חודש החשבון

חודש שבו מאירים י״ג מידות הרחמים, והמלך נמצא בשדה – הוא חודש שיש לנצל בו כל זמן פנוי, לחוש ולהרגיש את המיוחד שבו. ישנן שתי דרכים על מנת שחודש זה לא יעבור רק לצידנו, אלא בתוכנו.

האחת, כפי שראינו, הוספה בענייני ״עשה טוב״ בקווים של תורה, תפילה, צדקה, תשובה וגאולה – המקבילים לראשי התיבות של חודש אלול. כעת נבחן את הדרך של ״סור מרע״, שהרי חודש אלול נקרא גם חודש החשבון – סגירת מעגל שנה לקראת שנה חדשה.

וכך אמר הרבי[1]:

"לסוחר יש זמנים קבועים לעריכת חשבון מצב מסחרו, אם ישב ויערוך בכל עת את חישוביו – לא יגיע לעולם לידי מסחר. בכל יום הוא מסכם את פנקס היום, בכל שבוע וחודש – את חשבון התקופה, ובסיום השנה הוא עורך את המאזן הכללי של מסחרו.

״כך גם ברוחניות:

״בכל יום[2] – יש לערוך בקריאת שמע שעל המטה את חשבון היום, ואדם הולך לישון מתוך תחושה של השתחררות ׳הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי׳ וכו׳[3], בערב שבת[4] – את של השבוע. בערב ראש חודש – של החודש, ואכן ניתן לראות שערב ראש חודש קרוי יום כיפור קטן (שהרי הוא עורך חשבון על החודש העבר).

״כל אלו חשבונות פרטיים, ואולם בחודש אלול – יש לערוך חשבון כללי, של כלל מצב האדם במשך כל השנה״.

במאזן השנתי ניתן למצוא גם אי אלו נקודות שניתנות לשיפור. הדרך לשיפור היא ראשי התיבות של אלול – ׳אנה לידו ושמתי לך׳, עיר מקלט למעשים של כל השנה.

אומר הרבי[5]:

״הקב״ה אומר לבני ישראל: אני נותן לכם 29־30 יום, ובמשך ימים אלו אם תנתקו עצמכם מהרגלים והתנהגויות בלתי רצויים, ׳ונס שמה׳ – תנוסו אל הסדרים וההנהגה של אלול, ותשתקעו שם – תהיו מסוגלים אז לתקן את כל אשר הי׳ עד עתה שלא כהוגן, ויהי׳ אז הדבר למקלט מגואל הדם, מקטרגים שונים״.

הדרך לחוש ולהרגיש את חודש אלול היא – להתנתק מהרגלים והתנהגויות בלתי רצויים, ובכך להיות כלים לקבל את ההשפעות הרצויות של החודש.

כיצד מתנתקים מהרגלים והתנהגויות בלתי רצויים?

בפרשה הראשונה הנקראת בחודש אלול, נאמר[6] ״שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך״. ׳שעריך׳ לשון יחיד, מרמזים על השערים של כל אחד ואחת שנמצאים בגופו. שבעת השערים הם: ב׳ עיניים, ב׳ אוזניים, ב׳ נחירי־האף והפה, עליהם יש למנות ׳שופטים׳ ו׳שוטרים׳ שיפקחו על הכניסה והיציאה בשערים אלו (שעל ידם נעשה הקשר עם העולם שסביב), שתהיינה על פי הוראות התורה.

שופטים ושוטרים נשמע לכאורה כעניין בלתי רצוי[7], עניין של כפיה, אך המדרש מתייחס לכך באופן אחר[8]:

״אמר ר׳ לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב״ה: מכל האומות שראיתי, איני אוהב אלא לישראל, שנאמר[9]: ״כי נער ישראל ואוהבהו״.

מכל מה שבראתי, איני אוהב אלא את הדין, שנאמר[10]: ״כי אני ה׳ אוהב משפט״. אמר הקב״ה: נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי שופטים ושוטרים״.

אמנם שופטים ושוטרים עניינם גבורה, אך מדובר כאן על שופטים ושוטרים מתוך אהבה – ״אני ה׳ אוהב משפט״, כי על ידי כך בא לידי ביטוי בגלוי מקור התענוגים של ׳נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים׳.

גם ההתעוררות בחודש אלול היא על ידי השופר שעניינו גבורה, מטיל אימה וחרדה, ״היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו״?! אך עניינו הוא ׳שפרו מעשיכם׳ – עניין של תענוג, מקור התענוגים המעורר את האדם לידי ביטול.

