באדיבות "המכון להפצת תורתו של משיח"

ד"ה איש יהודי תשל"ו – נדפס בספר המאמרים פורים ע' רלה ואילך:

בס״ד. פורים ה׳תשל״ו

איש יהודי הי׳ בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני[1], וידועים הדיוקים בזה[2], וכשאלת הגמרא[3] אי ליחוסי קא אתא ליחסי׳ וליזיל עד בנימין, ובחידושי אגדות מהרש״א[4] מפרש דבזה נכללת ג״כ השאלה והתמיהה דהלא שמעי לא הי׳ בן קיש אלא בן גרא, וכמבואר ג״כ בתרגום עה״כ, ולמה כתוב בן שמעי בן קיש. וגם מדייק בגמרא³קרי לי׳ יהודי אלמא מיהודה קאתי וקארי לי׳ ימיני אלמא מבנימין קאתי. והנה איתא במדרש[5] על הכתוב איש יהודי הי׳ בשושן הבירה ושמו מרדכי, דצדיקים שמם קודם להם, שלכן כתיב כאן ושמו (ואח״כ) מרדכי, ועד״ז ושמו בועז[6] ושמו אלקנה[7] וכו׳, כי צדיקים דומים לבוראם שנאמר בו ושמי ה׳[8]. וצריך להבין מהי המעלה שבדבר הקשורה ומתבטאת דוקא בהענין ששמו קודם לו, שאומרים שכן הוא הסדר אצל הקב״ה, ועד כדי כך שאצל רשעים הוא להיפך (כמבואר במדרש שם), שנאמר[9] נבל שמו וכו׳.

וידוע הביאור בזה במאמרי רבותינו נשיאינו, דענינו של מרדכי הוא כמ״ש במגילה[10] ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ואמרו חז״ל[11] אמאי קארי לי׳ יהודי על שם שכפר בעבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, וכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה[12], ולכן נקרא שמו יהודי. וע״י הנהגה זו בא אח״כ לבן יאיר בן שמעי בן קיש, שהפירוש בתיבת בן וכו׳ אינו שהוא בנו של מי ששמו הוא וכו׳, אלא[13] הוא ע״ד הכתוב[14] כרם וגו׳ בן שמן, שהכרם עצמו הוא בן שמן. וכן מה שכתוב כאן בן יאיר וכו׳ הרי הכוונה בזה על מרדכי עצמו, שהוא בן יאיר [ובן יאיר הוא כמו בן שמן, כי שמן הו״ע האור וכמ״ש[15] שמן גו׳ למאור להעלות נר תמיד, שלכן מביאים[16] הדוגמא לבן יאיר מבן שמן]. וכמפורש בגמרא[17] בן יאיר, בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו, בן שמעי בן ששמע אל תפילתו, בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו [והיינו[18], שהיו צריכים להקיש (על שערי רחמים) מפני שכבר היו סגורים, כי הגזירה כבר נכתבה ע״י מלכו של עולם ונחתמה בחותם של טיט, ודוקא ע״י שהקיש על שערי רחמים, עי״ז ונפתחו], ומסיים איש ימיני, כמבואר במ״א עה״פ[19] ותעמוד לגורלך לקץ הימין שזהו ענין הגאולה (והיינו שהגאולה העתידה קשורה עם ענינו של מרדכי), ואע״פ שאכתי עבדי דאחשורוש אנן[20], הרי ע״י המסמך גאולה לגאולה[21], באה הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

