חודש משופע בחגים

חודש תשרי הוא חודש הבריאה והמשפט ובעיקר חודש של המלכת ה' עלינו, והוא משופע בחגים ובימים מיוחדים יותר מכל חודשי השנה.

• א־ב: שני ימי ראש השנה:

• ג: צום גדליה (המכונה במקרא ובתלמוד ״צום השביעי״);

• א־י: עשרת ימי תשובה;

• י: יום הכיפורים;

• טו: יום טוב ראשון של סוכות;

• טז־כא: חול המועד סוכות;

• כא: הושענא רבא;

• כב: בארץ ישראל שמחת תורה, בחוץ לארץ שמיני עצרת;

• כג: בחוץ לארץ שמחת תורה.

בתשרי נברא העולם

השנה היהודית שני ראשים לה –

ניסן, שמאז יציאת מצרים קיבל מעמד של ראש חודשים במצוות הקב״ה: "החדש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה״[1],

ותשרי, שהוא אמנם ״החודש השביעי״ שבתורה, אך דווקא בו השנה מתחדשת בשני ימי ראש השנה, לכן קבעוהו עולי בבל כראשון בלוח שלהם.

חז״ל נחלקו בשאלה מתי נברא העולם: בתשרי או בניסן? רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא, ורבי יהושע אומר: בניסן נברא[2]. הד למחלוקת הזאת על בריאת העולם אפשר למצוא גם במאבק־כביכול שבין ניסן לתשרי, מי יהיה הראשון בחודשי הלוח.

הפיוט שבתפילת ראש השנה, ״זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון״[3], שהיה שגור כבר אצל חכמי התלמוד, מלמד ומוכיח כי חז״ל הכריעו שבתשרי נברא העולם.

ומוסבר בחסידות שבניסן נברא העולם במחשבה ובתשרי נברא למעשה.

מכל מקום, גם לאחר שהוכרע כי בתשרי נברא העולם עדיין הייתה מחלוקת גדולה למי יהיה משפט הבכורה: לניסן, שבו יצאו ישראל ממצרים, או לתשרי, שבו נברא העולם.

בתחילה הייתה ההכרעה הן בחז״ל והן בפמליא של מעלה כי הבכורה ראויה לתשרי, שהרי בו ״קרא לשמש ויזרח אור, ראה והתקין צורת הלבנה״, ובו יצר את האדם לעבוד את עולמו. ממנו יתחיל בכל שנה מניין הימים, החודשים והשנים.

ואולם קביעה זו לא נתקבלה על דעתם של אנשי ח״ן ויודעי סוד, היושבים ראשונה בהיכלות ומגלים את פשר העולמות ורזי היקום.

הללו דיברו בזכותו של חודש ניסן: אמנם לא בו נברא העולם, אך בכל זאת לו ראויה הבכורה, שהרי בו נגאלו בני ישראל – שבגללם נברא העולם ולהם ניתנה התורה, שהיא יסוד העולם. אמרו חכמי הסוד: חשובה גאולה מבריאה, שסתם עולם ללא גאולה כאילו שלא נברא. עולם שהוא נתון בשעבוד, שהוא ללא תקווה, כאילו חזר לתוהו ובוהו.

עמדו חכמי הסוד ואמרו למסדרים: הוו יודעים כי הגאולה היא שנותנת פשר לחיים והיא שנותנת תוקף לבריאה; ועוד רז גדול הוסיפו אנשי הסוד – כאשר יצאו בני ישראל ממצרים בניסן יצאו מאפלה לאור גדול, והאיר העולם כולו באור חדש כאילו נברא באותה השעה.

נסתתמו טענותיהם של חז״ל ועמדו כנזופים.

כל השביעין חביבין

ביקשו אנשי הסוד לפייסם. אמרו להם: חודש ניסן, הראשון לגאולה, הוא שיהיה ראש חודשים, ראשון לכל חודשי השנה. אך חודש תשרי, שבו ברא הקב״ה את עולמו, יהיה החודש השביעי. כל השביעין חביבין[4].

אמור מעתה כי כמו היום השביעי – כך החודש השביעי מבורך ומקודש, והרי הוא כיום השבת, שבירכו בורא העולמות וקידשו מכל הימים בקדושתו. על כן החודש השביעי מבורך ומקודש מכל החודשים וחביב מכולם, והוא לעולמים החודש שבו מטהרים בני האדם את עצמם מחטאיהם, ממרקים את נשמותיהם מעוונותיהם, שבים מפשעיהם אל בוראם באהבה ומחדשים בתשובתם ובתפילתם את הבריאה כולה.

הסכימו הכל ואמרו: גם ניסן וגם תשרי חודשי גאולה הם.

השינויים בתפילה בעשרת ימי תשובה

בעשרת ימי תשובה יש שינויים קטנים בשתי הברכות הראשונות ובשתי הברכות האחרונות בתפילת שמונה עשרה[5].

כמו כן חותמים את הברכה השלישית ב״המלך הקדוש״ ולא ב״הא-ל הקדוש״, ואת הברכה השמינית חותמים ב״המלך המשפט״ ולא ב״מלך אוהב צדקה ומשפט".

צריך להסביר במה שונים הימים הנוראים משאר ימי השנה הרגילים, הלא נאמר ש״אדם נידון בכל יום״?

אלא שבכל יום האדם נידון בלי השתתפותו; זה דין שמימי שמתקיים בפמליא של מעלה בלא נוכחותו של האדם. שונה הדבר בימים הנוראים: בהם האדם מופיע כצד במשפט, מתגונן, מסביר את עצמו, מצטדק על חטאיו, מתוודה, מביע חרטה ומבקש סליחה.

ימי הדין של חודש תשרי, הימים הנוראים, הם חסד גדול לאדם: ניתנת בהם האפשרות לאדם להצטדק ואף לקחת סניגור להגנתו, והדין מתקיים בנוכחותו ובו הוא מעלה את זכויותיו. כל התוכן של הימים הנוראים, התפילות והנוהגים שבהם, מקורם בדין שמים שמתנהל לפי דרכיהם של בני אדם, בצרכים אנושיים ובטענות ומענות, כשהמגמה העיקרית היא התפייסות, סליחה ותיקון.

מקורות והערות