מבצע ״עופרת יצוקה״

חודש כסלו תשס״ט. החיילים נכנסים במצח נחושה אל עזה, וכל מטרתם אינה אלא לנצח. ניתן היה לשמוע אותם, לראותם. הם היו מלאי תעוזה, מלאי רוח קרב, הנצחון היה ראש מעייניהם – להציל את העם מאיומי החמאס, מהסקאדים המאיימים על ישובי הדרום, להגן על העם. ידוע היה שיש בתים ממולכדים, שמערות חפורות במקומות השונים ומטרתן לחטוף חיילים לא עלינו, לארוב להם, להרגם, והם במסירות נפש יצאו!

היעד, המטרה, עמדו מול עיניהם. אין זו עת לחשות, זו עת לעשות! כלבי גישוש מיוחדים סייעו להולכים לפני הפלוגה, כלבים ומצלמות בראשיהם. והחיילים לא נתנו תנומה לעפעפיהם, אלא נלחמו.

שם המבצע ״עופרת יצוקה״ מתאים היה לרוח הקרב. תעוזה זו נובעת ממידת הנצח. על פי שכל הרי שיכולים היו לחשוש פן ראשי העם לא יפעלו בהתאם למצופה מהם, לסיים את המלחמה, לטהר את המקום על מנת שלא יחזור המצב לקדמותו. אבל בעת ההיא, כאשר הלכו החיילים במידת הנצח – הרי מידה זו מקורה מעל לטעם ודעת, ולמעלה מהרגשת הלב. וכלשונו של הרבי[1]:

"להיות שהנצח אינו תלוי אם מתענג עדיין או מתאווה לעשות הדבר או לא, ואף שאור השכל אינו מאיר במוחו, וגם בלבו אינו מרגיש הכרח הדבר, אף על פי כן יאזור ויקבוץ כל כוחו ועוזו לבצע את מה שהחליט לעשות!"

מקור הנצחון ממידת הנצח

עם ישראל הרי מכונה[2] "צבאות ה'״, משום שאנו במלחמה מתמדת, מלחמה של הנפש האלוקית בנפש הבהמית. צדיקים יש להם מנוחה, אין הם נאבקים, כפי שהעיד על עצמו דוד המלך[3]: "ולבי חלל בקרבי", שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית. אך בינוני, אפילו לפי התניא, האדם השלם במחשבה, דיבור ומעשה, אף על פי כן הוא מצוי במלחמה מתמדת על מנת לבלום את הרהורי הנפש הבהמית, שלא יחשוב ויתעמק בהם.

האפשרות לנצח נובעת ממידת הנצח! וכאשר אדם פועל ועושה מתוך מידת הנצח בכל ענייניו כנגד המונעים והמעכבים, אזי מגלה הוא רבדים עמוקים בנפשו – חוסן, תעוזה, מרץ, פעילות ועשייה. כוחות בלתי נדלים אל היעד והמטרה. וממילא הוא יפעל מתוך הצלחה מרובה מעל המשוער. כוחות עצומים אלו נובעים מהאוצרות שהמלך נותן לחיילים. כפי שנאמר במאמר "באתי לגני״[4].

"וזהו ענין הניצוח שמושרש בעצם הנפש, מה שלמעלה מכוחות הגלויים של רצון הגלוי ומוחין. ולכן במידת הנצח יכולים להגיע לאוצר העליון, פירוש, התגלות והמשכת אוצר העליון הוא במידת הנצח. וזהו פתיחת האוצרות בעת המלחמה, שעיקר ענין המלחמה הוא הניצוח, ובשביל לנצח את המנגד אז פותחים גם האוצרות הכמוסים, וכל הון יקר שבאוצרות ניתן לאנשי החיל שהם הם המנצחים.

הגם שמסירת האוצר הוא על ידי שרים ופקידים דוקא, אבל הכוונה פנימית הם אנשי החיל אשר בהם ועל ידם בא הניצוח בפועל.

״וזהו ״וגם נצח ישראל״, שהנצח הוא בשביל ישראל. וגם גוף הנצחון הוא נצחון של ישראל, שלהיות שהם נקראים צבאות הוי', לכן הנה לפניהם פותחים אוצרות שלמעלה בכדי לנצח את המנגד.