וידוע הדיוק בזה, דהרי יש כמה וכמה שמות המורים על מה שאפשר לפעול ע״י התפלה, או ע״י תורה ומצוותי׳ בכלל, ובדוגמת מה שאומרים במרדכי גופא דלמה נקרא שמו פתחי׳[22] מפני שפתח לו י-ה שעריו הסגורים כבר ע״י תפילתו[23], ואעפ״כ אומרים כאן רק ג׳ תוארים אלו, בן יאיר בן שמעי בן קיש. ומבואר ע״ז[24] שזהו בדוגמת הג׳ קוים שכוללים את כל סדר ההשתלשלות (שזהו כל ההנהגה (מלמעלה) כולה). דהנה בן יאיר הוא הקו שמתחיל מחכמה (קו הימין), שהרי חכמה ענינה אור, דשמן (למאור) הו״ע החכמה דאלפא לשמן[25], וכן הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום[26]. ועד״ז בן שמעי, שזה כולל ג״כ את ענין השמיעה – מלשון הבנה והשגה[27], שזהו הקו שהתחלתו היא מענין הבינה. ועד״ז בן קיש, שהקיש על שערי רחמים, שזהו קו האמצעי העולה למעלה מעלה עד פנימיות הכתר¹⁶, שזהו ענין מדת הרחמים ועוד למעלה מבחי׳ מדת הרחמים, שלכן נפתחו אפילו אחרי שהי׳ המצב שצריכים להקיש (כנ״ל).

אמנם עדיין צריך להבין, מדוע נקראים כאן הג׳ קוים בשמות אלו דוקא, והלא יש להם כמה שמות וכינויים. והענין, דמאחר שנמצאים במעמד ומצב דגלות, אכתי עבדי דאחשורוש אנן, אפילו לאחרי הגאולה, לכן צריכים לכל לראש להענין דיאיר, דמבלי הבט על החושך כפול ומכופל של הגלות, הנה ה׳ יגי׳ חשכי[28], שבהחשכי גופא ישנו היגי׳, דבזמן הגלות ישנו בן יאיר שמאיר ע״י תפילתו עיניהם של כאו״א מישראל, ועד שזה נמשך גם בענין החכמה שהיא ראשית כל הכחות פנימיים, ונמשך באופן דראי׳, שאז הוא בהתאמתות, שאינו מקבל שום קושיות. וכידוע ההבדל בין ראי׳ לשמיעה[29], שדבר שהוא עצמו ראה, אי אפשר להחליש אצלו ע״י ראיות וסתירות וקושיות שיביאו לו מהבנה והשגה, ועד״ז בהענין דבן יאיר, בחי׳ החכמה. אמנם זה אינו מספיק, וצריך שיומשך בעבודה פרטית, כמ״ש בזהר[30] כולם בחכמה עשית[31] בבינה, וכמאמר[32] דבינה ציירא ציורים. והנה זה בא ע״י שלוקח הענין דחכמה, ופועל ששמע (אל תפילתו), והיינו שממשיך באופן דשמיעה, הבנה והשגה, שזהו ע״י שמתבונן בזה (בהנקודה דחכמה) עד שמשיג ותופס הענין לאמיתתו בכל הקצוות שבו, הנה אז נפעלת המעלה דשמיעה על ראי׳, שלוקח הפרטים וגם הפרטי פרטים, לאורך, לרוחב ולעומק, אע״פ דחכמה היא באופן של נקודה בלבד. ולכן גם בענין התפילה (של מרדכי), נפעל בתחילה כללות הענין שהאיר ע״י תפילתו, שזהו ע״י כללות הנקודה דתפילה, דע לפני מי אתה עומד[33], שויתי ה׳ לנגדי תמיד[34], שעומד בתפילתו כעבדא קמי׳ מרי׳[35], שאינו מציאות כלל, וכל ענינו אינו אלא הנקודה דעבד בלבד (שזהו ענין החכמה, נקודה בלבד), אמנם זה אינו מספיק, וצריך להיות אח״כ התפילה באופן דבן שמעי, שהנקודה כללית תמשך בי״ב ברכות אמצעיות, עם כל הפרטים ופרטי פרטים, שזהו כללות הענין דבקשת צרכיו הרוחניים, ועי״ז יש לו ג״כ צרכיו הגשמיים[36].