גבורה, חשבון, מתוך אהבה ותענוג, כיצד?

נבחן ארבע נקודות הרמוזות ב־א׳, ב', ג', ד׳. נקודות אלו הן כלים ל״התנתקות מהרגלים והתנהגויות בלתי רצויים״, כלשונו הקדוש של הרבי, באהבה!

1. אחריות מול האשמה

לאדם יש נטייה שמונעת ממנו התנתקות מהרגלים והתנהגויות בלתי רצויים, והיא – ההאשמה! הורי אשמים בהתנהגותם כלפי, הבעל אשם בחוסר רגישות והבנה, המורים אשמים בהתנהגותו של הילד. ואפילו האשמה אישית – אינני מוצלח מספיק בשביל להתגבר, על מנת ליצור. האשמה זו גורמת להישארות במקום. אין בה אפשרות לפתור בעיות.

מול האשמה מצויה האחריות – האחריות, היא היכולת שלנו להגיב במצבים. אחריות היא לעורר את הכוח הטמון בנו, לעומת האשמה שהיא וויתור על הכוח.

הילדים ראי ההורים

הגמרא במסכת פסחים מספרת: ״ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל! ה׳ אלקינו ה׳ אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״.

השדר ששידרו בני יעקב היה, שהם משקפים את דעתו של אביהם. משמעות דבריהם הייתה: אתה רוצה לדעת מדוע אין בלבנו עליך? כי אין בלבך עלינו. אתה אומר וחושב ״אחד״, וגם אנו כך. ומדוע? משום שילד הוא ראי של אביו. הילד משקף את העלמא דאתכסיא של הוריו, ויודע בחושיו הדקים מה באמת הם חושבים – מה באמת יקר ואיכפת להם.

מזה מגיעים לנקודה המתבקשת והפשוטה: אם יראת השמיים וקיום המצוות בבית נעשים בשמחה ובמנוחה, אזי הילדים לומדים מכך. אך אם חלילה שמירת המצוות וחיי הרוח מבטלים את שמחת החיים בבית, אז קשה מאוד לצעירים לעכל את זה. הם מחפשים אווירה בריאה ושמחה. אחריות זו מוטלת על ההורים.

לקחת אחריות אישית

לואיז ל. היי מספרת בספרה[11] על ילדות קשה ביותר שעברה, ילדות מלאה רגשות שליליים מלאה באלימות, כולל התעללויות רגשיות ביותר. היא הייתה מורעבת לאהבה ולחיבה, ולא הייתה בה הערכה עצמית כלל. אפילו לאחר שעזבה את ביתה המשיכה להיות קרבן להתעללויות בצורות רבות.

היא עדיין לא הבינה שדפוסי החשיבה והרגשות שאותם למדה בשלב מתקדם של חייה, הם שהביאו עליה התעללות זו, ומובן שלא ידעה שיש בכוחה לשנות כל זאת. הייתה קשה וחסרת רחמים כלפי עצמה, כי פירשה את חוסר האהבה והחיבה כסימן שהיא בוודאי אדם רע…

יום אחד, כרעם ביום בהיר, אבחנו אצלה סרטן בגופה. היא נכנסה לפאניקה, כי באותו שלב כבר ידעה יותר מדי מכדי להמשיך להתחבא מעצמה. ידעה שסרטן היא מחלה הנובעת מכעס הנאגר זמן רב, עד שהוא מכרסם את הגוף. כאשר אנו מדכאים את רגשותינו בתוכנו, עליהם ללכת למקום כלשהו בגוף. אם אנו מקדישים את כל חיינו לדחיקת דברים, הם יצוצו בסופו של דבר במקום כלשהו בגוף.

בהמשך, השתתפה בתוכנית לטיהור תזונתי שניקתה את גופה מרעלים שהצטברו מאכילת מזון מהיר. לאחר מכן עשתה טיפולי חשיבה רוחניים, שחררה כעסים ועבדה גם על הבנה וסליחה.

אחת השיטות הייתה, לחקור עד כמה שאפשר את תקופת הילדות של הוריה. כך התחילה להבין איך התנהגו אליהם כילדים, והתחילה להבין כי כתוצאה מחינוכם לא היו מסוגלים להתנהג אחרת ממה שהתנהגו. ככל שהבנתה גדלה והלכה, כך התפתח תהליך המחילה. ככל שסלחה להוריה, כך הייתה מוכנה לסלוח לעצמה.

