פרשת קדושים לילדים – תכלית הבריאה לעשות לה’ דירה בתחתונים

הקראת כתבה
יום רביעי כ״ו ניסן ה׳תשע״ו
נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית הַנֶּאֱכָלִים בְּכָל מָקוֹם, מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מֵהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם “קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהַשֵּׁם”, הַנֶּאֱכָלִים רַק בִּירוּשָׁלַיִם?
מאת שולמית שמידע
ציור

מִמָּתַי מֻתָּר לֶאֱכֹל אֶת פֵּרוֹת הָאִילָן וְהֵיכָן?

הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ “קְדוֹשִׁים” עוֹסֶקֶת בְּאִסּוּר עָרְלָה.

אָסוּר לֶאֱכֹל פֵּרוֹת אִילָן בִּשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לִנְטִיעָתוֹ,

וּמְצַוָּה לֶאֱכֹל הַפֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית,

וְהַתּוֹרָה מַבְטִיחָה שֶׁבִּזְכוּת קִיּוּם שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה,

בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, שֶׁבָּהּ מֻתָּר לֶאֱכֹל פֵּרוֹת בְּכָל מָקוֹם,

תִּהְיֶה תּוֹסֶפֶת בְּכַמּוּת יְבוּל הַתְּבוּאָה.

תַּכְלִית הִבְרִיאָה – דִּירָה לְהַשֵּׁם בַּתַּחְתּוֹנִים

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית הַנֶּאֱכָלִים בְּכָל מָקוֹם,

מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מֵהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם “קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהַשֵּׁם”, הַנֶּאֱכָלִים רַק בִּירוּשָׁלַיִם?

הַהֶסְבֵּר לְכָךְ הוּא שֶׁתַּכְלִית הַבְּרִיאָה הִיא לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁנִּתְאַחֵד אִתּוֹ וְנִתְכַּלֵּל בּוֹ לֹא רַק בִּשְׁעַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה,

אֶלָּא גַּם בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹסְקִים בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים וְחָמְרִיִּים.

צָרִיךְ לְהִתְחַבֵּר לְבוֹרֵא עוֹלָם גַּם בְּעִנְיְנֵי חֹל פְּשׁוּטִים, כְּפַרְנָסָה בְּרִיאוּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

יֵשׁ לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל זֶה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית,

וּבְעֶצֶם, שֶׁהַכֹּל זֶה אֱלֹקוּת וֶאֱלֹקוּת זֶה הַכֹּל.

הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מוֹפֵת לָרַבִּים

עַל הַהִתְיַחֲסוּת הַנְּכוֹנָה לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם נִתָּן לִלְמֹד מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב.

מְסֻפָּר עַל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עֲדַיִן צַדִּיק נִסְתָּר,

הָיָה נוֹדֵד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּכְשֶׁהָיָה פּוֹגֵשׁ יְהוּדִים וְשׁוֹאֵל אוֹתָם לִשְׁלוֹמָם,

הָיָה נֶהֱנֶה בְּיוֹתֵר לִשְׁמֹעַ אֶת הַהַלֵּל וְהַשֶּׁבַח שֶׁהֵם נוֹתְנִים לְבוֹרֵא עוֹלָם,

כְּשֶׁהֵם עוֹנִים לִשְׁאֵלוֹתָיו בִּתְמִימוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה:

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֶּׁבַח לָאֵ-ל, הַשֵּׁם יַעֲזֹר, הַשֵּׁם יְרַחֵם וְכוּלֵּיהּ…

וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר שֶׁבְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִגִּיעַ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב,

נִזְדַּמֵּן לוֹ יְהוּדִי תַּלְמִיד חָכָם, זָקֵן מְעֻטָּר בְּטַלִּית וּתְפִלִּין,

שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה וּפָרַשׁ לְגַמְרֵי מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם,

וְרַק לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית טָעַם מְעַט לֶחֶם וְשָׁתָה מַיִם.

כְּדַרְכּוֹ בְּקֹדֶשׁ, נִגַּשׂ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֶל גָּאוֹן זֶה,

וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל מַצַּב בְּרִיאוּתוֹ, וְאִם חָסֵר לוֹ דָּבָר.

הָאִישׁ לֹא הֵגִיב גַּם לְאַחַר שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב חָזַר עַל שְׁאֵלָתוֹ שׁוּב וָשׁוּב.

לְבַסּוֹף הִתְעַצְבֵּן הַגָּאוֹן וְהוֹרָה לְבַעַל-שֵׁם-טוֹב לַעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר.

אוּלַם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הִמְשִׁיךְ וְשָׁאַל:

רַבִּי, מַדּוּעַ אֵין אַתָּה נוֹתֵן לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֶת פַּרְנָסָתוֹ.

יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַשֵּׁם מְפַרְנֵס אֶת עַם יִשְׂרָאֵל,

גַּם יִשְׂרָאֵל מְפַרְנְסִים אֶת אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וּפַרְנָסָתוֹ, כִּבְיָכוֹל, הִיא מֵהַשֶּׁבַח שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לוֹ,

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל”.

וְאַף הוּא נוֹהֵג עִמָּנוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה –

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מוֹדִים לְהַשֵּׁם וּמְשַׁבְּחִים וּמְהַלְּלִים אוֹתוֹ,

עַל כָּל מָה שֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ – פַּרְנָסָה בְּרִיאוּת וְכוּלֵּיהּ,

גַּם הוּא מְבָרֵךְ אוֹתָנוּ בִּבְנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַגָּאוֹן אֶת דִּבְרֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הָיָה בִּמְבוּכָה גְּדוֹלָה,

כִּי הֵבִין אֶת צִדְקַת דְּבָרָיו שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב,

וְקָלַט שֶׁלֹּא דַּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלִפְרֹשׁ מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה,

אֶלָּא צָרִיךְ לְהַכְנִיס קְדֻשָּׁה בְּכָל פְּרָט וּבְכָל מַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה,

כִּי נִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דַּוְקָא.

פרסום תגובה חדשה

test email