עולם חסד יבנה

עולם חסד יבנה, העולם נברא במידת החסד ופנימיות החסד היא האהבה. למזלנו הטוב נולדנו עם כח האהבה – לתת ולקבל. ה' ברא את העולם מצד החסד והנתינה שלו, ומכיון שבחר בעמו ישראל באהבה וברא אותנו בצלמו ובדמותו הרי שבכל אחד מאתנו נתונה האהבה בטבענו בכח, ויש להוציאה מן הכח אל הפועל.

לכן לא ייפלא שיש לנו בתורה שלוש מצוות של אהבה שהם היסוד לכל התורה כולה: אהבת ה' – "ואהבת את ה' אלוקיך", אהבת ישראל – "ואהבת לרעך כמוך", ואהבת הגר – "ואהבתם את הגר", שנכללת באהבת ישראל וגם כוללת את אהבת הזרים שאינם מוכרים לנו.

אהבה היא היסוד והמקור לחיים מאושרים וליחסים תקינים עם עצמנו עם הבורא ועם הזולת. וכאמור, "ואהבת לרעך כמוך" הוא יסוד וכלל גדול בתורה. והוא כל התורה כולה. כי היא מקור לכח ולעצמה שבכל מעשינו ועבודתנו. אהבה מאפשרת להתעלות על עצמנו, לחוות את הזולת, לחוות את הבורא הנעלה מכל… והיא מסייעת לקפוץ ולדלג מעל הטבע.

שאלו פעם את אדמו"ר הזקן: מה נעלה יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל? ענה אדמו"ר הזקן שאהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן חקוקות בנשמתו של כל יהודי. אולם מכיון שה' אוהב את ישראל, שנאמר: "אהבתי אתכם אמר ה'", הרי שגדולה אהבת ישראל עם קרובו, כי אוהב מה שהאהוב אוהב.

אהבת ישראל היא הכלי לאהבת ה', וגם אהבת ישראל היא הכלי לאהבת ה'.

וכך אמר להם הקדוש ברוך לישראל: בני מה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה.  

וכמו שאנו מברכים חתן וכלה באהבה ואחוה ושלום ורעות, שבאהבה כלולים גם אחוה ושלום ורעות, ואין אהבה בלעדיהם.

אהבה וזוגיות

הקדוש ברוך היה יכול לברוא את העולם עם בני אדם נפרדים כזו שכל אדם יחיה באי בודד ויעבוד אותו, אבל הוא בחר בזוגיות בין בני אדם, כלומר, שכל שני יהודים: קרובי משפחה, חברים, שכנים ואפילו כאלה שאינם מכירים זה את זה, יהיו בבחינת זוגות זוגות, ויהיו מחוייבים באהבה ביניהם, כדי שבדרך זו ילמדו מהי אהבת ה'.

המבחן הגדול ביותר של אהבה הוא בין איש לאשה נשואים. אמנם מצד העובדה שהם חצי ועוד חצי וביחד אדם שלם, האהבה הטבעית שביניהם היא גדולה ועצומה, אולם בהיותם הפכים נסיונות האהבה ביניהם הם קשים. אלא שדוקא היגיעה שלהם יכולה להביא אותם לקיום מצות אהבת ישראל על הצד הטוב ביותר, עד שעל ידי האהבה שביניהם מתפשטת אהבתם לכל איש ישראל ולמעלה מזה, קל יהיה להם לקיים מצות אהבת ה'.    

אהבת עצמו ואהבת הזולת ואהבת ה' דבר אחד הוא

ראשית העבודה היא האהבה העצמית. כדי לאהוב את הזולת אדם חייב לאהוב את עצמו. כי יכולת האדם להתחבר לזולת ולאהוב אותו נובע מהיכולת שלו לקבל ולאהוב את עצמו. ושלא נטעה, אהבה אמיתית לעצמו ולזולת אינה אהבה של 'ישות' אנוכיית שמפרידה את האדם מן הזולת, אלא דוקא רוממות פנימית המחברת את האדם ל'אני' האמיתי שלו.