בסופו של דבר סלחה לעצמה, והתחילה להאמין בעצמה ולאהוב את עצמה. כשליבה נרפא, החל גופה להבריא. לו הייתה נותנת לרגשות האשמה להמשיך לשלוט בה, הייתה נשארת במצבה, ולא הייתה מגיעה לדרגה שסייעה לאנשים רבים לצאת ממצבים קשים.

חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות. הקב״ה סולח לעמו, ועל ידי כך ניתן לנו הכוח בחודש זה, יותר מכל זמן, לסלוח לסביבה ולעצמנו.

לקיחת אחריות היא בעצם –

2. בחירתו של האדם

עניינה של הבחירה הוא לדעת שנקודת הכוח היא ברגע הנוכחי, ובידו לבחור ולקחת אחריות. עליו להשתדל לעשות טוב, ולחשוב שהוא עושה כמיטב יכולתו ברגע הנתון. וגם אם בחשבון הנפש על העבר מוצא שנעשו דברים שיש עליהם ביקורת ועליו לתקנם, על האדם לחשוב שבאותה עת, הוא או הוריו או ידידים אחרים עשו גם הם כמיטב יכולתם באותה העת.

ניתן לראות נקודה זו במשל של ׳המלך בשדה׳. הלשון היא ״יוצאים אנשי העיר לקראתו״, למרות שלכאורה האנשים שמגיעים הם אנשי שדה, הפחותים בדרגתם מאנשי העיר.

אלא, כל יהודי הוא בעצם ׳אנשי העיר׳ – עיר אלוקינו, הרומזת על העולמות העליונים, שם מקורה של נשמת היהודי. ולכן כל יהודי יכול לעלות בכל רגע נתון, בעקבות השפעתו של המלך, לדרגה גבוהה יותר, עד שאנשי השדה מתעלים להיות אנשי עיר, ואנשי העיר לדרגה גבוהה יותר. כל יהודי יכול תמיד להיות טוב יותר.

בדרך חיובית זו נגיע אל –

3. גמילה מהרגלים באהבה

גמילה מהרגלים תלויה בידיעה שיש בידי לעשות משהו ולגרום לשינוי על מנת לשחרר ההרגלים, כמו איחור כרוני, חוסר סדר או כעס על כל דבר פעוט.

ב׳דרך מצוותיך׳ מבאר הצמח־צדק שיש אנשים אשר הקנאות שלהם מתלבשת בקדושה, אבל בעצם זה מגיע ממידות לא מזוככות. כאשר הוא רואה מישהו חוטא, מיד מתחיל לצעוק ולהוכיח: ״יש גמרא, יש הלכה״. הוא מכניס אווירה של מתח. יש לבדוק האם מתח זה מגיע באמת מיראת שמים גדולה, או שמא דווקא מחוסר זיכוך המידות, ובגינן הוא צועק ומתקיף.

אברך נכנס אל הרבי. לשאלה בדבר המצב בשלום הבית שלו, ענה ״לא טוב״. שאלו הרבי ״מדוע?״ והוא השיב ״אשתי לא כל־כך דתית״. ניתח הרבי את דבריו: ״אתה מתכוון שבבית אתה והקב״ה לעומת אשתך?״. ״בדיוק כך״ – ענה לו האברך.

ואז שאל הרבי: ״גם היא רואה כך את הדברים?״. "לא״ – ענה האברך – ״היא טוענת שהפרומקייט שלי, יראת השמיים שלי, אינה טובה״.

״מדוע?״ – הקשה הרבי. וכאשר האברך הודה שאינו יודע, ניתח זאת הרבי עבורו: ״בוא נבין את הצד של אשתך. ייתכן והיא מסתכלת על שמירת המצוות שלך שזו תחבולה אגואיסטית מצידך. אם אתה מקפיד יותר על המצוות ואתה רץ למנחה, למעריב, לשיעור וכל זאת על חשבון סיוע בבית, החלפת טיטול לילד או הוצאת זבל, כל יום אתה יוצא להתוועדויות, למבצעים – זו בריחה מאחריות. אשתך אולי מפרשת זאת כרצון להיות מנותק מהנעשה בבית פנימה״.

כשטען האברך: ״אבל אני יודע שאני באמת ירא שמיים, שזו לא סתם בריחה הנעשית מתוך אגו״. ענה לו הרבי: ״יש מצווה אחת שעליה אתה צריך להקפיד מאוד. חכמים ציוו ״לעולם יהא אדם אוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו״. בשנה הקרובה הזו תחמיר על עצמך דווקא במצווה זו, עם כל ההידורים, ואז, אין לי ספק, שאשתך תסכים גם עם ההידורים שלך במצוות נוספות״.

