מעשה ברבי יהושע בן אלם שהיה מגדולי דורו, שחלם באחד הלילות חלום, והנה בחלומו נאמר לו: "שמח בלבבך שאתה וננס הקצב, תשבו זה ליד זה בגן עדן, שחלקו של ננס בעולם הבא כחלקך, ושניכם שווים שם כאחד".

ניעור רבי יהושע מחלומו מבולבל מאד וחשב בליבו: "איך ייתכן כדבר הזה ? והרי אני מיום היוולדי יראתי את ה', שמרתי את מצוותיו, למדתי ולימדתי תורה ולא הלכתי אפילו ארבע אמות בלא תפילין ובלא ציצית, ושמונים תלמידים היו לי, וכיצד זה משווים את מעשיי למעשיו של קצב פשוט?!"

כדי לעמוד על אופיו של ננס הקצב, ביקש רבי יהושע מתלמידיו לחפש אדם בשם זה ולהביאו אליו. הלכו התלמידים וחיפשו אחר ננס הקצב. הלכו מעיר לעיר ומכפר לכפר, ובכל מקום שאלו על אדם בשם ננס הקצב. אחרי יגיעה רבה נמצא האיש, קצב פשוט שבפשוטים. התפלא הקצב לשמוע שרבי יהושע, החכם הגדול בתורה, מחפש אחריו. סבור היה שתלמידי רבי יהושע משטים בו.

הלך רבי יהושע בעצמו אל ביתו של ננס הקצב. כשבא לפניו, שאלו: "אילו מעשים טובים הנך עושה"? השיב ננס הקצב: "קצב אני ומתפרנס ממכירת בשר. יש לי אב ואם זקנים שפרנסתם עליי. זקנים הם הוריי ואינם יכולים לעמוד על רגליהם, ובכל יום ויום אני מאכילם ומשקם בעצמי, ודואג לכל צורכיהם". מיד קם רבי יהושע, נישק את ננס הקצב על ראשו ואמר: "אשריך בני, ואשרי חלקך! מה טוב ומה נעים גורלך! עתה מבין אני את פשר החלום שחלמתי. אשריי ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך ולשבת לצדך בגן עדן!" (סדר הדורות, חלק ג).