בהלכה למעשה[46]: נר המערבי, נר האמצעי, חמשה נרות, ב' נרות), אך בכולם יש אותו שמן זית זך, בכולם צריך להתקיים "בהעלותך" וכו' –

בכל בני ישראל, בשבעת סוגיהם השונים[47], מאיר האור והם מתעלים אל אותו מקום: אל מול פני המנורה,

ואור המנורה יוצא החוצה על ידי החלונות השקופים־אטומים, אל העולם כולו[48] – ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.

(משיחת ש"פ נשא תשכ"ו)

מקורות והערות