פרשת קדושים – עם ישראל מחוברים למקורם הקב”ה לעולם

הקראת כתבה
יום שני כ״ה ניסן ה׳תשע״ו
בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה… הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש”מחובר לא בטל”.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
טבע

א. מחובר לא בטל

בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה (אי אכילת פירות מעץ בשלוש השנים הראשונות). אומרת המשנה[1]: “נטיעה של ערלה כו’ שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט, ואם לקט יעלה באחד ומאתיים”. הדין בערלה הוא שפירות ערלה שנתערבו בפירות היתר, אם יש בפירות היתר פי מאתיים מפירות ערלה הרי הם בטלים. (רוב איסורי תורה בטלים ברוב (או בששים) וערלה – באחד ומאתיים). דין זה הוא רק בדיעבד, אם כבר נתערבו. אבל לכתחילה אסור לערב פירות ערלה בפירות אחרים כדי לבטלם, – “אין מבטלין איסור לכתחילה”[2]. אומרת המשנה: אם נתערבה נטיעה של ערלה בין מאתיים נטיעות של היתר, ואי אפשר להכיר איזו נטיעה היא של ערלה – אסור ללקט לכתחילה את הפירות מהנטיעות, כי אז הרי מתבטלים פירות הערלה (שבאו מנטיעה שעלתה באחד ומאתיים). והדין הוא שלכתחילה אסור לערב איסור בהיתר כדי לבטל את האיסור. אבל בדיעבד, בטל.

הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש”מחובר לא בטל”[3].

ב. ההוראה מכך בעבודה הרוחנית

כל הענינים של נגלה דתורה, הם הוראה גם בעבודה הרוחנית של האדם:

ישנו כלל בתורה, שמיעוט בטל ברוב. עלול איפוא אדם לחשוב: כיון ש”אתם המעט מכל העמים”, איך יתכן שיהיה לבני ישראל הכוח שלא להיטמע ולא להתבולל בין אומות העולם, שביניהם הם נמצאים כבר מאות רבות של שנים?

על כך היא ההוראה: כיון שיהודים בכל מקום, היכן שרק נמצאים, הרי הם מחוברים למקורם, להקב”ה, אינם יכולים להתערב, והם תמיד “עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב”[4] – עם בפני עצמו.

כשם, שהקב”ה כביכול הוא “אני הוי’ לא שניתי”[5], אין בו שינוי כלל, הוא היה הוה ויהיה בשוה[6], כך גם בני ישראל – על ידי “ואתם הדבקים”, החיבור עם הקב”ה – שלמים לעולם, כפי שמסיים הפסוק: “ואתם בני יעקב לא כליתם”, שלא שייך בהם כל כליון ח”ו.

פירוש נוסף[7], יש לפסוק “אני הוי’ גו’ ואתם בני יעקב וגו'” שהוא בתמיהה: כיון ש”אני הוי’ לא שניתי”, מדוע אם כן “ואתם בני יעקב לא כליתם”, מדוע אין הידיעה פועלת אצל בני ישראל כלות הנפש?

כיון שכל הפירושים של פסוק יש קשר ביניהם[8], מרומז גם כאן, שאפילו אדם שנמצא במצב שהידיעה של אני הוי’ לא שניתי אינה פועלת בו כלות הנפש כלל (פירוש השני), הרי גם אז מחובר הוא למקורו, ובמילא אין שייך בו ביטול וכליון כלל, בין אומות העולם, ח”ו (פירוש הראשון).

אלא שיש להביא התחברות זו לידי גילוי. וכאשר “וראו כל עמי הארץ כי שם הוי’ נקרא עליך”[9] כשיראו את האלקות שבבני ישראל, הרי לא רק ש”עמי הארץ” – שזה כולל את כל עניני העולם – לא יתנגדו, אלא אדרבה, “ויראו ממך”, ויסייעו לבני ישראל בעבודתם לקונם. שזו היא הרי תכלית כל הבריאה, כפי שאומרת המשנה[10]: “לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני”.

ג. תיקון לחטא עץ הדעת

ההוראה האמורה, שמחובר אינו בטל, נאמרה במשנה לענין ערלה, שענינה הוא תיקון לחטא עץ הדעת[11].

נאמר בקבלה וחסידות[12], שחטא עץ הדעת גרם לכך שקליפה תתנגד לקדושה. גם לפני החטא היתה מציאות של קליפות, אלא שאז לא היתה מנגדת לקדושה, אדרבה[13], היא היתה כקליפה השומרת ומגינה על הפירות. רק שעל ידי החטא נעשתה למנגד.

בקיום ההוראה האמורה מדין ערלה – בהבאה לידי גילוי את החיבור של בני ישראל עם הקב”ה – יתוקן מה שגרם חטא עץ הדעת – לא רק שיהודים לא יאבדו בין אומות העולם, אלא אדרבה, אומות העולם יכירו שכל מציאותם היא כדי לשמש את בני ישראל – כפי שהיה לפני החטא, כש”קליפה” הגינה על ה”פרי” – וכמ”ש[14] “ועמדו זרים ורעו צאנכם”, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחת יב תמוז תשי”ד)

מקורות

 


[1] ערלה פ”א מ”ו (גיטין נד, ב).

[2] ביצה ד, ב. שו”ע יו”ד סי’ צט, ה.

[3] ראה מפרשים בערלה וגיטין שם. שד”ח כללים מערכת ב אות פג.

[4] במדבר כג, ט.

[5] מלאכי ג, ו.

[6] וכן בנוגע למקום, ראה שער היחוה”א רפ”ז.

[7] תו”א יתרו סז, א. לקו”ת דרושי ד”ה סא, ד.

[8] ראה ליקוטי שיחות ג’ [מעובד] ע’ 35.

[9] דברים כח, י.

[10] סוף קדושין.

[11] ש”ך עה”ת הובא בלקו”ת קדושים (כט, א).

[12] ראה של”ה בהקדמה בית ישראל (יח, ב) הצ”צ לתהלים (נה, יט. סק”י).

[13] ראה סנה’ (נט, ב) “שמש גדול”.

[14] ישעי’ סא, ה. וראה ברכות לה, ב.

 

פרסום תגובה חדשה

test email