ה' קורא למשה ומצוה אותו על הקרבנות השונים המובאים בנדבה או בחובה;

אלה הם מיני הקרבנות: העולה, המנחה, השלמים, החטאת, והאשם.

א. הלכות קרבן העולה – פרק א

1. עולת בקר (א-ט)

סדר הקרבת העולה מתחילת ההקרבה עד גמר עבודת הדם: סמיכה, שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה ושפיכת שיירים ליסוד (א, ד-ה).

הפשט וניתוח העולה (א, ו)

מצות הדלקת המערכה בבוקר, ו"שני גזרי עצים" של בין הערביים (א, ז-ט).

המשך הקרבת עולת הבוקר עד סיום ההקרבה: רחיצת "הקרב והקרעיים" במים, הולכת האיברים לכבש, מליחת האברים, הקטרת האיברים באש ו"נסכים".

2. עולת צאן (י-י"ג)

צאן כולל כבשים ועיזים. כבשים בשנה ראשונה נקראים: כבש וכבשה, ובשנה שניה: איל ורחל. ואילו עיזים בשנה ראשונה נקראים: שעיר עיזים ושעירת עיזים, ובשנה השניה: שעיר ושעירה.

בעולת צאן אסור להביא נקבות אלא זכרים. כלומר, מהכבשים – רק את הכבש ואת האיל (פלגס), ומהעיזים רק שעיר עיזים ושעיר.

עולת העוף (י"ד-י"ז).

מכל העופות הטהורים מותר להקריב רק תורים ויונים.

סדר הקרבת העוף הוא – מליקה, מיצוי הדם והקטרת הראש.

הוצאת המוראה, שיסוע הגוף והקטרת הגוף   

ב. הלכות קרבן המנחה – פרק ב

מנחה בלתי אפויה (א-ג).

סדר ההקרבה של מנחת סולת.

מנחת מאפה-תנור (ד)

מנחת מאפה תנור חלות ומנחת מאפה תנור רקיקין.

מנחת מחבת (ה-ו),

מנחת מרחשת (ז)

הלכות החלות על כל מנחות נדר ונדבה (ח-י"ג)

הלכות מנחת העומר – מנחת בכורים (י"ד-ט"ז).

ג. הלכות קרבן השלמים – פרק ג

1. הלכות שלמי בקר (א-ה) –

ביקור ממום, הבאה והקדשה, סמיכה, שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה ושפיכת שיריים

הפשט, פתיחת הבטן, הוצאת האימורים והחזה ושוק

תנופה

מליחת האימורים והקטרתם

אכילת הבשר

2. הלכות שלמי צאן (ו-ט"ז) –

שלמי כבשים (ו־י"א)

שלמי עזים (י"ב־ט"ז)

3. איסור אכילת חלב ודם (ג, י"ז)

ד. הלכות קרבן החטאת – פרק ד

1. קרבן הכהן הגדול שחטא בשגגה (א-י"ב),

2. קרבנות על שגגת כל העדה (י"ג-כ"א), קרבן על שגגת הנשיא (כ"ב-כ"ו), וקרבן על שגגת אחד העם (כ"ז-ל"ה).

ה. הלכות קרבן האשם – פרק ה

1. קרבנות אשם שמביא המעלים עדותו, או שנטמאו בשגגה, או שעבר על שבועתו – קרבן "עולה ויורד" – (א-י"ג),

2. אשם מעילות (י"ד- ט"ז),

3. "אשם תלוי" (י"ז-י"ט), אשם גוזל ונשבע על שקר כ-כ"ו).