חסיד חב"ד פגש את ידידו הוותיק מר סגל מלוד.

"הו, סגל – זה מזמן לא ראיתי אותך! מה שלומך? אני מקווה שהכל בסדר – אתה נראה קצת חיוור"…

"חברי הטוב, אל תשאל על כל מה שעבר עלי. יום אחד הרגשתי דקירות חדות בלב. הלכתי לרופא, עשו לי בדיקות ומאז לצערי עוברת עלי תקופה קשה. עלי לשכב כל היום במיטה, ורק לפנות ערב מותר לי לטייל מעט מחוץ לבית."

"שמע", אמר החב"דניק, "אני מכיר רופא טוב שבטח יכול לעזור. אתן לך את מספר הטלפון שלו."

"אין צורך, ידידי. אני כבר הייתי אצל מיטב הרופאים. אני בעצמי כבר חצי רופא מרוב ביקורים… אין מה לעשות. זה המצב."

החב"דניק לא התייאש: "יש מה לעשות. בוא נכתוב מכתב לרבי ונבקש ברכה לרפואה שלמה עבורך. זה בטח יעזור."

אבל סגל המיואש לא ראה כל תקווה גם בזה ולא היה מוכן אפילו לבקש ברכה מהרבי.

"אם כך", אמר חברו, "אני אכתוב לרבי ואבקש ברכה עבורך!"

"תעשה מה שאתה רוצה", אמר סגל, והוסיף לאחר דקה: "תראה לי את המכתב לפני שאתה שולח אותו לרבי."

כאשר החסיד חזר אל סגל עם המכתב המוכן, הוא קרא את המכתב ולאחר מכן לקח עט והוסיף בכתב ידו שורה בסוף הדף. "עכשיו אתה יכול לשלוח את המכתב", אמר.

החסיד הלך לדואר וקנה מעטפה ובול. לפני שהכניס את המכתב לתוך המעטפה העיף מבט על השורה שסגל הוסיף. עיניו חשכו כשהבחין במה שכתוב:

"התפלל עלי שאמות מהר. אני לא יכול לסבול עוד את הכאבים."

לרגע התלבט החסיד האם בכלל לשלוח את המכתב, אבל הוא התחזק באמונתו שהרבי בודאי יודע מה לעשות וכיצד לתקן את המצב.

לאחר שבועיים קיבל החסיד מכתב תשובה מהרבי. בידיים רועדות פתח את המעטפה.

"במענה על מכתבו מיום… מן הנכון לבדוק את המזוזות שתהיינה כשרות כדין. בברכה לרפואה שלמה בקרוב."

החסיד לקח מיד את המכתב על מנת להראותו לסגל, שבמצב רוחו הירוד לא התפעל יותר מדי: "אני קבעתי מזוזות חדשות לפני שנה", אמר. "מה יש כאן לבדוק – כל המזוזות חדשות."

"אם הרבי אומר שצריך לבדוק – בודקים!" אמר החב"דניק.

סגל הביא צבת. הוא תפס את המסמר העליון שהחזיק את בית המזוזה שבחדרו והוציא את המסמר מן המשקוף.

לאחר המעשה סיפר, שבאותו רגע שהוציא את המסמר, הרגיש כאילו מוציאים מסמר מלבו!

החב"דניק החל לבדוק את המזוזה. פתאום הוא פרץ בצחוק.

סגל לא הבין מה כל כך מצחיק.

אמר לו החסיד: "לא רק אתה חולה לב – גם המזוזה שלך חולת לב. הסתכל – המילה "לבבך" חצי מחוקה!"

סגל תפס את הקלף ובדק. נכון – בפסוק "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" המילה "לבבך" היתה מחוקה.

עוד באותו יום נקבעו מזוזות מהודרות בביתו.

למחרת בבוקר התעורר סגל מוקדם והתלבש.

"מה קרה?", שאלה אשתו. "הרופאים פקדו עליך לשכב במיטה במשך כל היום…"

"אני הולך לעבודה", אמר סגל.

"השתגעת??!" אמרה אשתו. "אתה חולה לב! שמור על עצמך!"

למרות טענותיו של סגל שהוא מרגיש מצוין, אשתו לא האמינה לדבריו. לבסוף החליטו לנסוע במונית לרופא על מנת לוודא את מצב בריאות לבו.

כשהגיעו לרופא שכבר טיפל בו והחזיק תיק עבה עם כל המסמכים, נענע הרופא בראשו, נאנח ואמר: "עוד פעם הגעת, סגל? אני ממש מרחם עליך…"

"נא לעשות לי בדיקת א.ק.ג", ביקש סגל.

"אני כבר מכיר את הא.ק.ג שלך בעל-פה", אמר הרופא, "אבל אם אתה מבקש, נעשה את הבדיקה שוב…"

כאשר סרט הנייר יצא מהמכשיר והרופא התחיל לבדוק את התוצאות, פרץ פתאום הרופא בצחוק.

"מה כל כך מצחיק בבדיקה שלי?", שאל הפציינט.

"תגיד לי את האמת", אמר הרופא, "האם זה באמת אתה או אולי זה אחיך… הבדיקה מראה על לב של אדם אחר – תקין לחלוטין!"

כך חזר סגל למסלולו הרגיל, אך לעולם לא שכח את עצת הרבי וברכתו.

המזוזות מגינות ושומרות עלינו בזכות קיום המצווה, ויש לוודא שהמזוזות תמיד תקינות וכשרות למהדרין.