בס״ד. ש״פ ויחי, י״א טבת ה׳תשכ״ז

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו׳[1], וצריך להבין מ״ש ויחי וגו׳ שבע עשרה שנה, והלא כתוב לעיל[2] דיעקב בעמדו לפני פרעה הי׳ בן ק״ל שנה, וא״כ מזה שהי׳ כתוב שחיי יעקב היו קמ״ז שנה, הי׳ מובן בדרך ממילא דשני חייו בארץ מצרים היו שבע עשרה שנה. ועוד צריך להבין[3] מ״ש שבע שנים וארבעים ומאת שנה, שמתחיל מן מספר המועט, והלא בשאר האבות מתחיל במספר המרובה, וכמו באברהם שאומר[4] מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים, וכן ביצחק[5] מאת שנה ושמונים שנה, וא״כ למה כאן ביעקב מתחיל מן מספר המועט. וגם צריך להבין[6] בכללות הענין מ״ש ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, למה מחלק בפני עצמם שנים אלו שהי׳ יעקב במצרים משאר שנות חייו, ועל כרחך צריך לומר ששנים אלו היו השנים הכי טובות אצלו[7], וצריך להבין איך שייך לומר על יעקב שהשנים הכי טובות שלו היו בארץ מצרים, וכקושיית אדמו״ר הצ״צ לאדמו״ר הזקן[8].

והענין הוא, דהנה יעקב הוא יו״ד עקב[9], דיו״ד היינו הנשמה כמו שהיא למעלה, בבחי׳ טהורה היא[10], בעולם האצילות, שבספירות זהו ספירת החכמה[11], ואח״כ ירדה הנשמה למטה ע״י התלבשות בעולמות בי״ע, שזהו ה׳, ו׳, ה׳, שזהו המהוה עולמות בי״ע שהו״ע בראתה יצרתה נפחתה¹⁰, דכל התהוות הוא ע״י שם ה׳[12], וכן בכל עניני השתלשלות הוא ע״י שם ה׳, צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, והירידה היא ע״י ספירת המלכות שבכל עולם, שזהו ענין עקב, ספירת המלכות[13], דבעולם האצילות גופא זהו ההמשכה מספירת החכמה עד מלכות, ובעולמות בכלל זהו ההמשכה מעולם האצילות עד לעולם התחתון שאין למטה הימנו, עד שירדה למטה בעולם הזה הגשמי, וכמו שהוא בגשמיות שהעקב הוא בסוף הרגל, כמו״כ בנשמה שירדה למטה עד בחי׳ עקב. והנה ירידת הנשמה למטה היא בכדי שיהי׳ עי״ז ויחי, דדוקא ע״י ירידתה למטה באה לדרגת ויחי. וצריך להבין איך ע״י ירידתה למטה נעשה בה בחי׳ ויחי, וכקושיית הצ״צ, כי לכאורה הרי צריך לומר אדרבה שלמעלה הוא אמיתית ענין החיות, וכמ״ש[14] חי הוי׳ אשר עמדתי לפניו, שזה קאי על הנשמה בהיותה למעלה קודם ירידתה למטה.

וכללות הביאור בזה הוא[15] ע״פ מ״ש[16] יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, והיינו אע״פ שאומרים במשנה זו גופא שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, הנה מ״מ שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה הוא יפה משעה אחת של קורת רוח בעולם הזה, ואפילו משעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, עד שיפה מכל חיי העולם הבא. והענין הוא, דתשובה ומעשים טובים הו״ע הלבושים[17], וכמ״ש[18] ויקרבו ימי ישראל למות, וכן בדוד שקוראים בההפטרה[19] ויקרבו ימי דוד למות, ועד״ז כתיב באברהם[20] ואברהם זקן בא בימים, שימים הו״ע הלבושים, הבאים ע״י העבודה בתורה ומצוות. וזהו בא בימים, שהיו לו כל הלבושים שלו, וכמ״ש בזהר[21], ואדמו״ר הזקן מבאר זה באגה״ק[22], שענין הלבושים הוא בכדי שיוכל לקבל הגילוי, דלולי הלבושים אינו יכול לקבל הגילוי אור שיאיר בעולם הבא, וכמשל אור השמש, שמחמת ריבוי ותוקף האור אי אפשר לקבל את זה, ודוקא ע״י זכוכית יכולים לראות את אור השמש[23], ועד״ז הו״ע הלבושים הנעשים ע״י תורה ומצוות, שדוקא על ידם יכול לקבל הגילויים דעולם הבא, דמצד עצמם אינם יכולים לקבל את הגילוי, שאין ערוך בורא לנברא, לכן רק ע״י הלבושים יכולים לקבל את הגילוי.

