המלאכים שעומדים מששת ימי בראשית ברום עולם. "וצבא השמים לך משתחוים" – אף שהם בחינת "יש" ודבר הם בטלים אל ה"אין".

ההפרש בין מלאכים לנשמות הוא שהמלאכים נקראים בשם חיות ובהמות. כמו שכתוב : "פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל" וכו' והם מורכבים מגוף ונפש (חומר וצורה) כמו בני אדם רק שגופם רוחני יותר, כמו שכתב הרמב"ן על הפסוק: "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". שמרוחניות שני היסודות אש ורוח נוצרו גופי המלאכים, מהם "רוח" כמו "מחנה מיכאל", ומהם "אש" כמו "מחנה גבריאל", לעומת זאת, גופי בני אדם הם מגשמיות ארבעת היסודות אש רוח מים עפר. 

ולמה ניתנה למלאכים רוחניות יותר מאשר לעם ישראל?

כי תכלית הירידה בהשתלשלות העולמות הוא רק כמו שכתוב: "ולכבודי בראתיו…" דהיינו, להיות "ביטול היש", כי עיקר עניין עולם התיקון הוא – יחוד והתכללות אורות וכלים. שהן בחינת "אין" ו"יש". כי האורות שהם בחינת הארות והמשכות אין סוף הן בבחינת ביטול, דהיינו, "אין". והכלים שהם חכמה ובינה חסד וגבורה הם בחינת – "יש". ואכן בעולם התוהו לא יכלו הכלים להכיל את האורות, שלא התבטל ה"יש" ב"אין" והתכלל בו. ועיקר עניין התיקון הוא בחינת ביטול ה"יש" ל"אין". – התכללות האורות עם הכלים וכן התכללות שמאל בימין: חסד בגבורה וכו'.

וכמו שלמלאכים יש עבודה לבטל את היש והגוף שלהם על ידי נשמתם, שנלקחה מחיצוניות הכלים, והיא אין, כך ישראל צריכים לבטל את היש, שהוא הגוף הגשמי שלהם על ידי נפשם האלוקית, שהיא בעצמה אינה צריכה תיקון, לפי שהיא מבחינת "אין", ונלקחה מפנימיות הכלים, שהוא מקור גבוה הרבה למעלה ממחצב נפשות המלאכים, שנשמות ישראל עלו במחשבה. לכן נשמה יכולה להפוך ולכבוש גם גוף גשמי, מה שאין כן המלאכים. אילו היה להם גוף גשמי לא היו יכולים להפכו כלל ולהיות בביטול ה"יש", אלא היו נופלים ממדריגתם לגמרי.

ובאגרת הקדש כ"ג מעיר אדמו"ר הזקן את תשומת לבנו להבדל החד בין נשמות ישראל (אפילו רשעים) למלאכים:

אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד, אף שאינם מדברים בדברי תורה, תיפול עליו אימתה ופחד, משכינתא דשרייא עליהו, עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי.

וזה כמשל מדורת אש גדולה שמאירה למרחוק יותר מקטנה. שגופם ונפשם של המלאכים קרובים בערך זה לזה ונתהוו כאחד ממש ממקורם היא בחינת מלכות דאצילות, שהיא אם כל חי דבריאה, יצירה ועשיה, שעל זה נאמר: "תוצא הארץ נפש חיה", שנקראים חיות ויצאו ביחד גופם עם נשמתם, כי הגוף שהוא בחינת צומח הוא אצל וסמוך לבחינת החי.