גורם חשוב בסביבתו החיצונית של הילד הוא שיטת החינוך הקיימת ואילו הרגלים אנו מקנים לו. ראשית, עלינו להתבונן בילד ולבדוק – איך השתלט הילד על סביבתו הפנימית? איזה פיצוי או אפילו ״פיצוי-יתר״ הוא פיתח לעצמו? אילו רישומים אסף בהסתכלו? מהו מקומו במבנה המשפחתי, וכיצד הוא – רואה אותו?

לאחר ניתוח המצב, יש להתבונן, לחשוב ולהתפלל ששיטת החינוך שבה אנו בוחרים, שההרגלים אותם אנו רוצים לילד יהיו מתאימים ביותר על מנת שנוכל להפיק את המיטב מילדנו, כי ההרגלים אותם אנו מקנים לילדנו הופכים לטבע שני של הילד.

וכך ביטא זאת הרבי הריי״צ ב"כללי החינוך וההדרכה" פרק י״א:

הרגילות היא אחד הטבעים היותר חזקות בעצמן והיותר חזקות בפעולתן על מה שחוץ להן, והיינו עם היות שהרגילות באיזה דבר אינה ענין תולדתי, עם זה היא מדה תקיפה בעצמה שהיא כטבעי מהתולדה, וכמאמר הרגל נעשה טבע שני. ומלבד שהיא בעצמה תקיפה ביותר הנה היא חזקה במאוד לפעול גם על מה שחוצה לה, ופועל על הכל בין על אברי הגוף ובין על כוחות הנפש.

שני אופנים הם בפעולותיהם של כוחות הנפש:

א. הפעולה בדרך השפעה בקירוב, כמו פעולת השכל שהיא השפעה בדרך קירוב שמבאר ומסביר שצריך להיות באופן כך וכך. בין שהוא בדבר של לימוד ובין שהוא בדבר של הנהגה הנה השפעת השכל בא במתון ובנועם.

ב. הפעולה בדרך השפעה בריחוק, בגזירה, כמו השפעת הרצון שהיא בדרך ממשלה ושליטה.

הרגילות פעולתה היא באופן השני, בדרך גזירה וממשלה, וכמאמר הרגל – שלטון על כל דבר. מבלי התחשב עם הדבר, אם הוא דבר קטן המתיחס אל אברי הגוף, או שהוא דבר גדול המתיחס אל כחות הנפש, הנה תמיד הרגילות פועלת בדרך שליטה מבלי התחשב עם מה שחוצה לה״.

ראיית ההרגל כטבע וכשלטון, מעמידה את החינוך בדרג החשוב ביותר לעיצוב אישיות בילד. כי יש בכח החינוך לחזק ולפאר את הרגילות המעולה, ולהאביד ולשרש את הרגילות השלילית.