מבוא

פרשת מצורע עוסקת בדיני טומאה וטהרה, ולכן היא נקראת גם "פרשת טהרות" או "פרשת זאת תהיה". לרוב היא נקראת עם פרשת תזריע, העוסקת אף היא בדיני טומאה וטהרה.

בזמן המקרא היתה מחלה ושמה צרעת. היא הופיעה בגוף האדם, או בבגדו או בבית שבו גר. מי שנראה לו כנגע צרעת, היה צריך לגשת לכוהן כדי לודא שאכן יש נגע צרעת. והכוהן קובע אם הנגע טימא אותו או את בגדו או את ביתו.

צרעת – טומאת אדם

כאשר הכוהן קובע שאדם מצורע, הוא צריך לצאת מחוץ למחנה. כלומר, חוץ לשלוש מחנות: עזרת המקדש, מחנה הלווים וישוב כל ישראל.

כיצד מיטהר המצורע מצרעתו?

לאחר שנרפא מצרעתו על פי הכוהן, על המצורע להיטהר. לשם כך נוטלים שתי ציפורים חיות, מקל מעץ הארז, צמר צבוע וצמח אזוב. שוחטים את אחת הציפורים, ואת דמה שמים בכלי חרס, שיש בו מי מעיין.

אחר כך אוגדים את מקל הארז והאזוב בפיסת הצמר, טובלים אותם בכלי החרס שבו דם הציפור השחוטה, וכך גם טובלים גם את הציפור החיה, ומזים על המצורע שבע פעמים. אחר כך משלחים את הציפור החיה לנפשה.

לאחר מכן טובל המצורע במקווה טהרה, וממתין עוד שבוע נוסף, במהלכו הוא פורש מאשתו.

בתום ימי ההמתנה המיטהר מגלח את כל שערותיו וטובל שוב במקווה טהרה. למחרת הוא מביא קורבן לבית המקדש:

שני כבשים, כבשה אחת, מנחת סולת בלולה בשמן ולוג שמן נוסף. (אם אין ידו משגת רשאי להביא שני יונים כתחליף לכבש ולכבשה). לאחר הקרבת הקורבנות, כל קורבן על פי מתכונתו, נותנים מדם אחד הכבשים על תנוך אוזנו הימנית של המצורע וכן על בהוני ידו ורגלו הימניים, ועליהם נותנים גם מן השמן לאחר שמזים ממנו לכיוון המקדש. ומה שנותר מן השמן שופכים על ראש המצורע.

צרעת הבית

הקדוש ברוך מודיע ובעצם מבטיח, שכאשר ייכנסו ישראל לארץ, יגלו צרעת בבתיהם. ואם אכן ימצאו סימנים של נגע צרעת כגון, צבע ירקרק או אדמדם, עליהם לקרוא לכהן. בית שהנגע פשט בו מטמא את כל מה שבתוך הבית – בני אדם רהיטים וכלים הנמצאים בו. לכן לפני שיקראו לכוהן יצטרכו בני הבית לפנות את כל אשר בבית. אם הכוהן אכן יקבע שהבית טמא, הוא יצווה לסגור את הבית שבוע ימים. והיה אם הנגע יתפשט בשבוע זה, הכוהן יורה לשבור את הלבנים הנגועות ולהחליף אותן בלבנים טהורות. ואם אחרי כל זה נגע הצרעת שוב יופיע בבית, יהיה עליהם להרוס את כל הבית ולבנותו מחדש.

כיצד מיטהר הבית?

אם לאחר שהחליפו את הלבנים הנגועות בחדשות לא יופיע עוד נגע הצרעת, והכוהן יקבע שהוא טהור, אזי נוטלים שתי ציפורים, מקל מעץ ארז, צמר צבוע ואזוב. שוחטים את אחת הציפורים ואת דמה שופכים לכלי חרס המכיל מי מעין. את הציפור החיה, המקל, הצמר והאזוב טובלים בדם ומזים על הבית שבע פעמים. לאחר מכן משלחים את הציפור.

זב, זבה, נידה

זב, זבה ונידה מטמאים את הנוגע בהם ואף את הנוגע בכיסא שישבו עליו או במיטה ששכבו עליה. על מנת להיטהר יצטרכו לטבול במקווה טהרה, ובחלק מהמקרים יצטרכו להמתין שבעה ימים ולהביא קורבן טהרה מיוחד לבית המקדש.