בס״ד. ש״פ מקץ, מבה״ח טבת, ד׳ דחנוכה ה׳תשכ״ח

רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם (בנוסח ועל הניסים), והנה הפירוש בזה הוא ע״ד מ״ש[1] בקנאו את קנאתי, וכמו שפירש״י שם בקצפו את הקצף שהי׳ לי לקצוף, הנה כן הוא הפירוש כאן, ולא כפירוש הרגיל בזה שהקב״ה רב בשביל ישראל, אלא הפירוש הוא שאותו הריב שהי׳ להם לישראל לריב, הנה אותו ריב רב הקב״ה בעצמו.

והענין הוא, דהנה הריב שישראל צריכים לריב הוא הריב עם הלעו״ז לעשות את העולם דירה לו ית׳. והנה הסדר בשעה שמכינים דירה בשביל אדם נכבד, וכל שכן בשביל מלך, ועאכו״כ בשביל מלך גדול ונורא, הנה מתחילה צריכים לנקות את הדירה מכל הענינים הבלתי רצויים, ורק אח״כ יכול להיות ראוי לדירה[2], שכן הוא בעבודה שבתחילה צ״ל העבודה של סור מרע[3] ורק אח״כ יכול להיות ועשה טוב³. והנה כל זה הוא גם כשמכינים דירה בשביל אדם חשוב, שצריכים ג״כ לנקותו מתחילה, ועאכו״כ כשהדירה היא בשביל מלך גדול ונורא, הנה אז אין מספיק נקיון סתם אלא שצ״ל הנקיון ביותר. וכן הוא בעבודה ג״כ, שאינו מספיק העבודה של סור מרע, אלא [כמ״ש בד״ה רבת את ריבם תרכ״ח[4] מאדמו״ר מהר״ש מלפני מאה שנה] שצ״ל מואס ברע, דהיינו שלא יש שום אפשריות למציאות הרע, שזהו בדוגמת אצילות עולם האחדות[5], דשם הוא בבחי׳ לא יגורך רע[6], דלא זו בלבד שאין שם רע בפועל, אלא דגם אין שם שום אפשריות למציאות הרע. ובעבודה הו״ע מואס ברע, ובפרט כשהוא שונאו בתכלית השנאה, שלא יש שום אפשריות למציאות הרע, שזהו מדריגת הצדיקים, משא״כ בבינונים הנה אע״פ שלא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם[7], מ״מ הרי אצלם נופלות מחשבות זרות, והגם שמיד שנופל דוחהו, מ״מ הרי אצלם יש אפשריות למציאות הרע, שהרי נופלות להם מחשבות זרות, וגם כמ״ש בתניא[8] שבמשך הזמן מתגבר ע״י האכילה והשתי׳. וע״ד ההפרש בין צדיקים ובינונים, הנה כן הוא ההפרש למעלה בין אצילות ובי״ע, וכידוע[9] שצדיקים ולמטה מהן הן כנגד אצילות ובי״ע, שבעולם האצילות הנה לא יגורך רע, שלא יש שם אפשריות למציאות הרע, משא״כ בבי״ע הנה אפילו בעולם הבריאה יש מציאות רע, אלא שבבריאה הוא רק מיעוטו רע[10], שהרע בטל להטוב, ולכן נקרא עולם הבריאה לפעמים בשם עלמין סתימין[11], ומצד בחינה זו יכול להיות יניקה לחיצונים, יניקה ללעו״ז. משא״כ בצדיקים שאצלם הוא בבחי׳ מואס ברע[12] שאין שום אפשריות למציאות הרע, ולכן אין מזה שום יניקה, וכמ״ש[13] לא יאונה לצדיק כל און, שאפילו עבירה בשוגג שזהו ענין קליפת נוגה, כמ״ש באגה״ק[14], ג״כ לא יאונה לצדיק. וכמו שהוא בעבודה הרוחנית, כן נמשכת ההמשכה בגשמיות, וכמ״ש[15] אם בחוקותי תלכו הנה אז ונתתי גשמיכם בעתם.

