תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
הרבי ואמו נוסעים מפריז לארצות הברית
הקראת כתבה
כי בשמחה תצאו
ערב קודם נסיעת הרבי עם אימו מפריז לניו יורק, נערכה בבית ר' שניאור זלמן שניאורסהן התוועדות גדולה. הייתה זו התוועדות של פרידה, "צאתכם לשלום", והשתתפו בה יהודים רבים, רבנים, וסתם "עמך" שבאו להיפרד מהרבי. לקראת חצות החלו האנשים להתפזר לבתיהם ונשארו רק אנ"ש. הרבי שתה הרבה "משקה" והתוועד בצורה מרתקת במיוחד. ההתוועדות נמשכה עד הבוקר.
לאחר כמה שעות של התוועדות, החל הרבי לפתע להסביר את תוכנו של כל אחד משמות הנוכחים כשהוא מקשר זאת עם אישיותו ותכונותיו של האדם המדובר ומבאר זאת על פי נגלה, קבלה וחסידות. לכל אחד מאנ"ש פנה באומרו: "אמור ׳לחיים, ואמור מה שמך", וכשאמר האיש את שמו, הסביר הרבי את עניינו.
– באחת ההפסקות שבין שיחה של הרבי לבאה אחריה אזר החסיד ר׳ זלמן בוטמן אומץ ואמר לרבי, שזכה לשמוע מאביו – רבי לוי יצחק – על הרבי: "אז ער מאכט בעסער פון מיר" [הוא עושה זאת יותר טוב ממני], כלומר שהוא מיטיב לקשר ענייני פשט רמז דרוש וסוד עם ענייני העולם, דבר שרבי לוי יצחק היה מומחה ורגיל לעשות, ובכל זאת הרבי עולה עליו בכך…
נענה הרבי ואמר: "נו, אבא צריך לומר כך על בנו".
הרבי המשיך בביאור השמות, מתוך פשטות וגאוניות כאחד. לאחר שנגמרו כל השמות התחילו האנשים לנסות ולהיזכר בעוד שמות שהיו לאחדים מן הנוכחים שבדרך כלל – לא נקראו בשמם המלא. השמות והתכונות – התאימו בצורה מדהימה.
משסיים הרבי את דבריו, יצאו כולם בריקוד שנמשך עד השעה שמונה בבוקר. תוך כדי הריקוד נכנסה בריצה קבוצה של ילדים מה"חדר" שהיה בקרבת מקום, והם הצטרפו למעגל הרוקדים.
כשהבחין הרבי בילדים, התכופף וכך רקד עם הילדים שעה ארוכה.
כשיצא הרבי עם קבוצת החסידים למלון, שם חיכתה לו אימו הרבנית, ביקש הרבי מאחד החסידים (ר' זלמן סודקביץ) שלא יספר לרבנית שהתוועדו כל הלילה, כדי שלא תצטער על כך שלא ישן.
הרבי ואמו נוסעים מפריז לארצות הברית
באותם ימים, שמח הרבי מאד כשזכה לקבל מאימו הרבנית חלק מכתביו של אביו רבי לוי יצחק, אותם הצליחה להוציא מברית המועצות וביניהם: החומש, ספר הזוהר והתניא שלו, עליהם רשם את הערותיו וביאוריו על פי הקבלה.
לאחר חג השבועות תש"ז, עזבו הרבי ואימו את פריז בדרכם לארצות הברית. יהודים רבים ליוו אותם לנמל, שם עלו על האונייה המפליגה לניו יורק. לפי הוראתו של הרבי הריי"צ נסעו באונייה ולא במטוס.
מיד עם בואו לארה"ב, שיגר הרבי מכתב אל העסקן ר׳ אברהם דוב קרמר, בו הוא מודיע לו על בואם לשלום לארה"ב, וכן מודה לו על עזרתו בהשגת הוויזה עבור הרבנית חנה:
"בשמחה אודיעו אשר, תודה לא-ל, באה אמי מורתי שליט"א הנה שלום. ובהזדמנות זו, אביע לו תודה חמה עוד הפעם, בשם אמי שליט"א ובשמי אני, על השתתפותו בהשגת הוויזה ועזרתו בזה, ובייחוד על עשותו כל זה בחפץ לב ובזריזות, ולפעמים גדול אופן העשייה עוד יותר מהמעשה עצמה, וכידוע מאמר רבותינו ז"ל בזה.
החותם בהבעת תודה מקרב ולב עמוק ואיווי כל טוב לו ולכל בני ביתו שיחיו" (אגרות קודש, חלק ב, עמ' רי).
פרסום תגובה חדשה