א. שלוש הסיבות ל"ותכהין", והשאלות על כך

על הפסוק[1] "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" מביא רש"י שלושה פירושים לגבי הסיבה ל"ותכהין": בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטרות לע"ז)[2], דבר אחר: כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו. דבר אחר: כדי שיטול יעקב את הברכות.

אין מובן:

א בפשטות נראה שהסיבה מובאת בתורה עצמה, כנאמר לפני כן: "ויהי כי זקן יצחק", וכתוצאה – "ותכהין עיניו מראות"[3], כפי שכתוב[4] לגבי יעקב אבינו "ועיני ישראל כבדו מזוקן", וכפי שרואים במציאות שכח הראיה נחלש מזקנה. ואם כך, מדוע מחפש רש"י סיבות אחרות[5]?

ב בכל מקום שרש"י מביא שני פירושים או יותר, הרי זה מפני שבכל פירוש יש קושי שאיננו בפירוש האחר. גם סדר הפירושים מדוייק: הקושי בפירוש השני גדול מהקושי בפירוש הראשון, והקושי בפירוש השלישי – גדול מן השני.

יש להבין: מהם הקשיים בשלושה פירושים אלו ומה הסיבות לדירוג האמור בקשיים?

ג כאמור מספר פעמים, במקום שמביא רש"י שלושה פירושים, הרי שבנוסף לקושי הקיים על כל פירוש בנפרד ושאיננו קיים באחרים, יש קושי גם על כל שניים מן הפירושים ביחד, שבגללו יש צורך בפירוש השלישי שעליו אין הקושי הזה קיים[6], שאילולא כן אין צורך בשלושה פירושים.

צריך אפוא למצוא בפירוש רש"י שלפנינו גם את הקושי המשותף לכל שני פירושים ביחד, וכיצד הוא מתורץ בפירוש השלישי.

ב. "ותכהין" בתוצאה מזקנה – אינו מתקבל על־ידי רש"י

הסיבה לכך שרש"י אינו מקבל את ההסבר הפשוט ש"ותכהין" היתה תוצאה מ"זקן יצחק" היא: בפרשה הקודמת[7] נאמר "ויברך אלקים את יצחק", ורש"י מפרש: נתיירא (אברהם) לברך את יצחק… אמר יבוא בעל הברכות ויברך… ובא הקדוש־ברוך־הוא וברכו.

מתעוררת איפוא השאלה[8]: כיצד ייתכן שלאחר ברכת יצחק על־ידי הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, ייווצר מצב של "ותכהין עיניו", הגורם לאדם לצער ויסורים, עד־כדי־כך – כפי שכותב רש"י בהמשך[9] – שמפני זאת הוא היה "כמת"? ברור, שכיון שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו, בעל הברכות, ברך את יצחק, לא היתה הזקנה צריכה להזיק לו כל כך, שיהיה חמישים ושבע משנותיו חשוב "כמת"[10]! ובמיוחד כאשר גיל מאה ועשרים ושלוש שנים [שנותיו של יצחק אז (פרש"י פרשתנו כז, ב)] לא נחשב כזקנה מופלגת כל־כך בתקופה ההיא,

(ובמיוחד שאין מוצאים זאת אצל אף אחד[11] מן האנשים המוזכרים עד עתה[12], למרות שרבים מהם חיו הרבה יותר ממאה ועשרים ושלוש שנים).

לפיכך מביא רש"י סיבות אחדות ל"ותכהין". כלומר, עקב ברכת הקדוש־ברוך־הוא ליצחק, לולא התערבות ענינים אחרים, אכן היה אצל יצחק, כאצל משה רבינו, מצב של "לא כהתה עינו" [ברכה לד, ז. וראה ב"ר פס"ה ה: וצדקת צדיקים זה משה (שנאמר בו לא כהתה עינו – ראה בחיי פרשתנו כאן) יסורו ממנו זה יצחק כו' כהו עיניו], אבל השפיעו כאן סיבות צדדיות שגרמו ל"ותכהין עיניו".

ג. פירוש ראשון רמוז בפשטות הכתובים

קושי זה, כיצד ייתכן שיצחק, אשר הקדוש־ברוך־הוא בעצמו ברכו, יסבול מכהות עינים, מתעורר מיד כאשר לומדים את הפסוק "ותכהין עיניו מראות". לכן סביר להניח, שהתשובה לשאלה זו רמוזה בפסוקים עצמם. וכיון שהפסוק "ותכהין עיניו מראות" בא בהמשך לפסוק המספר על נשי עשו, שהיו "מורת רוח ליצחק ולרבקה" מפני שעבדו עבודה זרה[13], סביר[14], שבסמיכות זו רמוזה הסיבה ל"ותכהין"[15].

לכן קובע רש"י את הפירוש ש"ותכהין" נגרם בגלל "עשנן של אלו"[16] מיד בתחילה, כפירוש עיקרי, כי הוא רמוז על־ידי הפסוקים עצמם, בעוד אשר לפי שני הפירושים האחרים אין הסיבה רמוזה בפשטות הפסוקים.

ד. הקשיים בפירוש הראשון

אך בפירוש הראשון ישנם שני קשיים:

א מובן שנשי עשו לא גרו ביחד עם יצחק, אלא היתה להן דירה נפרדת[17], מובן שאת מעשיהן ש"היו עובדות עבודה זרה" ו"מעשנות…" הן עשו בדירה שלהן, ואם כך, אין זה "חלק" כל־כך לומר ש"עשנן של אלו" בדירתן הזיק ליצחק בדירתו.

