דורנו דור מיוחד בו הידע הוא נחלת הכלל

שפר עלינו גורלנו, וזכינו לחיות בדור מיוחד במינו: המבוגרים והוותיקים שבינינו זוכרים כיצד כל מוקדי הידע והמשאבים רוכזו בידי מתי מעט, להמון לא היה כוח או יכולת להתארגן והריכוזיות השלטונית היתה מוחלטת או כמעט מוחלטת. היחידים שסטו מהדרך הוקעו, הוצאו להורג או הושתקו בדרכים אלו ואחרות כדי שלא להסיט את הרוב הדומם, ובכל מקרה סומנו כפושטים או משוגעים. תחת צילן של תופעות אלו נעשו שחיתויות, מעשי רצח המוניים, גזל משאבי ציבור ופשע מאורגן ומולבן.

הצעירים בני דורנו כבר יודעים שכל עוולה חברתית, כל הפרה של זכויות אנוש בסיסיות וסתם כל דבר שמעצבן בעין יכול לקבל חשיפה מיידית ואימתנית דרך כלים טכנולוגיים מתקדמים. מוקדי הכוח מתפוררים במהירות, חופש המידע והידע הוא נחלת הכלל וכיום כל מי שאוחז סמארטפון בידו (כלומר כולם) יכול לדעת הכל על הכל, וידע הוא כוח.

ידע מוביל למעשים, לחיוב או לשלילה. כך, ניתן לראות איך המון העם מתארגן לטובת מצוקה זו או אחרת, פועל כגוף אחד לשם מטרה נעלית וצודקת ודורש מנבחריו תשובות, שאם אינם יכולים לספק – מעמדם השלטוני מוטל בספק ולכל הפחות, נלעג ומבוזה.

מעמד הקהל – כוח המוני חיובי

מסתבר, שזו לא המצאה חד פעמית.

כבר לפני אלפי שנים, הציווי האלוקי הורה לנו להתאגד, להתאחד ולהיחשף למקורות מידע שלא תמיד כולם נחשפו אליהם או זכו להבינם וללומדם. במילה אחת זה נקרא: "הקהל"

כיצד היה מתקיים מעמד הקהל בבית-המקדש? הגמרא מתארת את סדר המעמד: עם-ישראל כולו היה נאסף בעזרה של בית-המקדש. בעבור המלך היו מכינים "בימה של עץ והוא יושב עליה". לאחר מכן היו מוסרים לו ספר-תורה והמלך היה קורא ממנו פרשיות אחדות, שנועדו לעורר את העם לירא מהקב"ה ולקיים את מצוותיו.

תאמרו- מה הבסיס להשוואה? הרי הקהל נעשה על ידי המלך, שהוא כוח ריכוזי שלטוני מונרכי יחיד (ויש שיגדילו לומר, דיקטטורי), והמידע אליו נחשפים העם הינו התורה ומצוותיה.

אם נחזור לסוגית כוח ההמון, נראה שבשם הכוח הזה ניתן לעשות גם דברים שלילים – להרוס חיים של אדם, להכפיש בלי גבול, להפיץ מידע מסוכן והרסני, להפיל ברשת חסרי אונים ולשבש סדרים תקינים.

במילים אחרות, כוח ההמון הוא דואלי, ויכול להתקיים לטוב ולרע.

מעמד הקהל בא לתקן מצב שלילי אפשרי זה. ההתקהלות ההמונית היא בעלת משמעות רוחנית, חברתית ואישית. היא מנוהלת ע"י אדם בעל אחריות וסמכות מכוח העם אך בראש ובראשונה מכוח הקב"ה, כך ששום גחמה אנושית של איזה מגלומן מטורף לא יכולה להתקיים כאן – היות והוא נמשח לתפקידו בקריטריונים שמצווה התורה והוא למעשה עבד ה' – לא סתם הבימה שיושב עליה היא בימה של עץ, ולא של זהב או כסף או כל חומר יוקרתי אחר, כדי להזכיר לו את תפקידו.

המידע שנמסר בהתכנסות זו, שהוא התורה ומצוותיה, הוא למעשה הקוד שמקיים את האנושות כולה ואת עם ישראל בכלל ובפרט.

בדורות קודמים היה קשה מאוד לדמיין זאת אבל בדורנו, כבר קל לראות כיצד מתארגנים כולם לטובת עניין חיובי ונכון למען כלל האנושות כמו למשל בממלכה הוירטואלית שהקים מארק צוקרברג, הבעיה היא שבממלכה זו יכולים לצוץ גם הרבה דברים שליליים. אולם על פי תורה מתארגן עם ישראל במקום פיזי ומוחשי ממש – בית המקדש, ושומע דברי תורה המועילים לעולם כולו.

השנה הזו היא שנת הקהל, שמתרחשת אחת לשבע שנים, מיד לאחר שנת שמיטה. דווקא בדור הבדידות הטכנולוגית מעמד כזה נחוץ לנו ביתר שאת כדי לשוב, להתאחד ולזכור את הכוח האלוקי שמניע את כולנו, הקשר הבסיסי והנצחי שלנו לה', לתורה ולמצוותיה.

שבת שובה זה בדיוק הזמן להרהר במעמד הזה, כמה היינו רוצים להיות נוכחים בו ולהשתתף בו ולגלות שבעצם – כולנו בנים לה' אלוקינו, חלק ממארג שלם אחד, המתפרש על כלל האנושות ומחזיר אותה למצב הטבעי שלה, מצב של גאולה.

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 321)