מספר זלמן סטרן:

"בתשרי תשל"ב הגעתי לקראון הייטס מקנטאקי ונרשמתי לישיבת ׳הדר התורה׳, הישיבה הראשונה בעולם עבור בעלי תשובה. ראש הישיבה, הרב ישראל ג׳ייקובסון ז"ל התייחס אלי כאל בן זקונים.

מספר חודשים לאחר מכן אמר לי הרב ג׳קובסון בחיוך זוהר: "אינך צריך לדאוג יותר בענין התשלום עבור שהייתך בישיבה. רק תן לי את המצלמות שלך, ואתה תוכל ללמוד ללא הפרעות."

רצונו היה שאתמסר לגמרי ללימוד, אך המצלמות היו שערי החופש שלי והאמצעי היחיד לפרנסה עבורי.

על מנת לשמור על אופציות שונות, אמרתי: "אני מוכן ללמוד יום שלם בישיבה, אבל אני עדיין רוצה להתפרנס בכוחות עצמי."

שבוע לאחר מכן סיכמתי להיפגש עם צלם חתונות בפאר רוקאוויי בקווינס שבניו יורק. השעה הייתה עשר בלילה כשעליתי על הרכבת התחתית לכיוון מנהטן – הנסיעה הראשונה לבדי ברכבת זו.

השעון הראה על אחת ורבע בלילה, כשעליתי על הרכבת התחתית בחזרה לקראון הייטס. הנסיעה נמשכה למה שנראה לי כנצח. מכיוון שכל המפות שברכבת הריקה מאדם היו מוסתרות תחת קשקושים, לא היה לי מושג היכן אני נמצא.

כשהרכבת עצרה בתחנה כלשהי ירדתי ונגשתי לקופה. לשמחתי מצאתי אדם שחור היושב וקורא בתנ"ך.

"אדוני, האם תוכל להסביר לי כיצד להגיע לקראון הייטס?"

"קח רכבת AA למנהטן והחלף למס׳ 2 ברחוב ה־42. במוצאי שבתות רכבת ה-AA מגיעה פעם בשעה. היית צריך להמשיך ברכבת בה נסעת", הוא הוסיף.

נאנחתי. השעה הייתה רבע לשלוש לפנות בוקר.

"יש קיצור דרך, אם אתה מעוניין", אמר האיש.

הוא סרטט מפה על חתיכת נייר. "צא ביציאה הזאת, פנה ימינה ובפינת הבניין תמצא גדר עם חור. עבור דרך החוד ולך לאורך פסי הרכבת. בסוף השטח הזה תמצא גשר קטן ישן העובר מעל פסי הרכבת. עבור את הגשר. בצד השני של הגשר יש מדרגות המובילות לסמטה. פנה ימינה בסמטה ולך לאורכה חמש או שש רחובות. לימינך תמצא רציף מוגבה לרכבת IRT."

"דרך אגב, היכן אני נמצא כעת?"

"במזרח ניו יורק", ענה האיש.

יצאתי מתחנת הרכבת. גדר חלודה קישרה את התחנה ליסודות הגשר. זחלתי דרך החור שבגדר והבחנתי בשביל שהוביל לשטח בו היה מפוזר זבל, חלקי מכוניות חלודות ופסולת מסוגים שונים. המשכתי בדרכי והגעתי לגשר המתנדנד והלכתי בזהירות לאמצעיתו. סקרתי את הנוף המרהיב של בתי מגורים שרופים, ערימות זבל וקשקושים על הקירות.

עברתי את הגשר, ירדתי במדרגות ובדיוק כפי שהאיש תיאר – נכנסתי לסמטה חשוכה.

"רוקן את הכיסים שלך!" שמעתי קול נוהם מתוך החשכה.

אדם שחור בשנות העשרים לחייו, ניגש אלי והצמיד אקדח ללבי.

קליק. הוא דרך את נשקו.

"רוקן את הכיסים שלך לפני שאני הורג אותך!" הוא נבח.

התבוננתי לרגע על המשמעות הכפולה של המילים והסקתי שאני כנראה עומד להיפגש עם קוני.

