רַק כֹּהֵן קוֹבֵעַ שֶׁאָדָם נָגוּעַ בְּצָרַעַת

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ עוֹסֶקֶת בְּנֶגַע הַצָּרַעַת.

כַּאֲשֶׁר כֹּהֵן קוֹבֵעַ שֶׁאָדָם נָגוּעַ בְּצָרַעַת,

הַצָּרוּעַ נֶחְשַׁב לְטָמֵא וְעָלָיו לָשֶׁבֶת בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

רַק כֹּהֵן וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן יֶלֶד יָכוֹל לְהַחְלִיט וְלִקְבֹּעַ שֶׁאָדָם הוּא מְצֹרָע,

וְלֹא שׁוּם אָדָם אַחֵר, אַף לֹא תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל שֶׁאֵינֶנּוּ כֹּהֵן.

וְרַק כַּאֲשֶׁר הַכֹּהֵן קָבַע שֶׁהוּא טָמֵא, חָלִים עָלָיו כָּל דִּינֵי מְצֹרָע.

רַב יָכוֹל לְלַמֵּד אֶת הַכֹּהֵן אֶת כָּל דִּינֵי טֻמְאַת צָרַעַת,

וּבְכָל זֹאת הַתּוֹרָה נָתְנָה אֶת סַמְכוּת הַקְּבִיעָה שֶׁאָדָם טָמֵא רַק לַכֹּהֵן.

דָּבָר זֶה מְעוֹרֵר תְּמִיהָה גְּדוֹלָה,

לָמָּה רַק כֹּהֵן יָכוֹל לִקְבֹּעַ וְלוֹמַר בְּפִיו מִיהוּ מְצֹרָע, עַד שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לָשֶׁבֶת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,

וְאִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּקִי בְּהִלְכוֹת מְצֹרָע אֵינוֹ יָכוֹל לִקְבֹּעַ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁאָדָם הוּא מְצֹרָע?

אֶת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ נוּכַל לְהָבִין מֵהָעֹנֶשׁ הֶחָמוּר שֶׁל הַמְּצֹרָע,

שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לָשֶׁבֶת בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

רַק כֹּהֲנִים יְכוֹלִים לִקְבֹּעַ עֹנֶשׁ חָמוּר כָּזֶה, מַדּוּעַ?…

כִּי כֹּהֲנִים הֵם אַנְשֵׁי חֶסֶד הָאוֹהֲבִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל,

כְּמוֹ שֶׁמּוֹכִיחָה לְשׁוֹן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים: בָּרוּךְ …. לְבָרֵךְ אֶת עִמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.

כֹּהֲנִים שֶׁמִּדַּת הַחֶסֶד וְהָאַהֲבָה שֶׁלָּהֶם לְיִשְׂרָאֵל עֲצוּמָה,

אֵינָם מְמַהֲרִים לִקְבֹּעַ וְלוֹמַר עַל אָדָם שֶׁלָּקָה בְּנֶגַע הַצָּרַעַת – טָמֵא!

אֶלָּא רַק לְאַחַר בְּדִיקָה מְדֻקְדֶּקֶת!

רַק כַּאֲשֶׁר אֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת.

עַד כְּדֵי כָּךְ חָסָה הַתּוֹרָה עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל יְהוּדִי,

וַהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע וּבְשֶׁל כָּךְ הִרְחִיק בְּנֵי אָדָם זֶה מִזֶּה,

וְלִכְאוֹרָה מוּבָן מַדּוּעַ מַגִּיעַ לוֹ עֹנֶשׁ חָמוּר כָּזֶה!

הֲרֵי זוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

אוּלָם הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְמַהֶרֶת לְהַעֲנִישׁ.

הַרְבֵּה פְּעָמִים אֶפְשָׁר לִמְצֹא נְקֻדּוֹת לִזְכוּת,

הַרְבֵּה פְּעָמִים אֶפְשָׁר לִמְצֹא נְקֻדּוֹת לְהָקֵל בַּדִּין,

וְכַאֲשֶׁר הַדַּיָּן הוּא אִישׁ חֶסֶד הוּא יַעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְטַהֵר וּכְדֵי לְזַכּוֹת בַּדִּין.

וְרַק בְּלֵית בְּרֵרָה יְטַמֵּא אֶת הָאָדָם,

וְיִגְרֹם לוֹ לְעֹנֶשׁ כָּבֵד שֶׁל יְשִׁיבָה בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

מַה לּוֹמְדִים מִזֶּה?

אָז הָבָה נִלְמַד מִזֶּה קַל וְחֹמֶר לְעַצְמֵנוּ!

אִם הַתּוֹרָה לֹא רָצְתָה לִסְמֹךְ עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּדִין חָמוּר כָּזֶה,

וְנָתְנָה אֶת הַסַּמְכוּת לְכֹהֵן אִישׁ הַחֶסֶד לְהַחְלִיט אֵם אָדָם הוּא טָמֵא אוֹ לֹא.

קַל וְחֹמֶר, אָנוּ – שֶׁפּוֹגְשִׁים יְהוּדִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹנוֹת,

אַל לָנוּ "לְטַמֵּא" אוֹתוֹ, וְלֹא לְגַנּוֹת אוֹתוֹ, וְכַמּוּבָן שֶׁלֹּא נַרְחִיק אוֹתוֹ,

אֶלָּא נִגַּשׁ אֵלָיו בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.

אוּלַי אָנוּ מוֹצְאִים בּוֹ חִסָּרוֹן בִּגְלַל הַחִסָּרוֹן בְּעַצְמֵנוּ,

אוֹ שֶׁמָּא מִתּוֹךְ חֹסֶר אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אָנוּ רוֹאִים אֶת חֶסְרוֹנוֹ בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת,

וּבְלִי שׁוּם פְּרוֹפּוֹרְצְיָה לְמִדּוֹתָיו הָאֲמִתִּיּוֹת.

קֹדֶם כָּל, עָלִינוּ לְשַׁפֵּר אֶת הַגִּישָׁה שֶׁלָּנוּ אֶל הַזּוּלַת,

וְרַק אִם אַחֲרֵי בְּדִיקָה אֲמִתִּית וְכֵנָה,

אִם עֲדַיִן נִרְאֶה אֶת הַפְּגָמִים שֶׁל הַזּוּלַת,

נִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר לוֹ לְשַׁפֵּר אֶת מִדּוֹתָיו וְהִתְנַהֲגוּתוֹ,

וְגַם זֹאת, רַק מִתּוֹךְ אַהֲבָה וָחֶסֶד.