והנה לכאורה אינו מובן, דלפי זה נמצא דכל ענין התורה ומצוות הוא רק כדבר טפל, בכדי שיוכל לקבל הגילוי דעולם הבא, ואין לו ענין עיקרי מצד עצמו, וא״כ מהו יפה שעה אחת בתשובה וכו׳ מאחר שכל התורה ומצוות הוא בטל לעולם הבא. והביאור בזה הוא[24], דעיקר קבלת שכר יהי׳ באלף השביעי לעתיד לבוא[25], לאחר שיחיו המתים, ואז יהי׳ נשמה בגוף דוקא, והיינו שעיקר ענין המצוות הוא בעולם הזה דוקא, כי בעולם הבא הוא רק זיו תורתם ועבודתם[26] ואינו עצם המצוה, משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ שכר מצוה מצוה[27] ולא רק הארת המצוה אלא המצוה בעצמה[28], והיינו משום שבעולם הזה הוא גילוי העצמות, משא״כ בעולם הבא הוא רק מה שנהנים מזיו השכינה[29]. והטעם לזה, כי למעלה הכל נקרא בשם עולם מלשון העלם[30], וגם עולם הבא נקרא בשם עולם הבא, ולכן שייך שם רק נהנין מזיו תורתן, משא״כ למטה נשמות בגופים דוקא יש גילוי אלקות ממש. וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים, דאמיתית ענין החיים הוא במצרים דוקא, למטה בעולם הזה, וכנ״ל דיעקב הו״ע יו״ד עקב, דהיינו ירידת הנשמה למטה בעולם הזה. ולכן מחלק בפני עצמו ויחי וגו׳ שבע עשרה שנה, ואינו כוללם עם שאר שנות יעקב, כי אמיתית החיים הוא בעולם הזה דוקא ע״י העבודה בתורה ומצוות לברר את התחתון, שנמצאים במצרים, מיצרים וגבולים דסדר השתלשלות, דזהו בקדושה, ומזה בא למצרים דלעו״ז, הנה כשמבררים את המטה, ע״ז יש עיקר השכר שזהו גילוי העצמות, וזהו אמיתית החיים.

ועפ״ז יובן ג״כ מה שמתחיל במספר המועט[31], שבע שנים וכו׳, כי זהו עיקר המעלה, וכנ״ל שע״י ענין המיעוט, הבירור בעולם התחתון, הנה עי״ז דוקא באים לאמיתית ענין החיות של ויחי יעקב. וע״י העבודה בעולם התחתון בא לשבע עשרה שנה (בגימטריא) טוב, שכל זה בא ע״י ירידת הנשמה למטה דוקא, ועי״ז נעשה ויהיו שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה, דההתחלה היא בשבע שנים שהו״ע העבודה בשבע מדות, וכמבואר במ״א[32] אשר עיקר העבודה עכשיו הוא בענין המדות לבררם ולזככם, וכמ״ש בתניא[33] שזאת היא עבודת הבינונים, משא״כ בירור המוחין היא עבודה קשה ולאו כל מוחא סביל דא. וע״י העבודה בשבע מדות בא לארבעים ומאת שנה, שזהו ב״פ ע׳ שעולה ק״מ.

וביאור הענין יובן בהקדם קושיא הידועה[34] גבי דוד שחי שבעים שנה, דאדם הראשון נתן לו שבעים שנה[35] מהאלף שנים בעיניך כיום וגו׳[36] וחי רק תשע מאות ושלושים שנה, והאבות נתנו לו ג״כ שבעים שנה[37], וא״כ למה חי רק שבעים שנה. וביאר כ״ק אדמו״ר מהר״ש (שהשנה היא שנת המאה להשנה הראשונה לנשיאותו) בהמאמרים דתרכ״ח[38], דע׳ הוא מה שהז׳ מדות כלולים מעשר, והיינו המשכת מוחין במדות, ובזה גופא יש ב״פ ע׳ שזהו דעת עליון ודעת תחתון, ולכן דוד חי רק ע׳ שנה כי ענינו הוא דעת תחתון, והי׳ לו דעת עליון רק כמו שמתלבש בדעת תחתון אבל לא דעת עליון מצד עצמו. ולכן חי רק ע׳ שנה ולא יותר, כי דוד הוא ספירת המלכות שזהו דעת תחתון. משא״כ יעקב חי ק״מ שנה, שהיו לו ב׳ הענינים דדעת עליון ודעת תחתון, וזה בא לו ע״י העבודה של ויחי יעקב וגו׳ שבע שנים, שע״י העבודה בבירור הז׳ מדות, בא לדעת עליון ודעת תחתון. וגילוי זה יהי׳ לעתיד לבוא, וכנ״ל דעיקר קבלת שכר יהי׳ לעתיד לבוא, אשר אז עין בעין יראו[39] (ב״פ עין), ויהי׳ ישר יחזו פנימו[40], ובאים לזה ע״י העבודה עכשיו בהז׳ מדות, וזהו ענין שבע שנים מלשון שינוי[41], שצריכים לברר המדות ולהפכם לקדושה, דבירור המוחין יהי׳ לעתיד לבוא, וכמבואר³²בענין קני קניזי וקדמוני, דעכשיו אי אפשר לבררם, והבירור הוא רק בשבעה עממין, משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ גם בירור המוחין וכו׳, שיהי׳ עין בעין יראו וישר יחזו פנימו, ויהי׳ למטה כמו שהוא למעלה, בקרוב ממש בתחיית המתים ע״י משיח צדקנו.

מקורות והערות