בס"ד. פורים ה'תשמ"ג

בלילה ההוא נדדה שנת המלך גו'[1], ומביא בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה[2] (שאמרו בפורים הראשון בהגיעו לכאן (לארה"ב) בפעם השני'), דאיתא במנהגי מהרי"ל[3] דמבלילה ההוא צריכים להגביה את קולו      בקריאתו, לפי שזהו עיקר הנס, כדאיתא בגמרא[4] שמבלילה ההוא, הוא תוקפו של נס. ומדייק בזה, דצריך להבין מהו שזהו עיקר הנס, ולכאורה עיקר הנס דביטול גזירת המן הוא בקשת אסתר ותחנוני' לפני אחשורוש, דהנס הוא מה שנשאה חן בעיני המלך, ואח"כ בעת הסעודה הביאה לידי ביטול הגזירה. והנה גם בכללות הענין דמה שנדדה שנת המלך (אחשורוש) זהו תוקפו של נס צריך להבין, איך אפשר לקשר ענין הנס דהצלת כל ישראל מהיפך החיים לחיים עם נדידת שנתו של מלך בו"ד. ובפרט ע"פ הידוע שישראל באותה תקופה היו במעמד ומצב נעלה ביותר, דכולם נקראו בשם עם מרדכי אשר מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה[5], וכמבואר בתו"א[6] שבאותה שנה לא עלתה על לבם של ישראל אפילו מחשבת חוץ ח"ו, ועל אחת כמה וכמה שהיו שלמים בדיבור ובמעשה. ואם כן יפלא ביותר איך אפשר שהנס של הצלתם, ותוקף הנס, קשור עם שנתו של המלך וכו'.

ולבאר זה, מביא בהמאמר מה שארז"ל[7] בלילה ההוא נדדה שנת המלך זה מלכו של עולם. והיינו, דהגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו[8] שנדדה אז שנת המלך אחשורוש, וכאשר קוראים אח המגילה ולומדים פסוקים אלה אסור לשלול ח"ו את הענין כפשוטו, מכל מקום הרי זה שנדדה שנת המלך למטה קשור ונשתלשל ממה שנדדה שנת מלכו של עולם. כלומר, דמכיון שלמעלה נדדה שנת מלכו של עולם, הנה מזה נשתלשל למטה שיהי' נדדה שנת המלך אחשורוש עם כל התוצאות וההמשך שמזה עד להצלת ישראל בפועל. אמנם גם בזה צריך להבין, איך יתכן לומר ענין של שינה כלפי מעלה, הרי כתיב (תהילים קכא, ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וביותר אינו מובן, דמזה גופא שאומרים נדדה שנת מלכו של עולם, דלשון נדדה הוא מענין נדידה ממקומו ומורה ומרגיש שבלאו הכי הי' צריך להיות מצב של שינה אצל מלכו של עולם (ורק תוקפו של נס [מעמד ומצב מיוחד] פעל את השינוי שיהי' נדדה שנתו), והרי גם ע"ד הרגיל כתיב לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ומהו ענין השינה למעלה.

ומבואר בזה בהמאמר, דענין זה יובן ע"פ מה שאמרו רז"ל[9] דברה תורה בלשון בני ארם, היינו דענין השינה למעלה יובן מענין השינה בלשון בני אדם, במלך בשר ודם כפשוטו. דענין השינה בבו"ד הוא, שאף שהגוף קיים בשלימותו בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, מכל מקום השינה פועלת שינוי בכוחות הנפש שהם בבחי' שינה והעלם. ועוד זאת, שבכחות[10] עצמם הנה הכחות הכי פשוטים וכמו כח המעכל וכה"ג הרי אדרבה בעת השינה שאז שאר הכוחות אינם פועלים פעולתם, אז הכחות הפשוטים פועלים את פעולתם בתוקף יותר מכמו בעת שהאדם ניעור ובהקיץ. והשינוי בעיקר הוא בכחות הנעלים, כמו[11] כח השכל שענינו ההבחנה להבחין בין טוב לרע, דכחות אלה הם בהעלם בעת השינה ואינם פועלים את פעולתם, והיינו שבעת השינה אין האדם מכיר בההפרש שבין טוב לרע, וכ"ש וק"ו שאינו מבחין במעלת ענין אחד על זולתו אם גם לשני יש מעלה אלא שאינה כערך הענין הראשון, כי בשביל הבחנה זו צריך לכח המבחין שבשכל אשר בשעת השינה הוא בהעלם.

והנה ככל החזיון הזה הוא גם בהנמשל למעלה, בשינת מלכו של עולם, דענין השינה היינו שההבחנה והבחירה שלמעלה אינם בגילוי. דהבחירה של מעלה היא בישראל, שבחר בהם הקב" ה מכל העמים כמ"ש[12] אתה בחרתנו מכל העמים, והבחירה היא באופן כזה שהוציאם מקרב העמים כמ"ש[13] לקחת לו גוי מקרב גוי. דבחירה זו היא מחמת הכרה במעלתם של ישראל דלכן אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל לשון עד לקחת לו גוי מקרב גוי. והיינו שענין הבחירה בישראל הוא בגלוי, ועד שפועל במקום שבו נמצאים כל העמים, דגם כאשר בני ישראל נמצאים בין העמים, עם מפוזר ומפורר בין העמים[14], מכל מקום ניכרת מעלתם, משום שענין הבחירה בהם הוא בגלוי, ואז דוקא לא ינום ולא יישן שומר ישראל. היינו, דמכיון שלא ינום ולא יישן שאז ניכרת מעלתן של ישראל כנ"ל, הרי אז הוא בדרך ממילא שומר ישראל בכל הפרטים כו'.

