תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
פרשת ניצבים – עבודת ראש השנה הכתרת המלך
הקראת כתבה
אתם נצבים היום כולכם גו'[1], ומבאר בזה בלקו"ת ראש פרשתנו[2], דהנה פרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה ומרומז במלת היום דקאי על ראש השנה[3], זה היום תחלת מעשיך[4]. ומבאר בזה, דזהו ענין אתם נצבים היום, שבראש השנה נצבים ועומדים כל נשמות ישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימך, באופן דנצבים כולכם, בתכלית ההתאחדות, כולם לאחדים כאחד, מכיון שמתעלים למעלה בשרשם ומקורם הכי עליון ששם כולם הם חד ממש.
ולהבין בעומק יותר ענין אתם נצבים היום גו', הנה במה שכתוב לפני ה' אלקיכם, יש לפרש הכוונה בזה, שלא רק שלפני היינו לפנימיות, דנצבים כולכם הוא בפנימיות דה' אלקיכם, ע"ד המבואר במקום אחר[5] במה שכתוב[6] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפנימיותם, אלא יתירה מזו, דלפני ה' אלקיכם היינו למעלה מבחינת ה' אלקיכם. וכמובן ממה שכתוב בהגהה בלקוטי תורה שם2דאיתא ברבות[7] במלאכים נאמר[8] שרפים עומדים ממעל לו ובנשמות נאמר אתם נצבים היום ועיין מה שכתוב מענין שרפים עומדים ממעל לו בביאור על פסוק[9] ונקדשתי בתוך בני ישראל[10] ועל דרך זה יובן ענין אתם נצבים היום לפני ה' עד כאן לשון ההגהה. ומזה מובן, דכשם שעמידת השרפים ממעל לו, למעלה מאדם העליון שעל הכסא [וכמבואר במ"א[11] הביאור בזה (אם זהו על ידי העבודה דמחשבה או על ידי עבודת וקרא זה אל זה ואמר גו')][12], על דרך זה מובן גם בענין אתם נצבים היום לפני ה', דלפני ה' היינו למעלה משם הוי'.
וכן מובן גם מהמשך הענינים בהמאמר[13], שמבאר שם דענין עבודת ראש השנה (אתם נצבים היום) היא הכתרת הקב"ה למלך, שתמליכוני עליכם[14]. דמזה גופא שיש בכוחם של ישראל להכתיר את הקב"ה למלך ולהמליכו, מובן שהם עצמם למעלה מבחינה זו. דהגם שגם לפני זה יש למעלה בחינת רצון למלוכה, מכל מקום רצון זה הוא בבחינת רצון המוחלט בעצמותו[15] שאינו בגדר גילוי כלל, כי אם בחינת רצון המוחלט היה בגדר גילוי לא היה חידוש ושטורעם כל כך בראש השנה, ומזה גופא שיש שטורעם בראש השנה מוכח שהמשכת הרצון הוא דבר חדש, ומזה מובן שהרצון המוחלט אינו בגדר גילוי. ויש להוסיף בזה, דרצון מוחלט זה שלמעלה הוא באופן שאינו בבחינת גילוי גם בעצמו15, על דרך המבואר בענין רדל"א שהוא רישא דלא ידע ולא אתיידע[16], שאינו בבחינת ידיעה וגילוי גם לעצמו, שגם הוא עצמו לא ידע מה שיש בו[17]. ומזה מובן, דכיון שישראל פועלים גילוי רצון זה, ששרשם הוא בבחינת רצון המוחלט.
ועוד י"ל, שישראל הם למעלה גם מבחי' הרצון המוחלט עצמו, דהרי בחי' הרצון המוחלט מצ"ע אינו בגדר גילוי כנ"ל, ומזה שישראל פועלים בו גילוי, דהיינו שעושים בו שינוי כביכול, מוכח מזה ששרשם הוא למעלה מבחי' הרצון המוחלט, דהרצון אינו העצם, ושרשם הוא בעצמותו ומהותו ית' ישבו מוחלט הרצון.
ועוד יש לומר, ששרשם של ישראל הוא למעלה גם מבחינה זו. דהנה הלשון עצמות ומהות הרי גם הוא תואר. דתוכנו של תואר זה הוא שלילת כל הענינים (הגילויים) שלמטה ממנו, ומזה גופא מובן שיש לו איזו שייכות לכל הדרגות ששוללים אותם, ועל דרך המבואר בתניא[18] שהאומר על חכמה עמוקה שאי אפשר למששה בידים כל השומע יצחק לו. ושרשם של ישראל הוא לפני הוי' אלוקיכם, דפירוש לפני כאן היינו למעלה מכל הדרגות דהוי', גם למעלה מהגדר והתואר דדרגות ומעלה ומטה ולפני ואחרי וכו'.
ומכל זה יובן גם באופן עבודתם של ישראל (שהם נצבים לפני ה' אלקיכם) שהעבודה היא באופן דכולכם לאחדים כאחד כנ"ל, דכיון שעל ידי זה מגיעים לפני הוי' אלוקיכם שלמעלה מכל הדרגות, הרי על דרך זה הוא גם בהאחדות שהיא נקודה שלמעלה מכל החילוקי דרגות ולמעלה גם מכל גדר דרגא כו', דמראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך נעשית נקודה אחת שלמעלה מכל גדרי התחלקות. ומזה נמשך אחר כך בכל הפרטים כפי שהם במקומם, שהאחדות נמשכת בכל ישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך.
מקורות והערות
[1]ריש פרשתנו (נצבים כט, ט).
[2]מד, א.
[3]ראה רמ"ז לזח"ב לב, ב. וראה גם זח"ג רלא, א. פענח רזא ס"פ נצבים.
[4]תפלח מוסף דר"ה, מר"ה כז, א.
[5]תו"א משפטים עה, ג. תו"ח שם תט, רע"א. ועוד.
[6]ר"פ משפטים.
[7]שמו"ר פט"ו, ו.
[8]ישעי' ו, ב.
[9]אמור כב, לב.
[10]לקו"ת אמור לב, ב.
[11]לקו"ת שם. כתר שם טוב הוספות סל"ח. וש"נ.
[12]ישעי' ו, ג.
[13]סעיף ג – מד, ב.
[14]ר"ה טז, א. לד, ב.
[15]ראה המשך ר"ה תרס"ה, תש"א, תש"ג – בתחלתו.
[16]ע"ח שער יג (שער א"א) פ"ב.
[17]פי' הספרא דצניעותא להאריז"ל בפ"ק (דקי"ט ע"א), נעתק בלקו"ת דרושים ליוה"כ בסופן (עא, ריש ע"ד). ועוד.
[18]שעהיוה"א פ"ט (פו, ב).
פרסום תגובה חדשה