תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
חיי הרבנית חנה אם הרבי באמריקה
הקראת כתבה
טו"ב שנים
בארצות הברית במחיצת בנה, החלה עבור חנה אם הרבי תקופת ההוד וההדר, תקופת הזוהר רבת הפאר של טו"ב (שבע עשרה) שנות חיים מאושרים.
בדומה ליעקב אבינו שבא אל יוסף (בראשית מז, כח): "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" ואכן, מה נהדרות היו שנות הוד אלו כאימו של מנהיג ישראל. כדברי שבחה של אותה חנה, אימו של שמואל הנביא, על בנה: "עלץ לבי בה', רמה קרני בה', כי שמחתי בישועתך… אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו… וגם אנכי השאלתיהו לה' כל הימים"… (שמואל א, א)
ימים ראשונים באמריקה
בתקופה הראשונה לבואה של הרבנית חנה לניו יורק, היה הרבי מטייל עימה בליל שבת ברחובות קראון הייטס. השכונה הייתה מלאה אז ב'אונגרישע אידן' [יהודים חסידיים מהונגריה] והם היו מביאים את ילדיהם לקבל ברכה מהרבי בעת הטיול (נרשם מפי מרת שרה יוניק תחי').
עוד מסופר, כי באותה תקופה, הרבי היה יושב עם אימו על הספסל בגינת הבית ומשוחח עימה בנועם (נרשם מפי המזכיר ר' יהודה שי' קרינסקי).
"תהילים בנעימות כזאת מעולם לא שמעתי"
כשהגיעה לארצות הברית התגוררה הרבנית חנה תקופה מסוימת בדירתו של הרבי והרבנית חיה מושקא. הדירה הכילה חדר שינה, מטבח, סלון וחדר עבודה-לימוד של הרבי. לכבודה העביר הרבי את חדר עבודתו לסלון.
לימים סיפרה הרבנית לאחד החסידים (לר' צבי יאיר שטיינמיץ), שבאותה תקופה, בצהרי השבת, לאחר הסעודה, היה הרבי הולך הלוך ושוב בסלון ואומר פרקי תהילים.
"תהילים בנעימות כזאת מעולם לא שמעתי", סיימה הרבנית.
דבר יום ביומו
הרבי קבע את מקום מגוריה של אימו ברחוב פרזידנט, לא הרחק מביתו. מדי יום ביומו, בימי שבת כבימי חול, היה הרבי מבקר אצל אמו הרבנית, שואל בשלומה ומוזג לה כוס תה. למרות סדר יומו העמוס, כאשר כל דקה יקרה מכל יקר, מעולם לא עבר עליו יום שלא כיבד את אימו בביקורו. ביום הבהיר יו"ד שבט תשי"א, לפני ההתוועדות שבה קיבל הרבי את נשיאות חב"ד, לא ויתר על מנהגו לבקר את אמו, על כך מסופר ביומן מאותו יום: "בשעה 8:45 יצא הרבי מבית אמו הרבנית וצעד לכיוון 770. בשעה 9:45 נכנס להתוועדות"…
כדי שלא להטריחה – אף היה מחזיק בכיסו מפתח של דלת ביתה כדי שלא תצטרך לטרוח ולפתוח עבורו את הדלת. לפעמים הייתה הרבנית יוצאת אל הרחוב שלפני ביתה ופוגשת שם את הרבי. במקרה כזה היו שוהים זמן מה בחוץ ונכנסים ביחד לבית. היה זה מראה נהדר לראות את הרבי ואימו הרבנית עומדים בחוץ ומשוחחים.
באהבה ובכבוד רב
חסידים ששהו בזמן ביקורו של הרבי בבית הרבנית, מספרים:
סיפר ר' ישראל גורדון:
ערב אחד, בשנת תשט"ו, הלכתי לבקר את הרבנית חנה, עם בני משפחתי. תוך כדי ישיבתנו שם, שמעתי שהרבי מגיע. הרבנית אמרה שבנה הרבי מגיע כעת לבקרה, ואם לא נוח לנו לשבת בפני הרבי, ניתן להמתין בחדר צדדי. הצלחתי להאזין לחלק משיחתם של הרבי ואימו, מה ששמעתי ריגש אותי ונגע בי כאחד. הרבי שוחח עם אימו על נושאים שקשורים אליה, באהבה ובכבוד רב: מה שלומך? איך את מרגישה? האם עובדת משק-הבית הופיעה הבוקר?. הרבי ישב עם אימו ושתה איתה כוס תה. הביקור היה באווירה נינוחה, למרות זמנו היקר של הרבי. לאחר זמן מה, ליוותה הרבנית את הרבי אל הדלת.