אמנם גם זה אינו מספיק, כי עבודה זו היא באופן דמדידה והגבלה, שבזה ישנה תפיסת מקום גם ללעו״ז, ובמילא יכול להיות לאום מלאום יאמץ[37], שכן הוא גם מתחילת בריאת האדם, כמבואר בתניא (בתחילתו)[38] שלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות וכו׳, הנה לזה צ״ל תפילתו באופן דהקיש, שדופק עד שנפתחים השערי רחמים, שאז פועל הענין דהרגו בתענית, ויתירה מזו[39], כמבואר בירושלמי[40] עה״כ[41] ומצאת את לבבו נאמן לפניך, שנאמר לבבו (בב׳ בי״תין), שגם היצר הרע נהפך לטוב, ואז העבודה היא בכל לבבך[42] בשני יצריך[43], והיינו שמהפך הרע לגמרי. והנה שלימות זו שיהי׳ באופן של אתהפכא לגמרי, זהו ע״י שהקיש בשערי רחמים, עד לפנימיות הכתר שלמעלה ממדידה והגבלה, ששם הוא מקור הרחמים האמיתיים, ואז נפתחו לו, שנפתח כמו שהקב״ה פותח, שזה מבטל את כל המדידות והגבלות, ועד שזה נמשך אח״כ בשושן הבירה, ואח״כ בשבע ועשרים ומאה מדינות המלך אחשורוש, ואפילו כמו שאחשורוש הוא בציור שהשחיר פניהם של שונאי ישראל כשולי קדירה[44], הנה גם שם עומד בתנועה דולא קם ולא זע ממנו[45] (שזהו ענין שלמעלה ממדידה והגבלה, ולכן אין נתינת מקום כלל ללעו״ז). שזהו גם בפשטות המסופר במגילה, דאיש יהודי הי׳ בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, שהי׳ כן לפני הגזירה ובשעת הגזירה ולאחרי הגזירה (בלי שינויים – למעלה ממדידה והגבלה), וזה פעל את ביטול הגזירה, ועד שגם הגידו לו את עם מרדכי[46], היינו שידעו שעם מרדכי יעמדו ג״כ באופן זה. וכפשטות הענין, שע״י תפילת מרדכי, שהאיר, ושמע ה׳ תפילתו, והקיש על שערי רחמים ונפתחו לו, הנה זה פעל אצל כל ישראל, שליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר[47], מתחיל מאורה זו תורה ועד ויקר אלו תפילין[48] שהוקשה כל התורה כולה לתפילין[49].

אמנם עדיין צריך להבין, דאיך אפשר להמשיך ענין שלמעלה ממדידה והגבלה בתוך סדר ההשתלשלות, שכל ענינו ומציאותו הוא מדידה והגבלה [שלכן נקרא בשם השתלשלות, שענינו הוא השתלשלות מדרגא לדרגא], ובפרט כשנמצאים במעמד ומצב דאכתי עבדי דאחשורוש, ובפרט שהשחיר פניהם של שונאי ישראל כשולי קדירה וכו׳. אך ע״ז אמרו חז״ל שצדיקים שמם קודם להם, שזה מוכיח שישנו אצלם הענין דבוראם, שבו ג״כ כתיב ושמי הוי׳. והענין הוא, דהנה א׳ הפירושים בזה הוא, דבתחילה ישנו ענין השם, ורק לאחרי זה נמשך הענין דהוי׳. וכללות הביאור בזה, דהנה עצמות ומהות הוא למעלה מכל ענין השמות, וכמאמר אנכי מי שאנכי דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ ו(עאכו״כ) לא בשום שם[50], ואח״כ צמצם עצמו עד שיהי׳ ענין השם. וכמבואר בכמה מקומות[51] דענין השם אין לו לכאורה שייכות כלל להעצם, שלכן כמו שהוא לעצמו אין צריך, ואין לו כל ענין השם, וכל ענין השם הוא, שכשישנה מציאות דזולת, והזולת צריך שיהי׳ לו שייכות אליו, הנה זה נפעל ע״י קריאה בשמו, אמנם אעפ״כ ישנו בזה הענין דע״י שקורא אותו בשמו, הוא פונה לקוראו בכל עצמותו, וכמבואר גם בהוספות לתו״א[52] דע״י שקוראים את האדם בשם חכם וחסיד ממשיכים את כח החכמה והחסד מהעלמם העצמיים.