והנה זהו הריב שבנ״י צריכים לריב עם הלעו״ז שלא יהא שום אפשריות למציאות הרע, וממילא לא יהי׳ יניקה ללעו״ז, אבל כשחסר הריב הנ״ל הנה מזה נמשך הגלות, וכמו שהי׳ בימי חנוכה. דלכאורה איך שייך לומר ע״ז ענין של גלות, ומפני חטאינו גלינו מארצנו[16], והלא בנ״י ישבו על אדמתם בארץ הקודש ובית המקדש הי׳ על מכונו, ומ״מ הרי נקרא בשם גלות יון, וכמו שאומרים[17] מלכות יון הרשעה, שאז שלטה מלכות יון, ואף שבנ״י ישבו על אדמתם, מ״מ היתה אז מלחמה רוחנית עם היוונים, ומצד זה שבנ״י היו בשפל המצב הי׳ חסר אצלם הריב הנ״ל, ומזה נמשך הגלות, ועד שאמרו להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל[18], שזהו היפך ענין האמונה, שזהו עבודה זרה, ששקולה עבודה זרה כנגד כל התורה כולה[19]. וזהו שאומרים רבת את ריבם, דאותו הריב שהיו צריכים בנ״י לריב עם הלעו״ז, ומפני המעמד ומצב אז שהיו בשפל המדריגה הי׳ זה חסר אצלם, הנה רבת את ריבם, שהקב״ה רב את הריב הזה בדרך אתערותא דלעילא מלמעלה למטה, וזה פעל ניצוח המלחמה. ואע״פ שהניצוח הי׳ ג״כ ע״י המסירות נפש של החשמונאים, מ״מ המסירות נפש הי׳ רק אצל המיעוט ולא ברובם ככולם. [וכידוע שבכללות הרי חנוכה ופורים משתווים זה לזה, דהנה בפורים הי׳ המסירות נפש רק אצל מרדכי ואסתר לבד, משא״כ בהשאר לא הי׳ הענין, ואדרבה לא היו כדבעי, והנס הי׳ רק ע״י אתערותא דלעילא[20]]. ומ״מ הי׳ צ״ל מסירות נפש ג״כ, משום שבכדי לקבל את האתערותא דלעילא צריכים כלי בשביל זה[21], ומשום זה היתה העבודה של מסירות נפש, שזהו כלי לקבל האתערותא דלעילא שנמשך מלמעלה מצד עצמו, דמאחר שהאתערותא דלעילא הוא למעלה מהשתלשלות, אינו מספיק העבודה של הבנה והשגה שיהי׳ כלי לקבל את זה, מאחר שהעבודה של הבנה והשגה מוגבלת היא, משא״כ מסירות נפש שהוא למעלה ממדידה והגבלה, הנה זהו הכלי שיכול לקבל האתערותא דלעילא מלמעלה.

וזהו שכתוב בתו״א[22] שענין נס חנוכה הוא מ״ש[23] והוי׳ יגי׳ חשכי, והוי׳ בתוספת ו׳, שהוא שם הוי׳ הב׳, שם הוי׳ שלמעלה מסדר ההשתלשלות, הנה דוקא בכחו יכול להאיר את החושך, שאז בימי חנוכה מצד מעמדם ומצבם מצד עצמם היו בבחי׳ חשכי. ובזה יובן מ״ש בגמרא[24] מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, דהנה המזוזה קאי על כל המצוות, וכמארז״ל שקולה מזוזה כנגד כל המצוות[25], ונר חנוכה הוא כנגד התורה, וכמ״ש[26] כי נר מצוה ותורה אור. והנה המצוות בכלל הם בבחי׳ ימין, וכמו שמצינו שכל המצוות נקראות על שם מצות הצדקה, וכמ״ש[27] וצדקה תהי׳ לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת (והראי׳ מזה מפני שאומר מצוה סתם), וצדקה הו״ע של ימין וחסד, וזהו ענין מזוזה מימין, משא״כ תורה היא בשמאל, דהנה במצוות איתא[28] דלא הותרה למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך, משא״כ דברים האסורים. והנה הבירור דמצות עשה הוא בירור בדרך קירוב, אבל הבירור הוא רק בקליפת נוגה מה שמותר בפיך[29], משא״כ בג׳ קליפות הטמאות הבירור הוא בדרך ריחוק ודחי׳, שהבירור הוא רק באופן של לא תעשה. וכל זה הוא הבירור דמצוות, משא״כ בבירור דתורה הוא בירור בדרך קירוב גם בג׳ קליפות הטמאות כמו שהוא בדברים המותרים, וכמו אלו כשרות ואלו טרפות[30], שבאותו האופן שהוא מתעסק ומתייגע ומפלפל בהנוגע לאלו כשרות, הנה כמו״כ הוא בהנוגע לאלו טרפות, ועד שמברר ההלכה בהנוגע למעשה, שזה כשר ומותר וזה אסור וקשור[31], וכל זה הוא בתורה, משא״כ כשבא להמעשה בפועל הנה הבירור יכול להיות רק בדברים המותרים, אבל לא בג׳ קליפות הטמאות. ומאחר שהבירור דתורה הוא גם בג׳ קליפות הטמאות שהם בקו השמאל, לכן נר חנוכה הוא מהשמאל דוקא.