סיפרה מרת ג'ייקובס, ששירתה כעוזרת בבית הרבנית חנה: "כידוע, היה הרבי נוהג לבקר את אמו מדי יום ביומו. ואף על פי שאימו הרבנית, נמנעה, כמובן, מלגרום לו טרחה כלשהי, היה הרבי ביוזמתו מחפש במה לסייע לה.
יום אחד חשה הרבנית חולשה ולא ערכה את הקניות שהייתה רגילה לעשות, ובבית לא היה חלב. כאשר הרבי הבחין בכך, הוא רצה ללכת מיד בעצמו לקנות חלב.
כשראיתי שהרבי מתכונן לצאת, פניתי אליו ואמרתי לו שאלך במקומו ואמו תהיה מרוצה יותר אם הרבי יישאר בדקות אלו בביתה. הרבי הסכים, ומכיוון שבאותה שעה ירד גשם, לבשתי מעיל, וכן לקחתי מטרייה ועמדתי לצאת. כשכבר עמדתי ליד הדלת, שאל אותי הרבי: לשם מה המטרייה? להגנה מפני הגשם, עניתי. הרבי הגיב על כך באומרו (בערך כך): "דאס איז דאך גשמי ברכה און איר ווילט זיך אפהיטן פון דעם?!"… [הרי אלו גשמי ברכה, ואת מחפשת הגנה מפניהם?!]".
כצינת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב (משלי כה, יג)
מספר השליח הראשי לקליפורניה הרב החסיד ר' שלמה שי' קונין: בזמן שהייתי תלמיד ב-770 הרבי היה הולך לבקר את אמו מדי יום. שנה אחת, חורפית במיוחד, השלג לא פסק מלרדת, חזאי ניו יורק לא זכרו כמותה שנים רבות. שלג כבד כיסה את המדרכות, והרבי הלך לביתה של אמו בתוך השלג העמוק שהגיע לגובה רב, כל יום הלוך וחזור.
עלה בליבי רעיון. אקנה מכונה לניקוי שלג ואנקה את השלג מ-770 ועד לבית הרבנית חנה. חצי שעה לפני שעת היציאה המשוערת של הרבי משכתי בחוט ההנעה של המכונה והתחלתי בעבודת הניקיון. אני הולך עם המכונה לאורך רחוב קינגסטון מאושר וצוהל. כשחזרתי לתחילת הרחוב, ראיתי שהשלג שהספיק לרדת בינתיים, הוריד את עבודתי לטמיון.
אמרתי לעצמי: 'או-קיי, לפחות אנקה את הכניסה ל ־770'. עוד אני מנקה את מדרגות הכניסה, ודלת 770 נפתחת, והנה הרבי יוצא במלוא הדרו. לא היה לי לאן לברוח. השלכתי את עצמי על השלג ונשכבתי בצידי המדרגות, משם הבטתי ב"חצי עין" על הרבי.
כשעבר הרבי בסמוך אליי, חייך חיוך רחב, התכופף מעט לכיווני, והניף את ידו הקדושה לאות עידוד (נרשם מפי הרה"ח ר' שלמה שי' קונין).
רועה נאמן
מספר המזכיר הרב בנימין קליין: אני זוכר שהרבי היה הולך מדי יום לבקר את אימו שגרה ברחוב פרזידנט, בסביבות השעה שש־שבע בערב.
אם כבר מדברים על זה, אנו יכולים ללמוד מכך דברים רבים, ובעיקר על גודל חשיבות מצוות כיבוד אם שהרבי הקפיד לקיימה מדי יום.
זכור לי שהרבי היה הולך בגפו ברחוב קינגסטון, ולפעמים עוברי אורח לא ידעו מיהו. פעם, לדוגמה, ניגש אל הרבי ילד קטן וביקש ממנו שיעביר אותו לצד השני של הרחוב. הרבי נתן לו יד והעביר אותו.
מספר ר' מיכל רסקין בעל חנות הירקות 'ראסקינ'ס' שממוקמת ברחוב קינגסטון (פינת פרזידנט) מול הבניין בו גרה הרבנית חנה (במשך הזמן נהרס המבנה ובמקומו נבנה בניין 1414 המשמש כיום לאש"ל עבור תלמידי התמימים):
בכל יום, הייתי מחכה לשעה בה הרבי עובר ליד חנותי כדי לבקר את אימו, ומסתכל על הרבי. באחת הפעמים כשעבר ליד חנותי, אמר לי הרבי שכדאי שאשים מבחר פירות מהסחורה שלי בחוץ ויופיים של הפירות ימשוך את הקונים, כך עשיתי ואכן ב"ה הצלחתי. לפעמים הכושים מנסים 'לסחוב' קצת מהסחורה, אבל הרעיון בהחלט משתלם.