והענין הוא[53], דהנה אע״פ שבכללות שם ואור שוים זה לזה, דשניהם אינם אלא הארה מהעצם, מ״מ ישנו בזה גופא החילוק, דע״י השם הוא פונה לקוראו בכל עצמותו, משא״כ ענין האור הוא באין ערוך להמאור, עד שאפשר שיהי׳ אצלו (אצל המקבל) האור, והמאור לא יהי׳ לו שום שייכות אתו, לבד מבענין זה שמאיר אליו. והנה, האור הרי יש בו ג״כ הענין שהוא הארה שמעין המאור, וכמו שהי׳ בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, שהיו העשרה נסים שנעשו לאבותינו שם[54], שאלקות הי׳ בגלוי עד שראו זה בעיני בשר, שזהו גילוי אור שמעין המאור. אמנם, כאשר אותותינו לא ראינו[55], שחסר ענין הראי׳, הנה אז ישנו הענין דשמיעה, שזהו בדוגמת ענין השם, שלכאורה אינו מורה על העצם, וכמו שרואים שישנם כמה בני אדם (התחתון) הנקראים באותו שם אע״פ שאחד מהם שונה לגמרי מהשני, הנה אעפ״כ ישנו בזה הענין דכשבחר שיקראוהו בשם זה [שהרי האדם יכול לבחור לעצמו שם, כידוע בשולחן ערוך[56]] הנה ע״י הקריאה בשמו, הוא פונה בכל עצמותו. ועד״ז באדם העליון ולמעלה מזה, הרי בחר שיהי׳ ענין של שם, ויהי׳ באופן כמו שהוא בהמשל שע״י שיקראוהו בשמו, יהי׳ פונה לקוראו בכל עצמותו. אמנם, כדי שהמקבל (הקורא בשם) יוכל לקבל בחינה זו ולא יתבטל ממציאותו, לכן בא השם באופן דהוי׳, שזהו צמצום והתפשטות והמשכה והתפשטות, שזהו ענין ד׳ אותיות דשם הוי׳[57]. וכמו שהוא בהמשכת השכל, שצריך להיות באופן הנ״ל, הנה מזה מובן גם בנוגע לכל ההמשכות וההשפעות מענין שאינו בערך המקבל, שכדי שיוכל לקבל ההשפעה צריך להיות צמצום והתפשטות וכו׳.

וזהו כללות הביאור בענין ושמי הוי׳, ששמו קודם לו, העצמות הוא למעלה מכל סדר ההשתלשלות, ואעפ״כ ישנה אפשריות שיהי׳ איזה שייכות אליו, עד שזה באופן דשמי. וכדאיתא בפרקי דר׳ אליעזר[58] דעד שלא נברא העולם הי׳ הוא ושמו בלבד, או כמ״ש בעבודת הקודש[59] שהכוונה בזה היא עד שלא נאצל האצילות, דגם אז הי׳ ענין השם, אע״פ שהי׳ באופן דבלבד. ואח״כ נמשך השם באופן של הוי׳ שאין לו פירוש וכו׳[60], עד שנמשך ג״כ (כאמור לעיל) שהוי׳ הוא צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, עד למטה יותר, שהוי׳ הוא מלשון הי׳ הוה ויהי׳[61], שזהו גדר הזמן, ובמילא גדר המקום[62], אבל הוא באופן דהי׳ הוה ויהי׳ כאחד, כמבואר בארוכה בכמה מקומות. שזהו ענין שמו קודם, וכדכתיב ושמי הוי׳, דבתחילה הוא הדרגא דשמי ואח״כ הדרגא דהוי׳.