"כך ישראל כו׳ אנו יודעים שישראל אינון נצחייא, ובכללות בעבודה הוא נצחון הנפש האלקית על הנפש הבהמית, ועל ידי זה שהאדם בעבודתו בתורה מצוות ותפלה מנצח את הנפש הבהמית, על ידי זה גורם הנצחון למעלה להיות אתכפיא סטרא אחרא, ובשביל זה הוא התגלות אוצר העליון".

בזבח האוצרות

ואכן ניתן לראות, שגם אנשים שהם לא בעלי השכלה גבוהה או כושר רטורי מיוחד, הנה כאשר יוצאים כשלוחים ופועלים מתוך מידת הנצח, הרי ניתן לחוש שהקב״ה מבזבז את האוצרות ומשפיע להם שפע אין סופי.

כי בעת מלחמה המלך מוכן לפתוח ולבזבז את האוצרות, שהרי כל מטרתו היא לנצח. אפילו במשתה של התפארות יוציא המלך חלק מהאוצרות, ואף הם רק לרמי המעלה, ואך לראותם בלבד. אך בעת מלחמה, הרי המלך פותח את האוצרות, אף הכמוסים ביותר שנתנו לו עוד מאבות אבותיו, והוא נותן אותם בפועל אל אנשי החיל המצויים בקרב. וכפי שמביא הרבי[5]:

״דמה שכתוב במאמר ״דהתגלות והמשכת אוצר העליון הוא במידת הנצח״, הכונה בזה היא שבמידת הנצח נמשך גילוי מאוצר העליון, שגילוי זה הוא נתינת כח לנצח את המלחמה. אמנם, מלשון המאמר ״וכל הון יקר שבאוצרות ניתן לאנשי החיל״, משמע שנותנים להם את האוצרות עצמם (וכל הון יקר שבהם), ולא רק גילוי מהאוצרות. וכן מובן גם ממה שכתוב במאמר שבשביל הנצחון מבזבזים כל האוצרות. מכיוון שבזבוז הוא למעלה מכל מדידה והגבלה, אי אפשר לומר שישנה הגבלה בהמשכה, ובהכרח לומר שבמידת הנצחון נמשך ומתגלה (גם) האוצר עצמו״.

כאשר חיים באופן הזה, הרי שתמיד ינצחו – ״לנצח לנצח״ – והקב״ה מסייעם. וככל שיתגברו על המניעות והעיכובים, הרי זה מעורר כוח פנימי תקיף יותר לנצח[6]:

״וכן הוא במידת הנצחון, דלא זו בלבד שאינו סובל שום מניעה ועיכוב, אלא אדרבה, המניעה ועיכוב מעורר בו כוח פנימי עצמי״.

והמשל לזה הוא מנהר שיש בו מעינות מרובים, והנהר מתמלא על גדותיו והמים זורמים בו בחיות מרובה. הנה כאשר סותמים את מוצא הנהר, מתקבצים המים ביותר, עד שפותחים את הסתימה ומתפרצים בתוקף גדול יותר מאשר בתחילה.

מופתים מתגלגלים

גם במלחמה בעזה ניתן היה לשמוע ניסי ניסים. הקב״ה פתח את האוצרות החבויים, וב״ה חיילים רבים ניצלו בניסי ניסים.

ולדוגמא: פלוגת חיילי ״גולני״ שהתה ביום השני למלחמה בבית ספר בעזה, לאחר יום עמוס בפעילות. אחרי שוידאו שהשטח נקי והם כבר שכבו לישון, אחד החיילים החליט שהוא חייב לצאת לרגע. הוא יצא מהבניין, ולפתע הבחין בחוט חשמל דק שנראה חשוד. החייל קרא לחברו והשניים החלו ללכת אחר החוט, תוך הודעה למפקד. הכוח נכנס לכוננות. תדהמת החיילים הייתה עצומה – חוט החשמל הוליך אל גן החיות הצמוד לבית הספר, ושם מאחורי הכלבים גילו את המפסק. המחבלים המתינו לשעת כושר על מנת לפוצץ את בית הספר עם כל החיילים, ה׳ ישמור.