"לפני שאני מרוקן את כיסיי," אמרתי לו והסתכלתי הישר לתוך עיניו הפראיות, "יש משהו שאתה חייב לדעת: אלוקים ציווה שבע מצוות לכל אדם בעולם, ואחת מהן היא: ׳לא תגנוב׳. עכשיו שאתה יודע מכך, דע לך שאם אתה תגנוב ממני, אתה תאבד את חלקך לעולם הבא."

לאחר שתיקה קצרה הוא פלט ברוגז: "אני שונא יהודים!"

בדיוק ברגע זה יצא איש אחר מהצל ובידיו אלה גדולה. "למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?" שאל בעל האלה את בעל האקדח.

"היהודי הזה משגע אותי", ענה בעל האקדח.

"תירה בו", הייתה התשובה.

"תן לי להסביר", אמרתי, ושוב הסברתי להם אודות שבע מצוות בני נח. "אמרתי לו שאם הוא יגנוב, הוא יאבד חיים נצחיים."

בעל האלה אמר בקול כועס: "האם האלוקים שלך לבן? אני לא אוהב אלוקים בצבע לבן."

"האלוקים שלי בלתי נראה", עניתי לו. "אך הוא הבורא של כל הצבעים."

הם כנראה נרגעו מדבריי, ולכן המשכתי: "אתם יודעים, אם לא תגנבו ממני, אלוקים יהיה חייב לכם. בבוא הזמן, הוא ישלם לכם."

דומיה…

ואז אמר בעל האלה: "אני ארוקן את הכיסים של היהודון הזה!" "הרם את ידיך!" פקד עלי.

ידו המחטטת נכנסה לתוך כיסי. אצבעותיו הסתבכו בציציותיי והוא לא הצליח להגיע לכסף שבכיסי. הוא משך את ידו החוצה, אך הציציות החזיקו את ידו. פתאום הוא נבהל. כמטורף הוא שיחרר את חוטי הציצית מאצבעותיו ותפס מחסה מאחורי בעל האקדח.

"ליהודי הזה יש הגנה על הכיסים", הוא אמר.

שניהם בדקו את ציציותיי. פרץ ויכוח ביניהם האם ציציותיי עשויות מחוטים או סרט אלסטי.

לאחר מכן הם נהמו: "מה החוטים הללו?"

"אתם רואים את הקשרים כאן?" אמרתי והצבעתי על הקשרים שבציציות. "אלו הם חמישה קשרים. מהם יוצאים שמונה חוטים. חמש ועוד שמונה הם שלוש־עשרה. לחוטים קוראים ציצית בלשון הקודש. הערך המספרי של אותיות ציצית הוא 600. שש מאות ועוד חמישה קשרים ועוד שמונה חוטים עולה 613, שהוא מנין המצוות שאלוקים נתן לעם ישראל. החוטים הללו מזכירים לנו אודות אלוקים ומצוותיו."

שקט שרר זמן ממושך ולאחר מכן: "אתה סתם עובד עלינו".

"אני מספר לכם את האמת", אמרתי להם.

"אני רוצה לראות את האלוקים שלך! איפה אני יכול לראות את האלוקים שלך?"

עניתי: "אלוקים ממלא את העולם וסובב את העולם ומחדש בכל רגע את הבריאה. בעצם הוא בורא את כל המצב הזה בו אנו נתונים עכשיו. אלוקים גם בורא אתכם, אך מכיוון שבחרתם לעשות רע בעיניו, אתם רק כמו מקל בידו."

בעל האלה עזב את המקום ונעלם בחשכה. האיש השני התקרב אלי. "לאן אתה צריך?" הוא שאל.

"אני צריך להגיע לרכבת מס׳ 2", אמרתי.

"אתה עלול למות שש פעמים לפני שתגיע למס׳ 2. אבל אל תדאג. אני אשמור עליך." עם אקדחו ביד שמאלו וידו הימנית סביב כתפיי, הוא ליווה אותי לרציף.

למחרת סיפרתי לרב ג׳קובסון מה שהתרחש.

במעט מאד שידול, שכנע אותי הרב ג׳קובסון לוותר על המצלמות ודאג לצרכיי הגשמיים והרוחניים בישיבה במשך ארבע השנים הבאות."

[מתורגם מאנגלית מספר של צבי ג׳קובס]