הרבי מליובאוויטש מסביר מדוע הקב"ה מודיע לנו בתורה, לא רק שברא את העולם, אלא גם כיצד ברא אותו. באופן שנוטל כביכול מכחותיו ומזמנו (ששת ימי בראשית) לברוא כל נברא בכח מיוחד הוא כח ההתהוות "יש" מ"אין", שהוא דוקא בכח העצמות, כמבואר באגרת הקודש (פרק כ). ועוד ובפרט על פי תורת הבעל שם טוב שהתהוות הבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע מאין ואפס ממש.

הקב"ה מודיע לנו כל זאת, כי הוא רוצה שלנבראים תהיה שייכות עם כח הבורא שלהם – שיוכלו להוסיף בכבודו, שהרי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו (אבות ספ"ו). ומכיון שתפקיד העולם לא רק להסתיר את הבורא אלא גם לגלותו, ועל ידי שיהודי מנצל בעבודתו את ענייני העולם לכבוד ה', הריהו מגלה את כבודו. שאם לא כן, נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה לא ברא את העולם מובדל, כך שהנברא לא יידע שהקב"ה בראו, ושלא יידע את האופן שבראו בעשרה מאמרות וכו'. אלא דוקא רצה הבורא שהנברא יידע, שה' השקיע בו ובכל הבריאה את כח עצמותו ועשרה מאמרות שלו? ויתירה מזו, מדוע ה' בורא את העולם בכל רגע מחדש – הרי היה יכול לברוא את הנברא בכח חזק כזה, שעל ידי התהוותו בפעם הראשונה יהיה בכח העולם להתקיים ששת אלפי שנים, ולא יזדקק בכל רגע להתהוות חדשה מדבר ה'? – אין זאת אלא שכך עלה ברצונו ית', שכל נברא ירגיש איך הוא פועל, או איך נפעל על ידו, הוספה וחידוש. שאז יש לנברא תענוג אמיתי ומושלם. זהו טבע הנברא – אדם רוצה בקב משלו מתשעה קבין של חברו. שנוסף על זה שהוא מקיים את רצון ה', פועל הוא כביכול הוספה מעצמו. והחידוש האמיתי הוא – כאשר זה קשור עם הקב"ה, וכאשר הוא מגלה את הקב"ה. לשם כך השקיע הקב"ה את כח הבריאה שלו בעולם, ובאופן שהוא בורא אותו בתמידות בכל רגע מחדש, כדי לקשר אותו כל רגע עם הקב"ה. שבכל פרט ופרט ובכל רגע ורגע יש לנברא הכח לגלות את כבוד ה' מחדש, כל רגע הוא מגלה את דבר ה' המחיה אותו ברגע זה ממש מחדש. ואילו היתה הבריאה נבראת באופן שיש בה כח ה' חזק, הנשאר לתמיד או למשך זמן ואינו מתחדש בכל רגע ורגע, היה גילוי כבוד ה' באופן כללי ודבר חד פעמי. אבל מכיון שה' בורא את הנבראים בכל רגע מחדש, הרי שגם כבוד ה' מתגלה כל רגע מחדש. כך, למשל, על ידי פעולה קטנה של שתיית מים וברכת שהכל נהיה בדברו, מגלים את דבר ה' שמחיה את המים מחדש. ובעצם אמירת הברכה מגלים גם את דבר ה' שבכל הנבראים (דבר מלכות פרשת קורח ס"ד).  

[ועוד מעיר הרבי שם (בהערה 48), שאמנם יש טעמים שכליים המבארים את אופן התהוות העולם, כולל הטעם וההוכחה השכלית שההתהוות היא בכל רגע, כמבואר בפרקנו. וטעמים אלו שייכים רק לאחר שידענו שכך עלה ברצונו ית', שבריאת והנהגת העולם תהיה על פי כללי השכל, אולם הקב"ה אינו מוגדר בטעמים אלו, והיה יכול לברוא את העולם באופן אחר לגמרי].