ומוסיף המזכיר הרב יהודה קרינסקי: יחסו של הרבי לאימו היה למופת. בכל יום הוא נהג לבקר בדירתה, לפעמים לכמה דקות ולפעמים לזמן ארוך יותר. בימים שבהם נסע הרבי לאוהל הקדוש בדרך חזרה מ-770 לביתו, לאחר תפילת ערבית, היינו נוסעים דרך רחוב אולבני ומשם פונים לרחוב פרזידנט, והרבי היה אומר לי: "מ'דארף אפשטעלן ביי דער מוטער" [צריך לעצור אצל האמא]. גם בשבת ובחג הלך הרבי לבקרה בביתה. פעמים רבות בחגים הייתה סועדת את סעודות החג עם הרבנית נחמה דינה והרבנית חיה מושקא בדירתו של הרבי הריי"צ.
לפעמים פנה אליי הרבי במילים: "אויב ס'דיר ניט שוער" [אם זה לא קשה לך], כדי שאסיע את אימו הרבנית ברכבי. במקרים אלו שבהם היא נסעה ברכבי, היו נושאי השיחות תמיד בעניינים נעלים. הרבנית הייתה אישה משכילה ופיקחית. לא הייתי מדבר אלא כאשר היא שאלה אותי.
הברכה הגדולה שלה הייתה שזכתה לבן כה גדול. היא בהחלט ידעה זאת והייתה מכבדת אותו מאוד וגאה בו, אבל מתוך ענווה אצילית ומלכותית.
כבוד מלכות
בשבתות ובחגים לאחר התפילה, הייתה הרבנית חנה מבקרת בחדרו של הרבי לברכו בברכת "גוט שבת" או "גוט יום טוב". לאחר יציאתה של הרבנית מחדרו, היה הרבי מלווה אותה עד לדלת 770, ולא זז משם עד שנעלמה מעיניו. כולנו מכירים את מבטו המיוחד של הרבי בעת הוצאת ספר התורה מארון הקודש. מין ערבוב של אהבה, הכנעה וכבוד. בדיוק באותו מבט היה הרבי מסתכל על אימו הרבנית.
הרבנית הייתה עושה את דרכה בין הקהל הגדול שעמד בחוץ וחיכה ליציאתה מחדרו של הרבי. רק לאחר שהרבי חזר לחדרו, היו כולם ממשיכים לבתיהם. מי שלא ראה כבוד זה – לא ראה כבוד מלכות מימיו!
מדרגה אחר מדרגה
בלילות שבת ויום טוב הייתה הרבנית חנה סועדת על שולחנו של הרבי ב-770 (הסעודות התקיימו בדירתו של הרבי הריי"צ). מנהגו של הרבי היה, שבכל פעם, לאחר הסעודה, היה מלווה אותה לביתה. באחד הלילות, כאשר יצא מ-770 עם אימו, ליוו אותם כל החסידים החוצה בריקוד, הרבי ציוה על החסידים להמשיך לרקוד מחוץ ל-770, והלך עם אמו (תולדות לוי"צ, חלק ג, עמ' 900).
בלילות חג הפסח ערך הרבי את הסדרים בדירת מגורי חותנו, הרבי הריי"צ. הרבנית חנה הייתה יושבת עם הנשים בחדר נפרד. בתום הסדר היה הרבי מחזיק בידי אימו ויורד יחד עימה במדרגות, מדרגה אחר מדרגה, בנחת, לאט ולפי כוחה.
סיפר ר' לימא מינקוביץ' מקראון הייטס: באחת הפעמים כשהרבי ליווה את אימו הרבנית לביתה, הלכתי אחריהם ברחוב. בדרך לבית הרבנית (לפני חנות הדגים של רסקין) הייתה המדרכה גבוהה, וכשהגיעו אליה – עצר הרבי וסייע לאימו הרבנית לעלות.
דאגה ומסירות
הכבוד הרב והעדינות של הרבי בשוחחו עם אימו היו נדירים מאד: כך, למשל, סיפרה הרבנית עצמה כי כאשר חשה שלא בטוב, לא היה בנה, הרבי, אומר לה "רפואה שלימה", אלא היה אומר "כל טוב", "תזכי לקבל פני משיח", וכיוצא בזה, וזאת כדי שלא לתת מקום למחשבה שאיננה בקו הבריאות! (אם בישראל, עמ' 140).
בליל חתונתו של ר' דוד רסקין (שנת תשי"ד), נסעה הרבנית חנה להשתתף בחתונה. באותו ערב קרא הרבי לר' בערל יוניק (שהיה מהמשמשים בקודש), ושאל אותו עם מי הגיעה הרבנית לחתונה ועם מי היא תחזור הביתה (מקדש ישראל, עמ' 163).
