הַכֹּל לְטוֹבָה, אוּלָם מַה טּוֹב בִּנְגָעִים?!…

פָּרָשַׁת מְצֹרָע עוֹסֶקֶת בְּטֻמְאַת צָרַעַת וּבְעִנְיְנֵי טֻמְאָה וּנְגָעִים אֲחֵרִים.

וְכַיָּדוּעַ, כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם בָּעוֹלָם הַכֹּל לְטוֹבָה.

אָז מָה בִּדְבַר עִנְיְנֵי צָרַעַת וּשְׁאַר נְגָעִים, גַּם הֵם לְטוֹבָה?…

כֵּן, מִתְבָּרֵר שֶׁגַּם הֵם רַק לְטוֹבָה.

מַה טּוֹב בַּנֶּגַע?…

נֶגַע הַחֵטְא הוֹפֵךְ לְעֹנֶג הַתְּשׁוּבָה

"נֶגַע" אוֹתִיּוֹת "עֹנֶג" מְלַמֵּד שֶׁלְּאַחַר שֶׁאָדָם מִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה,

הֲרֵי שֶׁהוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת בְּדַרְגַּת בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הַנַּעֲלֵית מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים,

שֶׁכַּיָּדוּעַ, בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים, צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד.

בַּעַל הַתְּשׁוּבָה שִׁנָּה אֶת מְקוֹמוֹ, מַצָּבוֹ וּמַעֲמָדוֹ מִקָּצֶה לְקָצֶה,

קֹדֶם הָיָה נָגוּעַ, פָּגוּעַ, מֻכֶּה וּמְרֻחָק מֵהַשֵּׁם וּמֵעַמּוֹ,

וּלְבַסּוֹף הִתְהַפֵּךְ וְשָׁב אֶל הַשֵּׁם וְזוֹכֶה לְעֹנֶג רַב.

לַהֲרֹס עַל מְנַת לִבְנוֹת בַּיִת טוֹב יוֹתֵר

קַל לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּנֶּגַע, בְּנֶגַע הַבָּתִּים.

קִירוֹת הַבַּיִת הִתְמַלְּאוּ נְגָעִים וְהַכֹּהֵן טִמֵּא אֶת הַבַּיִת

וְלָכֵן הָיָה צָרִיךְ לְנַתֵּץ אֶת קִירוֹת הַבַּיִת וְלִפְעָמִים אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ.

נוֹרָא!… אֵיזֶה חֻרְבָּן!… מַמָּשׁ מַפְחִיד!…

אוּלָם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ הַכֹּל לְטוֹבָה.

רַשִׁ"י מַסְבִּיר, שֶׁהַכְּנַעֲנִים הֶחְבִּיאוּ אוֹצָרוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת הַבַּיִת,

וּמִי הָיָה יָכוֹל לְגַלּוֹת אֶת זֶה, אִלְמָלֵא הַנֶּגַע חִיֵּב אֶת נִתּוּץ קִירוֹת הַבַּיִת?!…

וַהֲרֵי רַק אָז יָכְלוּ לִבְנוֹת בָּתִּים גְּדוֹלִים יוֹתֵר וְיָפִים יוֹתֵר וּלְמַלֵּא אוֹתָם בְּכָל טוּב.

אִם כֵּן, כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם הַכֹּל לְטוֹבָה!…