והנה בכדי לברר גם את בחי׳ השמאל, צ״ל המשכת האור שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות, וכמ״ש וה׳ יגי׳ חשכי, שבכדי להאיר את החושך של ג׳ קליפות הטמאות צ״ל וה׳ יגי׳ חשכי, שזהו ענין ח׳ פעמים הוי׳ שהוא למעלה מז׳ פעמים הוי׳, דח״פ הוי׳ זהו ענין הכינור דלעתיד שיהיו בו ח׳ נימין, שבזה כלול ג״כ העשרה נימין[32] (שזהו מה שנרות חנוכה הם שמונה משא״כ בבית המקדש היו רק ז׳ נרות), כמבואר במ״א[33]. והמשכת אור זה שלמעלה מהשתלשלות הוא ע״י העבודה של מסירות נפש, ודוקא עי״ז יכול להיות הבירור בג׳ קליפות הטמאות, וכמ״ש אדמו״ר הצ״צ באוה״ת[34] בענין הנסיונות שהוא הבירור גם בג׳ קליפות הטמאות, דבהעבודה ע״פ הבנה והשגה הנה יכול להיות הבירור רק בדברים המותרים בקליפת נוגה, משא״כ בג׳ קליפות הטמאות הוא רק באופן של דחי׳, לא תעשה.

וזהו שאומרים¹⁷עמדת להם בעת צרתם, דהיות שהי׳ בעת צרתם, שהיו בשפל המדריגה ומשום זה הי׳ חסר אצלם בענין הריב, ע״כ עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם וכו׳, שהי׳ הגילוי מלמעלה באופן של עמידה, וכידוע ההפרש בין עמידה וישיבה[35], דישיבה הו״ע השפלה, שמשפיל גם את הראש, משא״כ בעמידה הרי הראש הוא בגובה, והראש נמשך כמו שהוא גם למטה ברגל, הנה זהו עמדת להם, שנמשך להם הגילוי באופן של עמידה, שהו״ע מוחין דגדלות, וכן כאן הי׳ המשכה דמוחין דגדלות, כמבואר בהמאמר[36], וגם למעלה מזה לפני הצמצום לא רק בחי׳ חיצוניות האור אלא פנימיות האור, ולא בחי׳ הפנימיות של חיצוניות האור, אלא פנימיות האור שלמעלה מחיצוניות האור, ועד שממשיכים מעצם האור, שהוא למעלה מפנימיות וחיצוניות האור. ומצד בחינה זו נמשך גם למטה ביותר, שפועל הבירור גם בג׳ קליפות הטמאות, שזהו מ״ש בד״ה מאי מברך[37] (שנדפס עתה) דיש מעלה במצוות דרבנן ובכללם נר חנוכה שהם מבררים גם את קו השמאל, ובאופן של עשי׳ ופעולה, באופן של קירוב, ולא באופן של דחי׳ ולא תעשה, ואז הוא כמו שמקשה בגמרא[38] אומות העולם מאי בעי, פירוש מאחר דאז הוא הזמן דאת רוח הטומאה אעביר מן הארץ[39]. והגמרא מתרצת שיהי׳ ועמדו זרים ורעו צאנכם[40], ואז יהי׳ לעבדו כולם שכם אחד[41].

והנה זהו הנתינת כח לכאו״א באיזה מעמד ומצב שיהי׳, גם מי שהוא נמצא בשפל המצב, שיש האתערותא דלעילא שמלמעלה שגם המנגד יתהפך לטוב, ולא באופן של מלחמה, אלא באופן של פדה בשלום[42], וכמו בזמני תפילה וצדקה, שאז ישנו להפדה בשלום נפשי גו׳ כי ברבים היו עמדי⁴², דאפילו רבים נעשו ג״כ עמדי[43], משא״כ אז היו צריכים להענין דעמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם כו׳, שכן הוא אצל כאו״א בפרט, ועד״ז בכללות ישראל, וכמו שאומרים בנוסח ועל הנסים, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך, בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה ממש ע״י משיח צדקנו.

מקורות והערות