פרשת ויצא לילדים – מלאכים עולים ויורדים בסולם

הקראת כתבה
יום שני ה׳ כסלו ה׳תשע״ו
בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וַיֵּצֵא מְסֻפָּר עַל יַעֲקֹב הַחוֹלֵם חֲלוֹם, וּבַחֲלוֹמוֹ סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, “וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ”.
מאת שולמית שמידע
מלאכים עולים ויורדים

 

 

מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וַיֵּצֵא מְסֻפָּר עַל יַעֲקֹב הַחוֹלֵם חֲלוֹם,

וּבַחֲלוֹמוֹ סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה,

“וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ”.

 

וְהַדָּבָר מְעוֹרֵר תְּמִיהָה!…

בְּתוֹר יְלָדִים רָאִינוּ צִיּוּרִים שֶׁל מַלְאָכִים בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם,

וְדִמִּינוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁמַּלְאָכִים הֵם יְצוּרִים רוּחָנִיִּים שֶׁמְּרַחֲפִים בָּאֲוִיר,

וְהִנֵּה הַמַּלְאָכִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב עוֹלִים וְיוֹרְדִים בְּסֻלָּם כִּבְנֵי אָדָם,

הֲכֵיצַד?…

 

לַמַּלְאָכִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב מֶסֶר לָנוּ כִּבְנֵי אָדָם

בְּאֹפֶן טִבְעִי בִּשְׁלַבֵּי הַסֻּלָּם כְּמוֹ בְּמַדְרֵגוֹת אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִשָּׁלָב לְשָׁלָב,

לְהִתְקַדֵּם מִמַּדְרֵגָה לַמַּדְרֵגָה, לֹא בְּדֶרֶךְ שֶׁל רִחוּף, נִתּוּר אוֹ קְפִיצָה,

אֶלָּא בְּהַדְרָגָה – צַעַד אַחַר צַעַד.

 

וְאָכֵן, הַמַּלְאָכִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב עוֹלִים וְיוֹרְדִים בְּסֻלַּם בַּעַל שְׁלַבִּים, מַדְרֵגוֹת,

אֵין הֵם קוֹפְצִים וְלֹא עָפִים וְאַף לֹא מְנַתְּרִים. 

אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁלְּמַלְאָכִים אֵלֶּה יֵשׁ אֵיזֶה מֶסֶר לָנוּ כִּבְנֵי אָדָם.

 

נְשָׁמָה יָרְדָה לָעוֹלָם לִשְׁלִיחוּת

לְנַקּוֹת אֶת הָעוֹלָם עַל יְדֵי מִצְווֹת “לֹא תַּעֲשֶׂה” וּלְקַשְּׁטוֹ עַל יְדֵי “מִצְווֹת עֲשֵׂה”,

לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.

וְהִיא מַתְחִילָה אֶת עֲבוֹדָתָהּ כְּשֶׁהִיא בְּתַחְתִּית הַסֻּלָּם,

מִתּוֹךְ מְגַמָּה לְהִתְקַדֵּם וְלַעֲלוֹת מֵחַיִל אֶל חַיִל עַד לַשָּׁמַיִם.

 

אָדָם יָכוֹל לַחְשֹׁב, מִי אֲנִי וּמַה בְּכֹחִי לַעֲשׂוֹת,

הַסֻּלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם וְהָעֲלִיָּה אֲרֻכָּה וְקָשָׁה!

בָּאָה הַתּוֹרָה וּמְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כּוֹחוֹת לְמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתֵנוּ בָּעוֹלָם,

אָמְנָם לֹא עָלֵינוּ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, אוּלָם גַּם אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה,

וּלְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ חֵלֶק בָּהּ.

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר הִיא צַעַד אַחַר צַעַד.

שֶׁהֲרֵי כָּל דֶּרֶךְ וְכָל מַסָּע אֲפִלּוּ הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר מַתְחִיל בְּצַעַד אֶחָד.

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה בְּאֵיזֶה שָׁלָב נִמְצָאִים בַּסֻּלָּם,

הָעִקָּר הוּא לִשְׁאֹף לַעֲלוֹת לְמַעְלָה.

 

עִם קוּמֵנוּ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר עָלֵינוּ לַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ –

מוֹדֶה אֲנִי, נְטִילַת יָדַיִם, תְּפִלָּה, לִמּוּד תּוֹרָה, מַעֲשֶׂה טוֹב,

וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מְצַוָּה

כָּךְ אָנוּ יוֹצְאִים יוֹם יוֹם לָעֲבוֹדָה שֶׁל מַסָּע רוּחָנִי בְּשִׁירָהּ שֶׁל נִצָּחוֹן,

מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.

וְכַאֲשֶׁר אָנוּ מְאַמְּצִים לְעַצְמֵנוּ אֶת הַגִּישָׁה הַהַדְרָגָתִית וְהָעִקְבִית,

וְהוֹלְכִים בַּהֲלִיכָה בְּטוּחָה צַעַד אַחַר צַעַד הַהַצְלָחָה מֻבְטַחַת,

כָּךְ נוּכַל לִכְבֹּשׁ חֶלְקָה אַחַר חֶלְקָה בָּעוֹלָם עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא הָעוֹלָם בְּאוֹר אֱלֹקִי,

וּבִזְכוּת זֶה נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

פרסום תגובה חדשה

test email