איסור הלנת שכר

"בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ; וְלֹא-יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְ-ה-וָ-ה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא." (פרק כ"ד פס' ט"ו)

לא משנה אם אתם שכירים או עצמאיים, אין מי שלא מכיר את התחושה הזו. ההמתנה לתלוש המשכורת, או לצ'ק שיגיע בסוף החודש או בתחילתו. כל אחד מאיתנו שעובד ממתין ליהנות מיגיע כפיו ובהקדם, כי מה יעזור תלוש המשכורת עוד 20 שנה, אם אני צריך אותו עכשיו?

בפרשת כי תצא מופיע האיסור על הלנת שכר ונותנת התורה דוגמא של שכיר יום, שחובה לשלם לו את שכרו עוד באותו היום. עד כאן הדברים ברורים ומובנים מאליהם לכאורה.

הקדוש ברוך הוא מקיים מצוות איסור הלנת שכר

ידוע, כי הקב"ה בכבודו ובעצמו מקיים מה שהוא מצווה עלינו בתורה, באופן רוחני. לכן לכאורה, בכל יום שיהודי מקיים מצווה, על הקב"ה לתת לו את שכרו בו ביום! מצד שני ישנן מצוות ששכרן הוא רק לעולם הבא, ואז אין ספק שמדובר בעכוב משמעותי.

חלק מהפרשנים מסבירים זאת בכך שמשך חייו של יהודי הם כיום אחד ממושך, וסופם – הוא למעשה זמן מתן השכר. אך בפרשנות זו יש נקודת חולשה כיוון שלחלק נכבד מהמצוות, לרובן למעשה יש שכר בזמן תחיית המתים בכלל, שזה אומר עוד פרק זמן משמעותי ונמצא עיכוב גדול בפדיון הצ'ק.

מסבירה תורת החסידות את העניין מנקודת מבט שונה לגמרי כדרכה:

כאשר יהודי מקיים מצווה, הוא אינו מועיל לעצמו בלבד, אלא הוא תורם לכלל, מוסיף בזיכוך ובירור העולם ומקדם אותנו עוד צעד נוסף לכיוון הגאולה. כך למעשה, האחריות אינה אישית אלא ציבורית והשכר הוא לא רק פרטני אלא קולקטיבי.

"נתאווה הקדוש ברוך הוא לעשות לו דירה בתחתונים". כלומר, אין המדובר פה רק בשכירות יום של ביצוע מטלה ספציפית וקבלת שכר ספציפי- זה אולי ברמה האישית. אולם ברמה הכללית, זוהי "עבודה קבלנית" שרק בסיומה יתאפשר מתן כל השכר כולו וכמו שאדם המצפה שקבלן ישלים לו את בניית הבית לפני שהוא משלם את כל שכרו כך הקב"ה ממתין לנו שנסיים עם הפאנלים והגג כדי לתת לנו את השכר במלואו.

ועדיין, כיוון שבכל זאת אנו פועלים פשוטים, ונדרשים לנו כוחות רבים להשלים את המשימה, הקב"ה משלם לנו בתמריצים, כדי לזרז אותנו ואת השלמת הבניין כולו.

בדור הזה, אומר הרבי, הסתיימה עבודת הבירורים, העולם כולו מוכן לגאולה, הבניין כבר מוכן. צריך למחות את הזיעה ולדרוש מהקב"ה את השכר שמגיע לנו, שהוא לא פחות ולא יותר הגאולה האמיתית והשלימה, ואם אפשר, תיכף ומיד ממש. אחרי הכל, זה כתוב בתורה.

(על פי הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 138)