בכוחה של אשה לקלקל

בתקופה האחרונה, התקיימו ברשת ומחוצה לה דיונים סוערים אודות לבושה של האישה הישראלית. יש הטוענים כי זכותה של כל אישה ללבוש מה שבא לה ובהתאם לרצונותיה וטעמה ויש הטוענים כי לפחות במרחב הציבורי יש להתחשב גם במרקם החברתי-סביבתי ולהתלבש באופן שמכבד את הסביבה ואת הלובשת, וכך האמור גם לגבי גברים. כך או כך, הדיון סער, הדעות משכו לכאן ולכאן וכל אחד נותר עם מסקנותיו. בעזרת פרשת השבוע נוכל לחלץ תובנה שאולי תאיר לנו את הנושא מכיוון אחר.

בפרשה הקודמת – בלק- שם בלעם אצבע על נקודה מאוד מעניינת- אותה צניעות פנימית וחיצונית שמאפיינת את עם ישראל ובאה לידי ביטוי לא רק במראה אלא גם בהליכות, לא מציצים לפתח השכן, לא דוחפים את האף לחייו, כל אחד שומר את הפרטיות והאינטימיות שלו לעצמו, וזה עובד. "מה טובו אוהליך יעקב".

אך לא לאורך זמן, כבר נמצאה פירצה בחוק. בנות מדיין, שבאו עם כוונה רעה מלכתחילה – להדיח את עם ישראל לעבודה זרה, הצליחו לאתר את נקודת החוזק על עם ישראל ולהופכה לחולשה. הן פיתו את עם ישראל, גררו אותם לזנות ופריצות והראו כי בכל זאת, אפשר להחטיא כל אחד (אגב, בגמרא מופיע חוק הברזל: "אין אפוטרופוס לעריות" כלומר גם לרב הכי קדוש, ולמקובל הכי מקובל יש יצר והוא צריך להזהר שבעתיים). משם זה התדרדר מהר מאוד לעבודה זרה, ובני ישראל החלו להכיר ולהוקיר את "בעל פעור" – אחת מהעבודות-זרות היותר שפלות שיש.  בכך הם עוררו את מידת הדין עליהם ושוב אחז הזעם והם נדרשים לתת את הדין על מעשיהם. הדבר החמור ביותר הוא כשזמרי, מנהיג ונשיא בעם ישראל קם ועושה את מעשה הכיעור לנגד עם ישראל, ולאור השמש ועם בת אצולה מדיינית! כאן קם פינחס, ועוצר את הסחף במעשה קיצוני. על כך הוא מקבל "אות הצטיינות" מה' וברכה חשובה: "ונתתי לו את בריתי שלום"- על שום השלום שהשכין פינחס בין עם ישראל לקב"ה.

בכוחה של אשה לתקן

אך זו לא הנקודה המרכזית של הדיון. לאחר פינחס מגיעות בנות צלפחד עם הדרישה המוצדקת לקחת חלק בנחלת ישראל היות ואין יורש לאביהן שנפטר והן עצמך לא נחשבות כיורשות. הן מגישות את השאילתא למשה, שמעביר אותה לערכאה העליונה – הקב"ה ואכן מסתבר שיש הגיון וצורך בעניינן ומשה מורה על תקדים משפחתי של מתן זכויות ירושה לבנות צלפחד. נשים לב, כי בנות צלפחד הגיעו לדרגה כזו שהקב"ה בכבודו ובעצמו "הודה לדבריהן" ככתוב במפרשים ובקשתן שנבעה ממקום טהור ואמיתי הפכה לחוק הלכתי המחייב לאורך הדורות. מעבר למהפכנות המחשבתית שטמונה בעניין – כי התורה לא מגיעה רק כ"הנחתה" מלמעלה אלא פעמים היא דומה ל"קובץ פתוח" שמאפשר- בכלים הנכונים ודרך האנשים שנבחרו לכך – בלבד! – לקיים דיון וליצור דינאמיות בהלכה.

אך מבלי להכנס לדיוני פמיניזם אפשר, בשני המקרים לראות את הכוח שיש לאישה להשפיע על הסיטואציה ולשנות אותה מקצה אל קצה. על ימות המשיח נאמר כי בהם: "נקבה תסובב גבר" כלומר- היא תהיה הכוח המניע והציר המרכזי להנעת ודחיפת דברים ושינוי פני המציאות. אנחנו יודעים שזה כך, אם אישה רוצה משהו – זה יקרה.

אם נתבונן רגע במציאות שלנו – הרי שזה כבר קורה! משמע שאנחנו בעיצומו של תהליך גאולתי. השאלה הנשאלת היא לאן לוקחים את הכוח הזה ומה עושים איתו. לכל אדם יש אחריות להפוך את המציאות שלנו לטובה יותר וכל אחד ואחת צריכים ללמוד את נקודות התורפה והחוזק שלו בכדי להביא זאת לכדי מימוש.

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 256 )