שלושה שותפים

שנו חכמים: השווה הקב"ה את כבודו ומוראו לכבודם ומוראם של האב והאם; בכבוד ה' נאמר (משלי ג, ט): "כבד את ה' מהונך", ובכבוד הורים נאמר: "כבד את אביך ואת אמך". ביראת ה' נאמר (דברים ו, יג): את ה' אלוקיך תירא, ובמורא אב ואם נאמר: "איש אמו ואביו תיראו".

שנו חכמים: שלושה שותפים הם באדם: הקב"ה ואביו ואימו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני. תני תנא קמיה [חזר תלמיד על המשנה לפני] רב נחמן: בזמן שאדם מצער את אביו ואת אימו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלא דרתי ביניהם – ציערוני.

תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אימו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים [מדברת על ליבו]. לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאימו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב (קידושין, לא).

גדול הוא כיבוד אב

ר' שמעון בר יוחאי אומר: גדול הוא כבוד אב ואם שהעדיפו המקום [ה'] יותר מכבודו. נאמר (משלי ג, ט): כבד את ה' מהונך. [אדם] מפריש לקט שכחה ופאה, מפריש תרומה ומעשר ראשון… ועושה סוכה, לולב, שופר, ציצית. מאכיל רעבים, משקה צמאים. אם יש לך [ממון] אתה חייב בכולן [בכל מצוות אלו] ואם אין לך – אי אתה חייב באחת מהן. אבל כשבא אצל כיבוד אב ואם, בין [אם] יש לך, בין [אם] אין לך, כבד את אביך ואת אמך, אפילו אתה מחזר על הפתחים (ירושלמי קידושין, ילקוט שמעוני יתרו, רמז רצז).

כברא דאשתדל בתר אבוי ואמיה

כברא דאשתדל בהון בתר אבוי ואמיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה, וכל עלמא דהוה ליה הוה חשיב ליה לאין למעבד בהון רעותא דאבא ואמא.

תרגום:

כבן שמשתדל לטובת אביו ואימו, שאוהב אותם יותר מאשר את עצמו ונפשו, רוחו ונשמתו, וכל מה שיש לו נחשב בעיניו לאין, כדי לעשות בו את רצון אביו ואימו (זוהר תצא, רפא, א, ברעיא מהימנא).

בתניא פרק י' מוסיף: ומסר גרמיה למיתה עלייהו למפרק לון [והוא מוסר את נפשו לפדות את אביו ואימו מהשבי].

גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי כג, כד)

כבד את אביך ואת אמך, בכל מיני כבוד, לשמחם במעשים כשרים [מעשים טובים] כמו שנאמר: (משלי כג) "גיל יגיל אבי צדיק", וזהו כבוד אביו ואימו (זוהר שמות צג, א, תרגום מארמית).

בכל מיני כבוד

כמו שאדם מכבד את הקב"ה, כך צריך לכבד את אבא ואמא, בגלל ששותפות אחת יש להם בקב"ה עליו, וכמו שצריך לירא מהקב"ה – כך צריך לירא מאביו ואימו ולכבדם ביותר בכל מיני כבוד (זוהר שמות צג, א. תרגום מארמית).

מורא אב ואם

איש אמו ואביו תיראו וגו'. מצווה זו לכבד אב ואם, שצריך אדם לירא מאביו ואמו ולכבדם כמו שצריך אדם לכבד את הקב"ה מצד הרוח [הנשמה] שנתן בו, ולירא ממנו. כך צריך [אדם] לירא מאביו ואמו מצד גופו ולירא מהם שהרי הם [הוריו] משתתפים עם הקב"ה [ביצירת הוולד] ועושים לו [לאדם] גוף. והואיל והם שותפים במעשה יהיו שותפים ביראה ואהבה וכבוד (זוהר קדושים פג, א, ברעיא מהימנא, תרגום מארמית).

זרע ברך ה'

פתח ר' יוסי ואמר:

בן יכבד אב ועבד אדוניו (מלאכי א), בן יכבד אב – כמו שנאמר: כבד את אביך ואת אמך. ופירשו שצריך הבן לכבדם במאכל ומשקה ובכל. דבר זה בחייהם של ההורים – הבן מחויב בו. אחרי שנפטרו – האם תאמר שהרי פטור הוא מכך? לא כך!

שאף על פי שמתו הוריו הבן חייב בכבודם יותר, שנאמר כבד את אביך, שאם אותו הבן הולך בדרך רעה ודאי מבזה לאביו הוא, ודאי עושה לאביו בושה. ואם אותו הבן הולך בדרך מישור ומתקן את מעשיו ודאי בזה הוא מכבד את אביו, מכבדו בזה העולם לפני בני אדם, מכבדו בעולם הבא לפני הקב"ה, והקב"ה חס עליו ומושיבו בכיסא כבודו בוודאי.

בן יכבד אב – כגון ר' אלעזר שהוא כיבד את אביו [ר' שמעון בר יוחאי] בעולם הזה ובעולם הבא. כעת מרובה שבחו של ר' שמעון בשני העולמות, בעולם הזה ובעולם הבא יותר מבחייו, שזכה לבנים קדושים ולגזעים קדושים, עליהם נאמר: וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', אמן (זוהר, ויקרא, קטו, ב, תרגום מארמית).

עושר וכבוד

הא למדת, כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא, חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית, יעשה את רצון אביו שבשמים ואת רצון אביו ואמו, לכך נאמר 'זכור את יום השבת לקדשו', 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך' (תנא דבי אליהו רבא, כו, כה).

'זכור את יום השבת לקדשו' (שמות כ, ח) ו'כבד את אביך ואת אמך' (שם, יב). וכי מה עניין זה אצל זה [למה נסמכו זה לזה?], אלא ללמדך, שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו, ואם חטא – נמחל לו, שנאמר (ישעיה כט) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו, אלא תקרי 'מחללו' אלא 'מחול לו' (שם, כו, כד).

אם לובש אדם את עצמו [מתלבש] בחמישה מנה [בגדים שעולים חמישה מנה], ילביש את אביו ואת אמו בעשרה מנים, וכן יבחר להם כל הדרכים הטובים (תנא דבי אליהו רבא, כז, ה).

ברכה

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי וגו' – רצה [יצחק] במטעמים כדי שיתעסק [בנו יעקב] בכבוד אב ובזה תחול עליו הברכה (ספורנו על התורה (בראשית כז, ד)).