בס״ד. ש״פ קרח, ה׳ תמוז ה׳תשכ״ב

הזהר ל"ויקומו לפני משה… קריאי מועד"

ויקומו לפני משה גו׳ קריאי מועד[1], ואיתא בזהר[2] דבשעתא דמועד, ביו״ט, הנה כל אינון כתרין עילאין זמינין מאתר דאקרי קודש. וממשיך אח״כ, שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, הנה בדיוק כמו שהכתרין עילאין זמינין מקודש, כתרין עילאין הוא כללות העשר ספירות דב״ן שהם זמינין מקודש עילאה, המשכת בחי׳ מ״ה, כמו״כ הוא גם במלכות דארעא, בחי׳ המלכות, שבחי׳ המלכות זמינת לכל חילה ואינון חיילין כולהו זמינין לאתעטרא בהאי קודש תתאה, חיילין זהו הנבראים כלליים דמחנה מיכאל וגבריאל כו׳. וממשיך הזהר אח״כ, כגוונא דחילהא קיימין לעילא הכי נמי קיימי ממנן דעמא כדוגמא דילה לתתא. ומסיים בזהר, שכל ההמשכות הם בזמן המועד ע״י הממנן דעמא, הנשמות כלליות שהם הנשיאים וממונים על עם, וכיון שקרח ועדתו חלקו על משה, לכן כתוב אצלם קראי מועד חסר יו״ד.

ביאור הצמח צדק על דברי הזהר

והביאור בזה מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בביאורי הזהר[3], שכללות המאמר שבזהר בא לבאר מדוע כתיב קראי מועד חסר יו״ד. שבמועד הנה אז היא הקריאה והזמנה בכל הדרגות, שכללות הספירות זמינין מקודש עילאה, והו״ע ההמשכה מאו״א לז״א. ואע״פ שההמשכה מאו״א לז״א הרי ישנה תמיד, מצד עצם ענין ההשתלשלות ובפרט מצד עבודה, אמנם אין זה בדומה לההמשכה שבשבת ומועד, שאז ישנה תוספות אור, שנמשך מכתר לאו״א, וע״י או״א לז״א, ומז״א למלכות. שזהו הפירוש בזהר מאתר דאקרי קודש, דענין הקדושה הוא בכתר.

וזהו ע״ד משל[4] ממלך שסגור בהיכלו ורק שמו נקרא על המדינה[5], אמנם בזמן של עת רצון, אז הוא מתגלה לעבדיו בכל עצמותו. שזהו בזמן ניצוח המלחמה, שזה מביא את העת רצון ופועל את ההתגלות. ועד״ז יובן למעלה, שאע״פ שישנה תמיד המשכה מאו״א לז״א ומז״א למלכות, זוהי המשכה חיצונית, אבל בשבת, שמגיע לאחרי העבודה דששת ימי החול בענין הבירורים[6], שבירור הניצוצות זהו ע״ד כיבוש ונצחון מלחמה, ועד״ז ביו״ט, הנה זה פועל גילוי תוספות אור שנמשך מהכתר כנ״ל.

והנה ההמשכה שמהכתר שלמעלה מהשתלשלות שנמשך לז״א ולמלכות, בא ע״י או״א כנ״ל. שמצד בחי׳ אבא מגיע הביטול[7], ומצד בחי׳ אמא מגיע ההתפשטות ושמחה[8]. שבענין השמחה הרי מובן, שמצד תוספות גילוי אור נהי׳ שמחה, אבל צריך להבין מהו ענין הביטול. אלא שזהו ע״ד המבואר[9] בענין ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים[10], שאע״פ שבאמת זהו פלשתים דקדושה, מבוי המפולש[11] דקדושה, אעפ״כ צריך להיזהר (באַוואָרענען) בזה שלא ייצא מזה ענין הפלשתים דלעו״ז. וכמו״כ בענינינו, שמצד בינה לבד הגורמת שמחה עדיין אין זה מספיק (איז נאָך ווייניק), וצריך להיזהר (באַוואָרענען) שיהי׳ הביטול דחכמה.

נשמות כלליות ממונים על העם

ואע״פ שזהו הרי שני הפכים, אמנם זהו הכח דהנשמות כלליות, ממונים על עמא, שהם מחברים את שני הקוים יחדיו. שלכן הנה גם ההמשכה הוא ע״י חיליהון, נבראים כלליים כנ״ל, וגם כאן למטה באה ההמשכה ע״י הנשמות כלליות. ולכן קרח ועדתו, שהם חלקו על משה רבינו נשיא הדור, כתיב בהו קראי מועד חסר יו״ד, שאצלם לא היתה יכולה להיות ההמשכה.

ובנוגע לענינינו, הנה תוכן הנ״ל הוא שהנשמות כלליות דנשיאי ישראל הם פועלים את ההמשכה שבמועד, היינו ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות, שזהו הרי כמבואר בתניא[12] בענין בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין[13], שהו״ע ההמשכה שבסדר השתלשלות, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים¹³, הו״ע גילוי אלקות ע״י אותות ומופתים שנמשכים ע״י הצדיקים[14], שזהו הרי גם המועד די״ב תמוז, שנמשך הגילוי ע״י הרבי נשיא הדור. וזה צריך להיות בביטול ושמחה יחדיו, אבל כאמור לעיל, שזהו יחוד ב׳ הפכים, הנה אצל ממני עמא יכול להיות שני הדברים יחדיו, משא״כ…[15].

מקורות והערות