תורה ומצוות ללא עבודת הלב גורמים לאדם להיות גס. אם אדם שמח ורואה את הטוב באחרים, הוא מגביה אותם. אבל אם הוא אומלל, הוא מאמלל אחרים, החל מבני המשפחה שלו. אם הוא אדם לא־עדין, אפשר לראות זאת אפילו באופן שבו הוא מבקש מהבן שלו להקשיב לקריאת התורה, מהאופן בו הוא מדבר בסלולארי שלו. רואים שאותו איש אינו עדין ואינו שמח בחלקו.

קדושה אנושית

אדם צריך לקדש את עצמו בקדושה אנושית, א מענטשליכע קדושה. ר' מענדל מהורודוק אמר, שיש בגן־עדן היכל מיוחד שאליו נכנסים אלה שהכינו עשר פשטידות לשבת. זהו היכל מאוד מיוחד, אבל מסריח שם… (כי אותו אדם העיד על עצמו שההנאה שלו היא מענייני העולם). הקדושה טובה ויפה כשהיא מלווה בהרבה אנושיות. כבוד לילדים ולאשה, כמו גם כבוד לאינדיבידואליות שלהם, הם תחילת הקדושה האנושית. המענטשליכקייט.

על הכבוד לרצונות של ילדינו, ניתן ללמוד מאברהם אבינו: אברהם לא הלך בעצמו לבחור כלה לבנו ליצחק, אלא שלח את אליעזר. מדוע? אברהם – מידת החסד. לו היה הוא עצמו הולך לבחור כלה לבנו, הוא היה בוחר כלה ממידת החסד המתאימה לו. אבל ליצחק, שהוא ממידת הגבורה, התאימה כלה מסגנון אחר. היה צורך אפוא למצוא את מה שמתאים לבן, לא לאב, ועל כן הוא שלח את אליעזר שראה את הבן והכיר את אופיו. הורים צריכים לראות מה מתאים ומה ראוי לילדיהם, לא לפי הצרכים שלהם, אלא לפי הצרכים של ילדיהם.

מספר הרב ג׳יקובסון: ניגש אלי פעם אב, והתלונן שבנו אינו אוהב ללמוד. הוא אוהב לטייל, לטפס ולחפור בורות. אשתו המליצה לו שביום ראשון יקח את הילדים לטיול לפארק והילד יוכל לקפוץ, לדלג ולהוציא מרץ כאוות נפשו. אך הוא ענה לה שבשום אופן אינו מוכן לעשות זאת – זה ביטול תורה, והוא רוצה להקדיש זמן לבנו אך ורק עבור לימוד תורה.

שאלתי אותו, ממשיך הרב ג׳קובסון, "כשהילדים מגיעים הביתה בכל יום, אתה מדבר אתם?״ והוא ענה לי: ״כן, בכל יום אותה שיחה: מה למדתם היום. והם בכל יום מחדש אינם עונים לי״.

אמרתי לו, שאם אני הייתי במקומם, גם אני לא הייתי עונה לו. הילד שלך הוא אדם. שאל אותו מה נשמע. תאמר לו שיש לך עכשיו שעה פנויה, ותתעניין מה הוא היה רוצה לעשות ביחד. תתעניין בו וברצונותיו.

אמר לי האב: גישתך מאוד ליברלית. אבל אם תפסוק לי שאני חייב ללכת אתם לטיול, אשמע לקולך, היות והבטחתי לאשתי להתייעץ איתך.

לא הצלחתי להבהיר לאותו אב, שילד צריך להרגיש שיש לך תענוג ממנו. שעצם מציאותו מהנה את אביו, לא רק אם הוא לומד תורה ולא רק אם הוא מסב לו נחת וכבוד.

הגמילה מההרגלים חייבת להיות באופן החיובי והאמיתי של העניין, תוך הבנה והכרה שחייב להעשות כאן שינוי, ויש בידינו את הכוח לכך –

4. דיבור, ודיבור עצמי

המילים הראשונות שאומר יהודי כשפוקח את עיניו, הן: ׳מודה אני׳. אמירה זו מעוררת בנו את הכוח החיובי של הכרת תודה. סדר תפילת שמונה עשרה הוא – שבח, בקשה והודיה. דבר זה מעורר בנו את הדיבור, והדיבור העצמי החיובי.

