הכוכבים במסילותם עושים את רצון הבורא 

מה נהדרים הם פני השמים בשעת הלילה! שבעת הרקיעים, ובהם צבאות כוכבים לאין סוף, נעים על צירם, חגים במעגלים, זוהרים וכבים, מנצנצים וקורצים. הם מכוונים את המפליגים בימים ואת ההולכים בדרכים. הם גלויים, לכאורה, ופרושים מעל פני האדמה, ובכל זאת רבה בהם התעלומה.

"הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור"[1]: בקריאתו זאת של נעים זמירות ישראל לצבאות השמים מצויה בשורתה הגדולה של היהדות לאנושות. הטבע אינו חזות הכל. צבא השמים אינו אלא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. והוא, הגבוה מעל גבוה, מנהל את עולמו, ולו נאוה תהלה. "מונה מספר לכוכבים, לכלם שמות יקרא. גדול אדוננו ורב כח, לתבונתו אין מספר"[2]. משום כך אין לכוחות השמים מעמד עצמאי בעולם המחשבה היהודי.

הכוכבים במסילותם עושים את רצון הבורא, כפי שעושים זאת כל עץ נושא פרי וכל אבן המונחת במקומה. אמנם בתנ"ך מובאים לא מעט דימויים שעניינם צבא השמים, ואפילו בני ישראל נמשלו לכוכבים, אולם תמיד ניצב מעל גרמי השמים כוחו של הבורא, שהוא מעל לכל, והם משמשיו, וכמאמר הפסוק: "ממעל לכוכבי אל ארים כסאי"[3].

היהדות הדיחה מן העולם את מחשבות עבודת הכוכבים והמזלות ואת האלילות. היא הסירה מעל סדר יומם של בני האדם את פולחן השמש, את עבודת הירח ואת הסגידה לכוכבים. היא מעולם לא הכירה בעצמאותם של המזלות, שהם רק כגרזן ביד החוצב בו. זה לא היה מאבק קל, שכן פלאי השמים ריתקו את האדם משחר הבריאה. כבר הקדמונים הבחינו בסדר המופלא של תנועת השמש, הירח והכוכבים, חשפו את הקשר שבין השמש לעונות השנה ועמדו על התחדשותו המתמדת של הירח, שהמולד שלו פועם בקצב אחיד, כמו לב. הם זיהו את קבוצות הכוכבים השונות, שרטטו את תנועתן המעגלית מעל פני האדמה וקראו להן בשמות.

הטבע מבטא את גדולת הבורא 

גם נביאי ישראל עמדו נפעמים מול עוצמתו של הטבע; אלא שהם מצאו בו, קודם לכל, את גדולתו של הבורא: "מה רבו מעשיך, ה', כלם בחכמה עשית"[4]. הם עמדו בפרץ ונלחמו באמונות ההבל האליליות שפשו בעם ישראל: "ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם, כוכב א-להיכם אשר עשיתם לכם"[5].

הנה כי כן, לאחר שהוברר לנו "כי גָּבֹהַּ מעל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר"[6], וכי מעל כל הכוחות הפועלים בטבע נמצא הקב"ה, עדיין הלא דבר ידוע הוא כי לכל חודש מחודשי השנה היהודית יש מזל, ומזל פירושו שניתן בו מלמעלה כוח מיוחד ושונה העומד במרכז אותו חודש.

האם יש מזל לישראל?

נשאלת השאלה: האם יש מזל לישראל? האם היהדות מקבלת את עניין המזלות? האם חודש שנולד בו האדם ישפיע על כל מהלך חייו ואופיו? האם בשעה שאנו עומדים בחודש מסוים יש לאופי החודש, למזל, לזמן, השפעה על חיינו?

כבר בתלמוד נדרשו התנאים והאמוראים לשאלה זו.

איתמר [נחלקו חכמים], רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל.

רבי יוחנן אומר: אין מזל לישראל.

ואזדא [=הולך] רבי יוחנן לטעמיה [=לשיטתו], דאמר רבי יוחנן: מנין שאין מזל לישראל? שנאמר: "כה אמר ה', אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה"[7].

גויים יחתו, ולא ישראל.

ישראל מעל הזמן

ואף רב סבר: אין מזל לישראל. דאמר רבי יהודה אמר רב: מנין שאין מזל לישראל? שנאמר: "ויוצא אתו החוצה"[8]. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, "בן ביתי יורש איתי"[9]. אמר לו: לאו, "כי אם אשר יצא ממעיך"[10]. אמר לפניו: ריבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגגינות שלי, ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה [=לו]: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל[11].

