אֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה

כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עוֹסֶקֶת בַּגְּאֻלָּה,

כִּי אֵין אָדָם נַעֲשֶׂה בֶּן חוֹרִין אֶלָּא אִם כֵּן עוֹסֵק בַּתּוֹרָה.

הַתּוֹרָה מְגַלָּה אֶת הַנְּשָׁמָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית הַמְּחַיָּה אֶת הַגּוּף,

עַל יְדֵי זֶה הִיא מְשַׁחְרֶרֶת אֶת הָאָדָם גַּם מִן הַגָּלוּת כִּפְשׁוּטָהּ.

עָלִינוּ לְתַת דַּעְתֵּנוּ עַל כָּךְ תָּמִיד

וּבִפְרָט בְּשֶׁבַע הַשַּׁבָּתוֹת הַקְּשׁוּרוֹת עִם הַפְטָרוֹת הַנֶּחָמָה.

אֵיךְ הִתְגַּבֵּר עַם יִשְׂרָאֵל עַל הַתְּלָאוֹת בַּמִּדְבָּר? 

כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָבְרוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר עַל מְנַת לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הַמִּדְבָּר הָיָה מַפְחִיד כִּי אֵין בּוֹ בְּנֵי אָדָם רַק חַיּוֹת כְּמוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.

וּבִהְיוֹתוֹ יָבֵשׁ בְּלִי מַיִם הַצִּמָּאוֹן הָיָה גָּדוֹל. 

כָּךְ סָבַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּלֶכְתּוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר – גָּלוּת קָשָׁה!

וּמָה נָתַן לוֹ כֹּחַ?

הַיְּדִיעָה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אֵיךְ נִתְגַּבֵּר אָנוּ עַל הַפַּחַד מִן הָעוֹלָם?

גַּם אָנוּ, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה, חַיִּים בְּגָלוּת,

וְכַאֲשֶׁר אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ,

כַּאֲשֶׁר אָנוּ הַמְּעַט וְרֹב הָעוֹלָם נֶגְדֵּנוּ אָנוּ נִבְהָלִים וְשׁוֹאֲלִים:

אֵיךְ נִתְגַּבֵּר עַל הָעוֹלָם וְעַל כָּל הָאוֹיְבִים הַמַּקִּיפִים אוֹתָנוּ.

הַכֹּל נִרְאֶה מַמָּשׁ מַפְחִיד! מָה עוֹשִׂים?…

מְסַפְּרִים עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁנּוֹלַד לְהוֹרָיו לְעֵת זִקְנָה,

שֶׁאָבִיו צִוָּהּ עָלָיו שֶׁלֹּא יִפְחַד מִשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם רַק מֵהַשֵּׁם בִּלְבַד.

גַּם פָּרָשָׁתֵנוּ נוֹתֶנֶת תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ בְּאוֹמְרָהּ:

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לַיִּרְאָה אֶת הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ.

עָלִינוּ לַפַּחַד רַק מֵהַשֵּׁם!

לָצֵאת מִן הַגָּלוּת וְלִחְיוֹת גְּאֻלָּה

אָז עָלִינוּ לִזְכֹּר שֶׁהַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ הַשֵּׁם אֶחָד הוּא הַשַּׁלִּיט הַיְּחִידִי עַל הָעוֹלָם.

וְהוּא בָּחַר בְּעַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעַמִּים וְרוֹמֵם אוֹתוֹ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת,

כָּךְ שֶׁשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט עַל עַם יִשְׂרָאֵל.

לְהֶפֶךְ, בִּזְכוּת הַנָּחַת תְּפִלִּין עַמֵּי הָאָרֶץ פּוֹחֲדִים מֵעַם יִשְׂרָאֵל.

וְעוֹד נָבִין שֶׁהַגָּלוּת הִיא רַק חֲלוֹם וְהַגְּאֻלָּה הִיא הַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית.

גָלוּת הִיא בְּעֶצֶם מַחֲלָה שֶׁרְפוּאָתָהּ הִיא הַגְּאֻלָּה.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים אֶת שֵׁם הַמַּחֲלָה וְהָאִבְחוּן שֶׁלָּהּ נוּכַל לְרַפֵּא אוֹתָהּ,

עַל יְדֵי שֶׁלֹּא נִחְיֶה גָּלוּת אֶלָּא גְּאֻלָּה בְּפֹעַל מַמָּשׁ.

לֹא נַבִּיט אֶל הָעוֹלָם כְּאֶל גָּדוֹל וּמְאַיֵּם וְלֹא נִפְחַד מֵהַחַיּוֹת הַמְּהַלְּכוֹת בּוֹ,

נִלְמַד תּוֹרָה הַמְּחַיָּה וּמַרְוָה אוֹתָנוּ וְלֹא נַרְגִּישׁ צִמָּאוֹן.

נִתְפַּלֵּל בְּחַיּוּת וּבְתֹקֶף בְּלִי לְהִתְפַּעֵל מִן הָעוֹלָם כְּלָל.

כָּךְ שֶׁנַּהֲפֹךְ אֶת הָרַע לְטוֹב וְאֶת הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר.

אָז נִפָּטֵר מִן הַגָּלוּת וְנֵלֵךְ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה.

עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.

עַד שֶׁנַּגִּיעַ לְקִיּוּם הַיָּעוּד הַכָּתוּב בַּהַפְטָרָה:

וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ.