נחת חסידית

החסיד ר' אלכסנדר בן־נון שהה בשנת תרפ"ז, במשך כשישה חודשים, ביקטרינוסלב. מאחר שהיה מבאי ביתו של רבי לוי יצחק, זכר רשמים שונים על בנו בכורו של רבי לוי יצחק:

מהפגישות הראשונות עימו, נחקקו בזיכרוני התמונות הבאות: היה שתקן מופלג, למד לבדו, ומעולם לא התערב בחברת צעירים בני גילו, שהתגודדו אחרי התפילה ושוחחו בענייני היום. עומד היה במקום שבו לימד אביו חסידות, בפינתו הקבועה, שקוע בלימוד התורה; כאשר אימו נכנסה, היה קם לכבודה.

תמיד ראו אותו חבוש מגבעת, רציני, מופנם, כמי שדרכו סלולה לפניו. לא התערב בענייני הבית, סידורים, קניות, וכו', והקדיש את עצמו אך ורק ללימוד התורה. שמעתי מאימו סיפורים רבים אודותיו, שמכולם עלתה דמות בלתי רגילה, אשר כל אם יהודיה מאחלת לעצמה.

הרבנית חנה התבטאה פעם: בעלי הרב לא אהבו כאהבת אב אל בן בלבד, אלא העריכו והתחשב בדעתו בעניינים שונים עוד מילדותו. על חלק מהשאלות הקשות שהגיעו במכתבים נתן רבי לוי יצחק לבנו הרבי שיענה.

לילה כיום יאיר

באותה עת למד עימו אביו הלכות "קידוש החודש" בספר משנה תורה לרמב"ם. פעם אחת יצאו האב והבן לטייל, הם שקעו בשיחה עמוקה, כאשר לפתע פנה רבי לוי יצחק ושאל את בנו אם הוא יודע את השעה, הבן הביט השמיימה וכעבור שניות ספורות קלע בדיוק לשעה המדויקת.

בן העיר, ר' ישעיהו שר, שהיה בן גילו של הרבי, סיפר: האור לא היה כבה בחדרו של הרבי, "לילה כיום יאיר", גם בשעות הקטנות של הלילה היה ניתן לדפוק על דלת חדרו ולשוחח עמו בדברי תורה וחכמה.

לימינו של אביו

בשנת תר"פ, בזמן רדיפות הקומוניסטים היה ר' לוי יצחק לרב היחיד ביקטרינוסלב, הוא נטל על עצמו את כל הפעילות הגלויה והמחתרתית, ורק הודות לו לא כבתה ה"גחלת" היהודית בעיר. עד מהרה הפך רבי לוי יצחק להיות הדמות המרכזית הראשית שכנגדה נלחמה ה"ייבסקציה" [המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית]. ליד ביתו שרצו תמיד סוכני חרש: לכל מקום שהלך, הם הלכו בעקבותיו. אך הוא לא נרתע ולא פחד מהם, והמשיך להנהיג את חיי הקהילה היהודיים כגון שחיטה כשרה, מקוואות, אפיית מצות לפסח ושיעורי תורה לאנשים מבוגרים. כן עמד מאחורי ה"חדרים" ותלמודי תורה לילדים בכל רחבי העיר.

מי שעמד לימינו של רבי לוי יצחק בעבודתו במסירות נפש, היה בנו בכורו, הרבי. שלימים סיפר (שבת פרשת מקץ תשל"ב):

"נולדתי במדינה קומוניסטית, אבי היה הרב הראשי בעיר יקטרינוסלב, ועובדת היותי הבכור במשפחה ושליטתי בשפה הרוסית, גרמה לכך שהיו שולחים אותי אל ה"ייבסקציה" והם היו שואלים אותי על ענייני דת, והיו מחרפים ומגדפים וכו'".

ובהזדמנות נוספת (בשיחה בנוגע לאיסור החזרת שטחים) אמר (כ' מנחם אב תשל"ט): "הקב"ה עזרני (לא בבחירתי ורצוני) שנולדתי בכור לאבי, שהיה אחר כך הרב הראשי ביקטרינוסלב. כיוון שבימים ההם ובמדינה ההיא היו צריכים לנהל ויכוח או לענות על שאלה וגידוף, ולשם כך היה צורך בידיעת השפה הרוסית, וכיוון שהייתי בנו המבוגר של הרב הראשי ושלטתי בשפה האמורה – נפל הדבר בחלקי.

הורגלתי מאותם הזמנים שאין מה להמתין לתואר של כבוד. ואם יישבו וישתקו – אינני מחזיק מכך, אסור לי להחזיק מכך, ולא לכך חינכו וגידלו אותי. אני אוחז בשיטת החינוך שכאשר מדובר בעניין הקשור לפיקוח נפש אסור לשתוק, תהא תגובתו של 'פלוני בן פלוני' אשר תהיה!

אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי [רבי לוי יצחק] ומורי וחמי [הרבי הריי"צ] שאין להתחשב בעניינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזרה של אומות העולם אין להתחשב!"