על שולחן המלך
בימים הנוראים, בעת ההפסקות שבין התפילות, הייתה הרבנית חנה נחה בחדרו של הרבי. בערב יום הכיפורים תשי"ב נכנס ר' בערל יוניק לחדרו של הרבי כדי להכניס לשם את החפצים של הרבנית.
בין הדברים היו בשקית נעלי הבית של הרבנית, ור' בערל שאל את הרבי היכן להניחם, הרבי הורה לו להניח אותם על שולחנו.
קורת רוח
הרב שלמה מטוסוב, משלוחי הרבי למרוקו, ביקר אצל הרבי בסוכות תשט"ו. בשעת היחידות התעניין הרבי בפרטים רבים נוגעים לעבודת השליחות במרוקו, ושאל את הרב מטוסוב איך הסתגלו בני משפחתו אל החיים במדינה זו.
"האם יש לך תמונות של הילדים ?", שאל הרבי. הרב מטוסוב הוציא מארנקו מספר תמונות. הרבי התבונן בתמונות בריכוז רב, אך במקום להחזירם לרב מטוסוב – הניחם על שולחנו. הרב מטוסוב הופתע, אך כמובן לא אמר מאומה.
לאחר יום או יומיים, פגש הרב מטוסוב בידידו הרב בנימין גורודצקי ששימש בא-כוחו של הרבי במדינות צפון אפריקה. הרב גורודצקי שאל אותו אם ירצה לבקר את הרבנית חנה, והרב מטוסוב הסכים בשמחה. (עשר שנים לפני כן, זכה הרב מטוסוב להכיר את הרבנית חנה באחד ממחנות הפליטים בהן שהתה אחרי יציאתה מברית המועצות).
את פניו קידמה הרבנית חנה במילים חמות: "יש לך ילדים מקסימים'" אמרה לו. התברר שבנה, הרבי, שרצה לגרום לה קורת רוח, הראה לה את תמונות הילדים שהשאיר השליח על שולחנו (דורש טוב לכל עמו, חלק ב, עמ' 136).
כידוע, לא התערב הרבי בקשר לקריאת שם לתינוק או לתינוקת, אולם בשנת תש"ח ביקש הרבי מאחד החסידים – ר' משה הכט – שיואיל לקרוא לבתו שנולדה "רחל", כשם אמה של הרבנית, כדי לגרום לה נחת רוח.
הרבי אף שיגר לו על כך מכתב תודה, בו נאמר: "ואשלח בזה תודתי על שנתקבלה הצעתי. וברכותיי, שיגדלוה לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה בגשמיות ורוחניות" (אגרות קודש, חלק ב, עמ' שיז).
יהודי אחד אמר לרבי שברצונו לקרוא לבנו על שם אביו של הרבי, אך באפשרותו לקרוא לילד רק בשם הראשון (לוי) כי בשם השני (יצחק) קרוי אחד מבני המשפחה הקרובים שהינו בחיים. הרבי ענה לאותו יהודי שיפנה לאמו הרבנית חנה. כשהציג האיש את שאלתו בפני הרבנית, ענתה לו בבת צחוק: "יע, יע. ער איז געווען א פיינער איד" [כן, כן. הוא [ר' לוי יצחק] היה יהודי טוב] (עטרת מלכות, עמ' 287).
ועשה טוב
הרב החסיד ר' דוד רסקין מספר: ימים אחדים לפני כ' מנחם-אב תש"י, כמדומני בט"ו או ט"ז מנחם-אב, נקראתי אל הרבי אשר ביקשני להעלות בכתב את זיכרונותיי מהתקופה בה זכיתי לשהות במחיצת אביו הצדיק, בצ'יאילי ואלמא אטא. הרבי גם ביקש ממני להיזכר במיוחד באיזה דבר תורה ששמעתי ממנו.
בקשה נוספת הייתה בפיו: שלא אשוחח עם אימו הרבנית אודות אותם ימים קשים באלמא אטא, כדי שלא תתעצב.
באותה הזדמנות, נזכרתי וסיפרתי לרבי מה ששמעתי מאחד החסידים, ר' בצלאל וילישאנסקי, שנכנס פעם לביתו של רבי לוי יצחק ומצאו כותב הערה בתניא פרק מ"א בעניין מחשבה ו'לשמה' שאדמו"ר הזקן כותב: "וכמו בגט וספר תורה", וביאר רבי לוי יצחק ששתי הדוגמאות מכוונות כנגד ב' סוגי העבודה של "סור מרע" ואחר כך "ועשה טוב"..
בהתוועדות כ' מנחם אב שהתקיימה כמה ימים לאחר מכן, התעכב הרבי משך זמן די ארוך וביאר בהרחבה תורה זו של אביו כשהוא מוסיף לה נופך משלו.
פרסום תגובה חדשה