תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
פרשת בהעלותך לילדים – תלונות בני ישראל
הקראת כתבה
תְּלוּנוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לַמְרוֹת הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים
עַם יִשְׂרָאֵל יָצָא מִמִּצְרִים, קִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְעַכְשָׁו פָּנָיו נְשׂוּאוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
אוּלָם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְנֵית בְּיִסּוּרִים.
קֹדֶם כָּל, יֵשׁ לַעֲבֹר אֶת הַמִּדְבָּר הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא.
עַם יִשְׂרָאֵל מְקַבֵּל אֶת עֹל הַהֲלִיכָה בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה,
אוּלָם הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם, הָעֵרֶב רַב שֶׁהִצְטָרְפוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם,
אֵינָם נוֹשְׂאִים בַּסֵּבֶל וּמַתְחִילִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל תְּלוּנוֹת.
עַל מַה הֵם מִתְלוֹנְנִים? מֶה חָסֵר לָהֶם בַּמִּדְבָּר?
הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם מַיִם מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם,
וְלֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא הַמָּן שֶׁטַּעֲמוֹ כִּדְבַשׁ, וְאֶפְשָׁר לִטְעֹם בּוֹ כָּל טַעַם שֶׁרוֹצִים,
וְעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁמְּלַוִּים אוֹתָם וּמְגַהֲצִים אֶת בִּגְדֵיהֶם.
בְּכָל זֹאת הָרְשָׁעִים – "הָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ", בַּעֲלֵי תַּאֲוָה,
חֲפֵצִים בְּבָשָׂר, קִשּׁוּאִים וַאֲבַטִּיחִים, חָצִיר שׁוּמִים וּבְצָלִים, אוֹתָם אָכְלוּ בְּמִצְרַיִם.
וְהֵם מְסִיתִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ וּמַשְׁפִּיעִים עָלָיו לְהִצְטָרֵף לִתְלוּנוֹתֵיהֶם.
וּכְשֶׁהֵם מִתְלוֹנְנִים הֵם רוֹאִים אֶת כָּל הֶעָבָר טוֹב וְאֶת כָּל הַהֹוֶה רָע.
הֵם שָׁכְחוּ כְּבָר אֶת כָּל הַסֵּבֶל, הָעַבְדוּת, הָעִנּוּיִים וְהַהַשְׁפָּלָה שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם,
וְזוֹכְרִים רַק דָּבָר אֶחָד – אֶת סִיר הַבָּשָׂר!
מַדּוּעַ מִתְלוֹנְנִים?
כְּבָר בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח לָמַדְנוּ שֶׁהָעָם הִתְלוֹנֵן עַל חֹסֶר מַיִם וּמָזוֹן,
אוּלָם עַל זֶה עוֹד אֶפְשָׁר לִסְלֹחַ;
כַּאֲשֶׁר אָדָם צָמֵא לְמַיִם וְרָעֵב לְלֶחֶם מִתְלוֹנֵן, אֶפְשָׁר לְהָבִין.
אוּלָם דּוֹר דֵּעָה הַיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה,
לְאַחֲרֵי כָּל הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים שֶׁחָווּ בַּמִּדְבָּר,
כַּאֲשֶׁר בְּהַשְׁגָּחָה גְּלוּיָה קִבְּלוּ כָּל צָרְכֵיהֶם כְּמוֹ בְּגַן עֵדֶן,
אֵיזוֹ הַצְדָּקָה יֵשׁ לִתְלוּנוֹתֵיהֶם?
כַּיָּדוּעַ, תְּלוּנוֹת הֵם דָּבָר הַקָּשׁוּר בְּטֶבַע הָאָדָם, וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה בְּאֵיזֶה מַצָּב הוּא נִמְצָא,
אָדָם יָכוֹל לְהִתְלוֹנֵן גַּם כְּשֶׁטּוֹב לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוּא מַתְחִיל לְהִתְלוֹנֵן אֵין הוּא יוֹדֵעַ גְּבוּלוֹת,
וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים, לְעַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל תְּלוּנוֹת…
גַּם בַּפָּרָשָׁה הַבָּאָה פָּרָשַׁת שְׁלַח הֵם מִתְלוֹנְנִים, וְעַל מָה?…
עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
וְעוֹד הוֹסִיפוּ חֵטְא עַל פֶּשַׁע בְּפָרָשַׁת קֹרַח כְּשֶׁהִתְלוֹנְנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
לִכְאוֹרָה, אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב מָה רַע כָּל כָּךְ בִּתְלוּנוֹת, עַד שֶׁנֶּחְשָׁבוֹת לְחֵטְא גָּרוּעַ…
אוּלַי זוֹהִי שִׁיטָה טוֹבָה לְהַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים?…
אוּלָם מִתְּגוּבַת חֲרוֹן אַף הַשֵּׁם עַל הַתְּלוּנוֹת בְּפָרָשָׁתֵנוּ, לְמֵדִים שֶׁתְּלוּנוֹת הֵם דָּבָר רָע!
רֵאשִׁית יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִמְצָאִים בִּמְצוּקָה
אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ יָפֶה, לְהִתְפַּלֵּל וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים.
אֲבָל בְּנִימַת הַתְּלוּנוֹת שֶׁל הָעָם רוֹאִים שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר שֶׁרָצוּ, בִּקְּשׁוּ כַּהֹגֶן.
תְּלוּנוֹת קְשׁוּרוֹת בַּאֲנָשִׁים עֲצוּבִים בַּעֲלֵי מָרָה שְׁחוֹרָה,
שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָאוֹר אֶלָּא רַק אֶת הָרַע וְאֶת הַחֹשֶׁךְ.
וּבְעֶצֶם אֶל מִי הָיוּ מוּפְנוֹת כָּל הַתְּלוּנוֹת?…
לְבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
וּמִי הִתְחִיל בַּתְּלוּנוֹת? "הָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ"! הָעֵרֶב רַב!
עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצָא מִמִּצְרִים וְחָוָה נִסֵּי נִסִּים,
בְּוַדַּאי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם,
שֶׁגָּאַל אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה.
כִּי אִם הוּא עָשָׂה לָהֶם נִסִּים גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ,
בְּוַדַּאי יָכוֹל גַּם לָתֵת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, אָז לָמָּה לְהִתְלוֹנֵן?
בִּתְלוּנוֹתֵיהֶם הֵם מְעַוְּתִים אֶת הַמְּצִיאוּת עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאוֹמְרִים,
שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה לָהֶם טוֹב יוֹתֵר. הַאֻמְנָם?!…
עָלֵינוּ לִלְמֹד לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה
מִזֶּה עָלֵינוּ לִלְמֹד לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לָנוּ,
וְכַאֲשֶׁר אָנוּ בִּמְצוּקָה כָּלְשֶׁהִי בְּוַדַּאי שֶׁעָלֵינוּ לְהִתְחַנֵּן לְהַשֵּׁם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ.
אוּלָם תָּמִיד עָלֵינוּ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָה,
וְגַם לִבְטֹחַ בּוֹ שֶׁיְּחַלֵּץ אוֹתָנוּ מִן הַמְּצוּקָה בָּהּ אָנוּ נִמְצָאִים וְאוֹתָהּ אָנוּ חוֹוִים.
וּבִמְיֻחָד נִתְחַנֵּן לְפָנָיו שֶׁיְּחַלֵּץ אוֹתָנוּ מִן הַמְּצוּקָה הָאֲרֻכָּה וְהַנּוֹרָאָה שֶׁל אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת.
מִמֶּנָּה נִוָּשַׁע תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים מִיָּד מַמָּשׁ בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.
פרסום תגובה חדשה