וכמו כן, חיילים שרצו להיכנס לבית, ויצאה ממנו אשה ולא אפשרה לחיילים להיכנס למקום הממולכד. או החתן שיצא לאחר חופתו למלחמה, נפצע אנושות וב״ה השתקם.

פלוגת חיילים שהו על גג בעזה בפעילות מבצעית, כשלפתע עבר לידם בגיחה מבצעית מטוס של חיל האוויר. הם היו מודעים לכך שהטייס חושב אותם למחבלים, אך לא יכלו ליצור איתו קשר. הבהלה הייתה רבה. לפתע נזכרו בציציות שקבלו לשמירה – סימן יהודי מובהק. בבת אחת פשטו את הציציות שעליהם, ונופפו איתם לכיוון הטייס שקלט את השדר. בזכות מצוות ציצית.

וכן סיפורי מופת של טילים שנפלו בדיוק במקומות שנעזבו. כמו משפחת פיזם, שלוחי חב״ד בשדרות, שביום ג׳ לאחר חנוכה רצתה האם לנסוע ולהשתתף בקורס ״רזי טוהר״ ־ קורס למוסרות שיעורים ומדריכות בנושאי טהרת המשפחה – ב״בית רבקה״ בכפר חב״ד, כהרגלה. אלא שהתלבטה, משום שהילדים בעקבות המלחמה לא הלכו לבית הספר. החליטה המשפחה – בפעם הראשונה – לצאת את המקום ולהגיע כולם לכפר חב״ד. באותו בוקר פגע טיל בפגיעה ישירה בביתם… אילו לא היו עוזבים, הרי המקום היחיד שיכלו לשהות בו הוא – הבית.

וכך המופתים מתגלגלים, האוצרות הכמוסים מתגלים, הן במלחמה עצמה והן במלחמה הפרטית של כל אחד ואחת עם הנפש הבהמית.

יציאה למבצעים – מידת הנצח

גם ליציאה למבצעים דרושה לעיתים מידת הנצח. לדעת שכאן ועכשיו, לא להתעצל ואין מה להתבייש, אלא ללכת בנחישות לגלות את האור.

הרב פלר ממניסוסה מנהל מכון ״בית חנה״ לבנות בעלות תשובה. במקום הדפיסו שאלון – מה הביא אתכם ל״בית חנה״? הרי רוב ההורים אינם שומרי מצוות לעת עתה.

אחת הבנות ענתה: היו לי הרבה שאלות על עניין החיים, לא הייתה לי שלוות נפש והחלטתי ללכת לחפש… הורי התנגדו – תסיימי את הדוקטורט, ואחרי שנתיים תחפשי את טעם החיים, אמרו. אך אני לא יכולתי ועזבתי. נכנסתי לאחת החנויות הגדולות, ואז פגשתי נערה ששאלה אותי ״האם את יהודיה?״ כשעניתי בחיוב, היא אמרה לי ״יש לי חומר עבורך״… על הפרוספקט היה כתוב: ״האם את רוצה לדעת את מהות ומטרת החיים?״ וכך הגעתי ל״בית חנה״!

סיפור זה ארע כבר לפני למעלה מ־30 שנה, וב״ה היא הגיעה למכון במניסוטה, התקרבה, נישאה לבעל תשובה חב״דניק, הקימה בית בישראל לתפארת, וילדיה הם בחורים ואברכים חסידיים למדניים לדוגמא. מה גרם לשינוי לדורי דורות? תעוזה של בחורה לפנות ולשאול שאלה קטנה: "האם את יהודיה?״

כשפועלים מתוך אמת ונצחון – מצליחים!

עלינו לפעול עם מידת הנצח בנחישות, בעופרת יצוקה, במרץ הנדרש ומתוך שמחה. והקב״ה ישפיע עלינו שפע רוחני וגשמי גם יחד, יבזבז את האוצרות הכמוסים, עד האוצר הסתום והנפלא של התגלות מלך המשיח תיכף ומיד ממש ממש!

מקורות