מכל האמור עולה בבירור שיש מזלות בעולם, יש כוחות שונים הפועלים בעולם והם משתנים מזמן לזמן, מחודש לחודש, אלא שלרבי יוחנן עם ישראל הוא מעל הזמן, עם ישראל מקושר ישירות לקב"ה, בורא העולם, בורא הזמן.

כאמור, אם כן, לרבי חנינא יש מזל לישראל.

כמו רבי חנינא חשבו רבים. כך, למשל, אנו מוצאים את רבי יהושע בן לוי שסידר לו פנקס שלם עם רשימות מדויקות להכיר את סגולותיו של האדם לפי היום שנולד.

כן אנו מוצאים את רבא שאומר: "חיי, בני ומזוני תלויים במזל"[12], ואת אחרים שאומרים: "הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שבהיכל"[13].

נראה שגם לרבי יוחנן יש לסודות המסתתרים מאחורי כל זמן וזמן השפעה על כל יחיד ויחיד מישראל, על כל שבט ושבט ועל האומה כולה, אלא שלרבי יוחנן ניתן לקבל בתפילה ישירה עם בורא עולם, בצדקה ובקיום מצוות, כוחות שיהיו אף יותר חזקים מכוחות הטבע הקיימים בעולם, כוחות הזמן.

כך עולה גם מדברי רבה בר בר חנה:

אמר רבה בר בר חנה, אמר שמואל בר מרתא, אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל: מניין שאין שואלין בכלדיים? שנאמר[14]: "תמים תהיה עם ה׳ אלהיך"[15]. רש"י (שם): "'כלדיים' – חוזים בכוכבים; "תמים תהיה" – להיות בוטח בו [בקב"ה] בכל הקורות ונולדות לך¹⁵.

רבא בר בר חנא בשם שמואל בשם רבי יוסי אומר שיש כוחות בעולם, כוחות הכוכבים והמזלות; הם משפיעים גם על עם ישראל, אולי אפילו ניתן לחזות את העתיד על פיהם, ואולם אנו, עם ישראל, מוטל עלינו לבטוח בקב"ה: "תמים תהיה עם ה׳ אלהיך", שאין גזירה שלא ניתן לשנותה.

סודות אלוקיים טמונים מאחורי הזמן 

ואכן יש ללכת בתמימות עם ה', ולא לבקש לדעת את העתיד או לתת כוח למה שאיננו ממקור אלוקי ח"ו. עם זאת יש כמה סודות אלוקיים הטמונים מאחורי הזמן, מאחורי כל חודש וחודש ומאחורי כל רגע ורגע.

סודו של האדם מישראל, לפי חכמי הח"ן, הוא בהיותו יונק את תעצומות הנפש שלו, את כוחותיו, באמצעות מערכת מיוחדת של תיקון, הנמשכת דרך הוריו וזקניו אל אבות אבותיו, ראשי שבטו הקדומים ואבות האומה. צינור ההשפעה הזה, אשר דרכו עובר שפע מבורך זה מן העבר על ההווה והעתיד, הוא עולמם המיוחד של חודשי ישראל. כל חודש מכוון ומסוגל לעורר בנפשו של היהודי כוחות מיוחדים; כל חודש מביא עמו את האצלותיו של המזל ואת הזכויות המיוחדות שהשיגה האומה באותו זמן. השפע המיוחד הזה, המקיף את כל העולמות הגלויים והנסתרים, בא לידי ביטוי באותיות הפורחות של הא"ב, בסגולת האות המיוחדת לכל חודש, ובסודות צירופי שם ההווי־ה של כל חודש וחודש.

כך נמשכת השלשלת הפלאית של עם ישראל מן האבות, אברהם, יצחק ויעקב, אל שנים עשר שבטי י־ה. כך גם הולכת ונוצרת בהתמדה אחדות עם ישראל, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה לא רק בגורלם ובייעודם, אלא גם במזלם.

כפי שראינו לעיל, תפיסת העולם על פי המזלות במסורת היהודית שונה מזו שביתר התרבויות. אנשי הח"ן במיוחד דנים בגלגל המזלות ובכל הסובב אותו. גם הם אינם רואים במזלות כוחות בפני עצמם, אלא מין אספקלריה שבה נשקפים י"ב שבטי ישראל. הם גם מצאו כי הסדר של המזלות תואם את סדר החנייה של שבטי ישראל למחנותיהם במדבר, במסעותיהם מארץ מצרים לארץ ישראל. לפיכך החודשים משפיעים על השבטים, ואלו מאצילים מייחודם על החודשים. למשל: השבט של חודש ניסן הוא יהודה; לפיכך כל החודש הזה עומד בסימן של גבורה ועוצמה, כדרכו של "גור אריה יהודה", הארי הלוחם והמנצח.

מקורות