אמנם כאשר המצב למטה הוא בבחי' שינה, שהאדם התחתון הוא נקרא אדם ע"ש[15] אדמה לעליון[16], וכתורת הה"מ[17] דע מה למעלה ממך[18], דמה שלמעלה בא ממך ובך הדבר תלוי, ובלשון המשנה והגמרא[19] במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הרי זה פועל גם למעלה ענין השינה כו'. וכן הי' גם בזמן נס פורים, דישראל היו לפנ"ז במצב של ישנו עם אחד[20] וארז"ל[21] שישנו מן המצות, ולכן מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שהאדם העליון הי' אז ג"כ בבחי' שינה, היינו שנסתלק או נתעלם הכח המבחין ומכיר שממנו נמשך ענין אתה בחרתנו מכל העמים, ונפלינו אני ועמך גו'[22]. והנה במעמד ומצב כזה, הנה לא זו בלבד שאז אינו מבחין ומכיר במעלת ישראל ולפניו כחשיכה כאורה[23], אלא עוד זאת, שכחות הטבע גוברים אז כו', ועל דרך מה שנתבאר לעיל במשל, דבעת השינה הכחות הנעלים הם בהעלם מה שאין כן הכחות הפשוטים הם אז בגילוי יותר כו'. ובזה יובן ענין תמוה לכאורה, דהרי זה שהי' ענין השינה למעלה פועל לכאורה רק שיהי' כחשיכה כאורה בלי הבחנה, אבל מדוע פעל זה שיהי' להיפך, התגברות העמים על ישראל כו'. וע"פ הנ"ל יובן, כי כשם שבאדם התחתון הנה בעת השינה הכחות הפשוטים כמו כח המעכל פועלים פעולתם יותר מבהקיץ, כך הוא גם בנמשל למעלה בנוגע לאלה שנאמר[24] בהם ועמדו זרים ורעו צאנכם, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה[25] (שזהו על דרך כח המעכל כו'), הרי בעת השינה שלמעלה הם פועלים פעולתם בתוקף יותר. מה שאין כן כח השכל, שזה שייך לבני ישראל כמו שכתוב[26] רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, הקשורים עם חכמתו ורצונו של הקב"ה, לכן בזמן השינה הנה לא זו בלבד שלא ניכרת מעלתם אלא עוד זאת שצריך לפעולה מיוחדת של תוקף הנס כדי להצילם.

ובזה יובן ענין תוקפו של נס כשנדדה שנת המלך מלכו של עולם, דלפני זה היו ישראל במצב של ישנו מן המצות ולפיכך פעלו ענין השינה למעלה. אבל אחר כך עמדו במצב של מסירות נפש ועד שבמשך כל השנה לא עלתה על לבם מחשבת חוץ[27], למעלה מכל מדידה והגבלה, ולכן זה פעל ששנת מלכו של עולם נדדה ממקומה, ונעשה להיפך ענין ספר הזכרונות דברי הימים[28], היינו[29] שהמשיכו ענין הזכרונות בדברי הימים של העולם הזה הגשמי, ועד לעולם הזה החומרי, בגלות מדי ופרס. דענין הזכרון הוא המשכה מעולם נעלה יותר (כמובן מהמבואר בהלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן[30] בענין אין שכחה לפני כסא כבודך[31], שלמעלה מכסא הכבוד הוא עולם הזכרון). ועד שענין זה נמשך באחשורוש כפשוטו שנזכר על מרדכי כפשוטו, ומזה נמשך אחר כך בכל סדר ההשתלשלות עד שאמר אחשורוש אח בית המן נתתי לאסתר[32], ומרדכי נעשה משנה למלך אחשורוש[33] (כי מכיון שנמצאים בגלות, אכתי עבדי דאחשורוש אנן[34], הרי הדרגא הכי עליונה שאפשר להגיע אלי' היא דרגת משנה למלך, וכמו יוסף שהי' משנה למלך מצרים, בגלות מצרים אלא שבזה גופא הנה מבלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו)[35], היינו שהוא הנהיג וניהל את כל הנעשה בכל מדינות המלך, בהסכם טבעת המלך שלמטה הנמשך מטבעת המלך שלמעלה. דכל ענין זה התחיל בלילה ההוא כשנדדה שנת המלך, ולפיכך זהו תוקפו של נס.

והנה התורה היא נצחית, ומזה מובן שיש מזה הוראה בכל שנה ושנה, ובפרט בעניני פורים, שעליהם ישנה ההבטחה דלא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם[36], ועד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה[37] שכל המועדים בטלים חוץ מפורים כו', כמבואר בארוכה בדרושי רבותינו נשיאינו[38]. ומכיון שישנה הנתינת כח מהקב"ה, ואני המתחיל[39], ונדדה שנת מלכו של עולם, הנה מזה משתלשלים כל הענינים, ונעשה נס גדול, עד לונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם[40], וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר[41] כפשוטו, נוסף על פירושי חז"ל[42] ורז"ל[43]. וכן תהי' לנו (כפי שמסיימים פסוק זה ע"פ מנהג ישראל בהבדלת מוצאי שבת, דפורים בשנה זו חל במוצאי שבת), ובנוסח ופסק דין הרמב"ם[44] מיד הם נגאלים, ומיסמך גאולה לגאולה[45], בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

מקורות והערות