למה כתב משה שלושה עשר ספרי תורה?

על הפסוק ״לקוח את ספר התורה הזה״ אומרים רז״ל[1], שמשה רבינו כתב בכתב ידו שלושה עשר ספרי תורה, שנים עשר לשנים עשר שבטים, וספר תורה אחד שימצא בארון, ״שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותו שבארון״.

התורה היא נצחית וכן סיפורי התורה הם נצחיים והוראות לכל הדורות. ההוראה ממאמר רז״ל האמור היא:

הטעם שבנוגע לגבי פרטי דינים מסוימים ובפרט בקשר למנהגים, ישנם הבדלים בפסיקה הלכתית בין מקום אחד למשנהו ובכל מקום נוהגים לפי הפסיקה המקומית של אותו מקום, שכן ״אלו ואלו דברי אלוקים חיים״ – הוא, משום שהתורה ניתנה להדרש ״בכלל ופרט ופרטי פרטיות״, לכל נשמה פרטית של אדם המושרשת באותו פרט שבתורה2, וכל אחד צריך להתנהג כפי חלק זה שבתורה, שבו מושרשת נשמתו.

לכל אחד שער מיוחד אולם יש גם שער הכולל

כן הוא הדבר, ויתרה מזו בנוגע לפרטי חובת הלבבות, העבודה הפנימית של אהבה ויראה, שמצויים בהם הבדלים רבים[2], ולכל אחד יש שער משלו, שעל ידו הוא מתעלה ומתקשר באלקות.

אולם זהו רק בקשר לפרטים, ופרטים מסויימים.

וכמו בענין התפילה, ידוע שנוסחאות התפילה השונות נובעות מכך ש״י״ג השתחוויות היו במקדש נגד י״ג שעריו שנרמזו לעתיד אי״ה״ – שנים עשרה שערים לי״ב השבטים, ״שער ראובן וגו״׳ והשער השלש עשרה הוא ״שער הכולל״ לכל השבטים, נוסח התפלה שהוא לכל ישראל בשוה. ואף שישנו יתרון בשערים הפרטיים לכל שבט לחוד, ובזמן שהיה ידוע לכולם לאיזה שבט כל אחד משתייך, היה עדיף שכל אחד יכנס דרך שער שלו. אבל בזמן הזה כשלא ידועים לנו השבטים (עדיף שאפילו אלו שיודעים את שבטם כמו כהנים ולווים) שיכנסו דרך שער הכולל – שזהו הנוסח שתיקן[3] האריז״ל.

על דרך זה הוא גם בתורה, הן גליא דתורה, הן פנימיות התורה – מאחר שאין יודעים לאיזה שורש שייכים – צריכים ללכת דרך השער הכללי.

אדמו"ר הזקן סלל דרך כללית לכולנו

אדמו״ר הזקן נבחר[4], וחיבר את השולחן ערוך, לברר את ההלכות בגליא דתורה; יסד את תורת חסידות חב״ד, בפנימיות התורה ודרכי העבודה; ובירר את נוסח התפלה,

נוסח כללי המתאים לכל אדם[5] – שכל שלשת ענינים אלה מתאימים לכל בני ישראל ולכל אחד מהם – ועל ידם מתאפשר לכולם כל ההעלאות (בתפלה) וכל ההמשכות (בתורה ועל ידי תורה).

ויהי רצון, שנלך בדרך הסלולה שסללו עבורנו, ושנפיץ אותה לכל בני ישראל (גם עניני השולחן ערוך ונוסח התפלה נכללים בהפצת המעיינות), ומובטחים אנו, שעל ידי הפצת המעיינות חוצה יהיה קאתי מר, דא מלכא משיחא, בקרוב ממש.

(משיחת ש״פ נצו"י תשט״ו)

מקורות