גם אדם שלא חוה אהבה אמיתית מסביבתו בילדותו במעמקי נפשו, וקשה לו לגלות את החום והאהבה הקיים בו בטבעו, יכול לעורר את האהבה הטבעית המסותרת בתוככי נפשו. קודם כל, על ידי פיתוח הרגש עם הבורא שאוהב אותו ללא תנאי. מתוך התבוננות שה' ברא אותו, וכל מציאותו באה מהבורא שמהווה אותו בכל רגע מחדש ומשגיח עליו בכל צעד ושעל. ועל זה הוא צריך להרגיש את הכרת הטוב. וזאת עליו לדעת, שגם הייסורים שה' מייסר את האדם, הם טוב נסתר ששורשו ממקום עליון יותר, וברגע שאדם מקבל את זה, הטוב הנסתר הופך לטוב גלוי.

תמיד צריך להיות בביטחון גמור, שהבורא משגיח עלינו בהשגחה פרטית תמידית ורוצה בטובתנו, ורק בידיו המפתחות להיטיב לנו, ומכיון שה' חפץ אך ורק בטובתנו, עלינו להיות במנוחת הנפש ובביטחון, שאכן ה' ברוב חסדיו ישפיע לנו מטובו.

עם אמונה וביטחון בה' קל לאהוב את ה', כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם, ועם זאת, קל יהיה לעורר את רגש האהבה לזולת.

ובאהבת ה' שהיא אהבה עצמית ונצחית, נלמד לאהוב את הזולת למרות חסרונותיו, מתוך הבנה, שכל אדם נברא בצלם אלוקים ומשלים את תכלית הכוונה העליונה.

אהבה אמיתית מחייבת יגיעה

אהבה היא יציאה מהאנוכיות, יציאה מד' אמות שלי. כשאדם מכניס עוד אדם או עוד בני אדם לחייו ובמיוחד ללבו, את קרובי משפחתו, את חבריו, ואפילו אנשים הרחוקים ממנו, שאין הוא מכיר אותם… ואפילו את מתנגדיו… ומעניק להם את חסדו ואהבתו, הרי זוכה לעשות נחת רוח לבורא ולחיות באהבה ואושר.

בשביל לאהוב צריך לעמול קשה. אהבה שבאה ללא יגיעה היא אהבה אנוכיית ולא אמיתית, אהבה מצד הקדושה דורשת מסירות נפש. אהבה אמיתית אינה סתם הרגשה בלב, אלא צריכה לבוא בשלושת לבושי הנפש: מחשבה דיבור ומעשה, ו"יגעת ומצאת תאמין". רק אהבה הנובעת ממסירות נפש ויגיעה, יש לה קיום נצחי.

ואכן, אהבה היא עבודה, עבודה נפשית מייגעת שמניבה פירות נפלאים למי שהתאמץ בה וגם לזולתו, כי לפום צערא אגרא.

סיפור מתוך מסכת דרך ארץ

מסופר על הלל הזקן שפעם אחת הזמין חבר לסעודה, והוא ואורחו חיכו זמן רב עד שאשתו תגיש את הארוחה. אשתו כמובן הכינה ארוחה כיד המלך עבור האורח, אולם משסיימה להכין את הארוחה הגיע עני לפתח ביתם וסיפר לאשתו של הלל שהוא עומד להתחתן באותו יום ואין לו מה לאכול, לקחה האשה את כל הסעודה שהכינה ונתנה לעני ומיהרה להכין עוד סעודה, לאחר שסיימה הגישה את הארוחה לבעלה ולאורחו. ואז פנה אליה הלל בתמיהה ושאל בכבוד ובנימוס: בתי, מדוע לא הבאת לנו את הארוחה מיד? ספרה לו אשתו את כל מעשיה עם העני. אמר לה הלל: בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, ידעתי שכל מה שעשית לא עשית אלא לשם שמים!…

באהבת חינם תבוא הגאולה

ידוע, שחורבן בית ראשון היה בעוון שנאת חינם, והגאולה תבוא בזכות אהבת חינם. אז כל מה שעלינו לעשות הוא להיות סלחנים ולהעביר על המידות, להתחזק באהבת העצמית האמיתית, ללמוד את חכמת האהבה, לעורר אותה ולהתאמן בה ולתת אותה בנדיבות. ומובטחים אנו שכמים הפנים לפנים, ולפום צערא אגרא, ובאהבת חינם נקרב את הגאולה, ונביא את הגואל שיעמוד בראשנו בבית המקדש השלישי.