סגנון הביטויים אמור להיות חיובי. כדאי למחוק את המילה ׳צריך׳ ממילון המונחים שלנו, וגם ממחשבתנו. כך נשתחרר מהלחץ שהעמסנו על עצמנו. לא ׳אני צריך ללכת לעבודה׳, אלא ׳אני בוחר ללכת לעבודה׳. במקום הביטוי ׳צריך'… נאמר ונחשוב תמיד ׳אני בוחר׳… – כך הפעולות תעשנה באופן של בחירה. גם את הביטוי ׳אל תשכח׳ כדאי להמיר ב׳אנא זכור׳. ביטוי חיובי זה יסייע בידינו לזכור.

על כללות הדיבור עם הילד להיות בסגנון של אהבה, חיבה וחמלה על הילד. פשוט לחשוב עליו טוב ולאהוב אותו.

בחודש אלול, כאשר המלך יוצא לשדה, אזי מי שרוצה מגיע אליו והוא מקבלו בסבר פנים יפות. אבל יש גם יהודים שאינם מעוניינים לגשת. ולהם המלך משדר: אני אוהב אותך ויש לי תענוג ממך. לא רק תענוג מלימוד התורה שלך. לא רק תענוג מקיום המצוות שלך, אלא יש לי תענוג מעצם נוכחותך.

הדבר דומה למי שיש בארונו אוצרות יקרים. הוא אינו מנצל אוצרות אלו ואינו משתמש בהם, אבל מידי פעם הוא ניגש ופותח את הארון רק כדי להביט באוצרותיו ולהתענג עליהם.

כאשר התקשורת הבריאה, הפתוחה והאוהבת מתחילה בגיל רך מאוד, אזי ההורים מבינים לרוח הילד והוא מבין אותם. הילד גדל בידיעה שהוריו מתענגים לא רק ממה שהמלמד מה׳חדר׳ סיפר, לא רק בשל הכשרונות שלו, המצוות שהוא עושה, אלא מעצם הנוכחות שלו – מעצם היותו בנם.

תקשורת כזו מביאה את בני הבית לשאיפה לאהוב אחד את השני ללא תנאים, ללא צרכים המוכתבים על ידי האגו. ואז גם אין לילד צורך לנשור מהעץ, שכן טוב לו בין ענפיו.

מי מבקש שתהיי אובייקטיבית?

פעם התקשרה אלי אמא, מספר הרב ג׳יקובסון, ואמרה דברים קשים מאוד על בנה. בדבריה התבטאה: ״אני חייבת להיות אובייקטיבית כשאני מדברת על בני״. אמרתי לה: ״יש מספיק אנשים בעולם שהם אובייקטיביים. עלייך מוטל דווקא להיות משוחדת בעדו. את תמיד תדוני אותו לכף זכות, בלי לעשות חקירות ודרישות, שהרי זאת יעשו כבר אחרים״.

ברור שיש לדעת איפה מקומו של הילד ומה קורה איתו, אין טעם לעצום עיניים ולהיות עוורים לגבי מעמדו ומצבו. אבל ההסתכלות צריכה להיות בעיניים אוהבות ומשוחדות של אמא. צריך שיהיה דיבור חיובי של אמא כלפי בנה, ובכלל כלפי עצמה, בני משפחתה ובהסתכלות על העולם כולו.

הדיבור והחשיבה הפנימיים החיוביים, נובעים מחיזוק האמונה והבטחון בהקב״ה, המנהיג את עולמו בחסד וברחמים, ועלינו רק להיות כלים ראויים לקבל את השפע הניתן לנו.

סור מרע כהכנה לעשה טוב באלול

שתי בחינות הן. הראשונה היא ׳סור מרע׳ – המנקה את האדם ממחשבות ורגשות טורדניים, מהרגלים בלתי רצויים, ומפנה את מוחו וליבו של האדם לבחינה השנייה, שעניינה הוא ׳עשה טוב׳. שניהן יחד, יעוררו אותנו לחוש ולהרגיש את המעלה המיוחדת של חודש אלול.

ובעז״ה על ידי תשובה – תחילה תשובה מיראה, שעל ידה ׳נעשו לו כשגגות׳, ולאחר מכן תשובה מאהבה, שעל ידה ׳נעשו לו כזכויות׳ – נכתב ונחתם לאלתר בספרן של צדיקים לשנה טובה ומתוקה.

מקורות