והנה עד״ז הוא בצדיקים שדומים לבוראם, הרי העבודה היא ג״כ באופן דשמם קודם להם. דבתחילה הרי הם ממשיכים מבחי׳ ראש שבנשמה, שלמעלה מחכמה ומוחין, שזהו ענין השם שבנשמה, שממשיך את עצם הנשמה (כנ״ל), ועצם הנשמה ממשיך העצם שלמעלה. ואח״כ הרי זה נמשך בכחות פנימיים, ובזה ישנם החילוקים, דכל צדיק וצדיק יש לו החופה שלו וכו׳[63] והעבודה שלו, שזהו ענין שמם קודם להם, שהשם נמשך בהעבודה פרטית שלו שזהו שמו, וכמו בפסוק זה שאומר ושמו (ואח״כ) מרדכי, ואח״כ נמשך זה בכל הפרטים דבן יאיר בן שמעי בן קיש, ועד״ז הוא בשאר הצדיקים.

וע״פ הנ״ל יובן, דכאשר היו צריכים לפעול במעמד ומצב שבימי אחשורוש והיו צריכים להמשיך הענין שלמעלה ממדידה והגבלה, שעד״ז הוא בעבודה הענין דבכל מאדך⁴²באופן דעבודה בשלימותה, עאכו״כ (בכל מאדך) באופן דעושין רצונו של מקום, שזהו עבודת הצדיקים[64], הרי לזה צריך להיות שמם קודם. ואח״כ צריכים להמשיך זה להם, דהיינו שיבוא בעבודתו בהכחות פרטיים. וזה נמשך בתחילה בחד אריך וחד קציר וחד בינוני[65], שהם השלשה קוים[66], הג׳ עמודים שעליהם העולם קטן[67] עומד[68]. ובזה גופא הרי החד אריך הוא באופן דיאיר, והחד קציר באופן דשמעי, והחד בינוני הוא באופן שהקיש על שערי רחמים ונפתחו (וכנ״ל בהטעם דלמה נקראו פה הג׳ קוים בכינויים אלו דוקא).

ומסיים בכתוב איש ימיני. והענין הוא, ע״פ המבואר[69] דבנימין הוא צדיק תחתון[70] שהוא הכלי ליוסף שהי׳ צדיק עליון. דיוסף אסף את כל הכסף כמ״ש[71] וילקט יוסף את כל הכסף גו׳ (וכמבואר בתו״א[72] בענין ג׳ מטמוניות שהטמין יוסף)[73], שאסף כל עניני האהבה, ואח״כ המשיך זה באופן דגביע הטמון באמתחת בנימין[74]. אבל עי״ז שישנו הגביע במציאות (אע״פ שהוא טמון), שזהו ענין האהבה מסותרת שבכאו״א, וזה פועל במעשה ודיבור ומחשבה, עד בכל הכחות פנימיים, הנה עי״ז נעשה איש ימיני, שנעשה הגאולה בגלוי, שממשיך את קץ הימין כנ״ל.

וזהו איש יהודי הי׳ בשושן הבירה, דבפשטות הריבוי בזה הוא, דאע״פ שהי׳ בשושן הבירה בימי אחשורוש, הרי הי׳ איש יהודי הכופר בעבודה זרה ומודה בכל התורה כולה, וזה פעל שיהי׳ בן יאיר – שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו, ובן שמעי – ששמע אל תפילתו, ובן קיש – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו. וע״י עבודה זו מתבטלים כל הגזירות, ונהי׳ איש ימיני, בדוגמא למה שימין כפשוטו הוא הממשיך כל ההמשכות, ועד״ז בענין הנ״ל. ובפרט ע״פ האמור לעיל דכתיב ותעמוד לגורלך לקץ הימין [שכתוב בנו״ן ארוכה בסופו], שזה מורה על הגאולה האמיתית והשלימה.

וע״י שליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אורה זו תורה ושמחה זה יו״ט וששון זו מילה ויקר אלו תפילין, עי״ז ממשיכים כפשוטו בימי הגלות האחרונים שיהי׳ אורה ושמחה וששון ויקר כפשוטו של מקרא, דויקר אלו תפילין, שלכן נפל פחד היהודים עליהם, כמ״ש[75] וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך – אלו תפילין שבראש[76], ויהי׳ מסמך גאולה לגאולה דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות[77], ובקרוב ממש.

מקורות והערות