ב מדוע הזיק "עשנן" רק ליצחק, ולא לרבקה[18]?

ובגלל שני קשיים אלו מוכרח רש"י להביא את הפירושים האחרים[19].

ה. השאלות על הפירוש השני והשלישי

הקושי הקיים על כל אחד משני הפירושים האחרים – (א) "כשנעקד על־גבי המזבח… וירדו דמעותיהם על עיניו", (ב) "כדי שיטול יעקב את הברכות" (בנוסף לקושי המשותף להם, שאינם רמוזים בפסוק), הוא:

בפירוש השני קשה: תוכן הפירוש ("נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם… לפיכך כהו עיניו") הוא דרש[20], ולא כדרכו של רש"י בפירושו על התורה – פשוטו של מקרא.

ועל הפירוש השלישי יש תמיהה גדולה יותר: כיצד ייתכן שהקדוש־ברוך־הוא יכהה את ראייתו של יצחק למשך שנים כה רבות, כדי שאחר, יעקב, יקבל על־ידי־כך את הברכות? הרי הרבה דרכים למקום, ובודאי היתה לקדוש־ברוך־הוא דרך אחרת שבה יכול היה יעקב לקבל את הברכות.

זהו קושי גדול הרבה יותר מן הקושי על הפירוש השני, כי גרימת יסורים לאדם למען טובת זולתו נראית כהיפך היושר, דבר שאי־אפשר לחלוטין לשייכו לקדוש־ברוך־הוא – ולכן קובע רש"י פירוש זה לאחר הפירוש השני[21].

ו. המעלה שבכל אחד מן הפירושים

כאמור, יש בכל אחד מן הפירושים מעלה לעומת שני הפירושים האחרים. במילים אחרות: לכל שני פירושים ביחד יש אותו קושי, שאינו קיים בפירוש השלישי.

היתרון העיקרי שבפירוש הראשון על פני שני האחרים הוא, כאמור, שרק הוא רמוז בפסוקים.

המעלה של הפירוש השני על פני הפירוש הראשון והשלישי היא: לפי כל הפירושים היה "ותכהין" הגורם למסירת ברכות יצחק ליעקב. בפירוש הראשון והשלישי נגרם "ותכהין" על־ידי פגם וגנות (לפי הפירוש הראשון בגלל עשן של עבודה זרה, ולפי השלישי – מפני שיצחק רצה לברך את עשו), ויוצא, שענינים של גנות וחסרון גרמו… לברכות! ואילו לפי הפירוש השני, להיפך: "ותכהין" נגרם על־ידי מעלתו של יצחק – בגלל העקידה[22].

גם לפירוש השלישי יש יתרון על פני שני הראשונים:

לפי שני הפירושים הראשונים יוצא, ש"ותכהין עיניו מראות" נגרם זמן רב לפני "זקן יצחק". שהרי, כשנשא עשו את הנשים החתיות בהיותו בן "ארבעים שנה"[23], היה יצחק בן מאה שנה (כי כשנולד עשו היה יצחק בן ששים שנה)[24]. ולפי הפירוש השני, שהדבר נגרם מדמעות המלאכים, ארע הדבר אף לפני־כן – כאשר היה יצחק בן שלושים ושבע שנים[25].

מתעוררת השאלה: מדוע כתוב בתורה קודם "כי זקן יצחק" ואחר־כך "ותכהין"? הרי לפי שני הפירושים הראשונים[26] צריך היה הסדר להיות הפוך, לפי סדר המאורעות?

לכן מביא רש"י פירוש שלישי, "כדי שיטול יעקב את הברכות", שלפיו מובן הסדר בתורה: "ויהי כי זקן יצחק" ולכן הוא רצה לתת את הברכות לעשו, ולפיכך – "ותכהין…", כדי שיעקב יקבל את הברכות".

ז. ההוראה: הימנעות מלשון הרע

אחת מההוראות הנלמדות מהפירוש השלישי של רש"י היא עד כמה יש להקפיד על אי אמירת לשון הרע:

לכאורה, כדי שיעקב יקבל את הברכות היתה לקדוש־ברוך־הוא דרך פשוטה ביותר – לגלות ליצחק[27] שעשו הוא רשע[28], ואז הוא בודאי יתן את הברכות ליעקב!

אודות נשי עשו כבר ידע יצחק שהן עובדות עבודה זרה[29] (אך הוא חשב שעשו אינו אשם בכך, כי אין ביכולתו להשפיע עליהן), וגם לגבי עשו עצמו כבר ידע יצחק ש"משהו" אינו כשורה עמו – "אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו"[30] –

ואם כך, בזמן שבין כך ובין כך היה ליצחק איזשהו חשד כלפי עשו, היה הקדוש־ברוך־הוא יכול לגלות לו את הכל, שעשו רשע, ולא היה צורך להזדקק ל"ותכהין" של יצחק.

מכך רואים עד כמה צריך להתרחק[31] ולהימנע מאמירת לשון הרע: יצחק היה במשך חמישים ושבע שנים "כלוא בבית" ו"כמת", וכל זאת כדי למנוע לשון הרע על יהודי, ואפילו על ישראל מומר[32]!

ואם כך הדבר בקשר לעשו, הרי על אחת כמה וכמה בקשר ליהודים שלאחר מתן תורה, לאחר שהקדוש־ברוך־הוא אמר לכל יהודי[33] "אנכי הוי' אלקיך", שאצל כל יהודי נעשה "אנכי הוי'" ל"אלקיך", – לכוחו וחיותו[34].

(משיחת ש"פ תולדות וש"פ וישלח תשכ"ח)

מקורות והערות