הרבי מכבד רצון אביו

החסיד ר' שמואל גרוסמן, היה מקורב מאוד למשפחתו של הרבי. בחודש אלול תרע"ז נסע ר' שמואל לרבי הרש"ב לליובאוויטש לקראת תשרי תרע"ח. בדרכו לליובאוויטש, עבר ביקטרינוסלב והתארח שם בשבת אצל רבי לוי יצחק, אביו של הרבי.

בליל שבת קודש, אמר רבי לוי יצחק דרוש כדרכו בקודש, וכשציטט ממאמרי חז"ל וכו' היה מפסיק את דבריו ומבקש מבנו, הרבי, שיאמר מראי מקומות לדברים, והרבי ציטט מראי מקומות רבים מתלמוד בבלי וירושלמי, זוהר, ספרי קבלה וחסידות וכו' כמעיין המתגבר.

לאחר מכן, שאל ר' שמואל את רבי לוי יצחק: מדוע אתה שואל דווקא את הבן הזה? ענה לו רבי לוי יצחק: ער איז א גרויסע בקי [הוא בקי גדול]. והוסיף כי בכל פעם הוא שומע מבנו הרבי מקורות חדשים, אשר הוא – ר' לוי יצחק ־ בעת שאמר את דבריו, לא כיוון דעתו עליהם, ומתקיים בו 'ומתלמידיי יותר מכולם'.

ביום ראשון, כשרצה ר' שמואל להמשיך לליובאוויטש, חשב לקחת איתו את הרבי אל הרבי הרש"ב. הרבי עמד ליד אימו הרבנית חנה בשתיקה ולא אמר מאומה, והרבנית אמרה: ער רייסט זיך פארן, אבער די טאטע לאזט נישט [הוא רוצה מאד לנסוע, אבל האבא לא מרשה לו].

(ייתכן, שבדומה לבעל שם טוב שציווה שלא יביאו אליו את אדמו"ר הזקן, משום שהוא היה 'שייך' לתלמידו הרב המגיד ממעזריטש, נהג רבי לוי יצחק באופן דומה כי הרבי היה 'שייך לחותנו אדמו"ר הריי"צ).

הרבי אף לא פצה פיו להביע רצונו

ר' שמואל גרוסמן התפעל מאד מכך, הרבי היה כבר בגיל 15, ומאד רצה לנסוע אל הרבי הרש"ב, אבל היות שאביו לא הסכים לכך – קיבל זאת ולא נסע. ר' שמואל גם התפעל מכך שהרבי גם לא אמר דבר, הרי הוא כל כך רצה לנסוע, וגם עמד ליד אימו, לא ליד אביו, ויכול היה לפחות להגיד משהו על רצונו לנסוע, אך הוא שתק ולא אמר דבר, מפני כבוד אביו.

(נרשם מפי השד"ר ר' הירשל שי' גליק [העורך], וראה 'ימי מלך עמ' 891)