מצוות פרה אדומה

פרשת חוקת פותחת בדיני פרה אדומה, כחלק מדיני שמירה על המשכן. ואכן על ידי קיום מצוות פרה אדומה מרחיקים את הטומאה ואת הטמאים מן המקדש וקודשיו, כדי שלא יתחייבו בעונש כרת בטמאם את המקדש.

ראוי לציין, כפי שמלמדנו הרמב"ם שכל ענייני הטומאה והטהרה וכן הטבילה מן הטומאות הם גזרת הכתוב, והם מכלל חוקי התורה. מצוות התלויות בכוונת הלב, שעל כן, אמרו חז"ל, טבל ולא הוחזק, היינו, שלא התכוון להיטהר כאילו לא טבל. ורמז יש בדבר, שכמו מי שמכוון לבו להיטהר כיון שטבל טהור, כך מי שמכוון לבו להיטהר ממחשבות ודעות רעות, כיון שהסכימה דעתו נעשה טהור. וכבר הבטיח הקדוש ברוך הוא לזרוק עלינו מים טהורים ולטהרנו.

מצוות פרה אדומה נאמרה לעם ישראל העומד לפני מלחמות כיבוש הארץ, שבהן יש חשש שיטמאו למתים. זה הזמן ללמד את עם ישראל דיני הזאת מי חטאת המטהרים.

פרשת פרה אדומה כוללת את שריפת הפרה האדומה, הכנת מי הנידה ודיני טומאת מת והטהרה במי הנידה..

וזה סדר העבודה: יש לקחת פרה אדומה (אם היו בה שתי שערות שחורות היא נפסלת), תמימה, ללא מום, שלא עלה עליה עול. להוציא אותה מחוץ למחנה, והשוחט אותה לוקח מדמה ומזה באצבעו נוכח אוהל מועד 7 פעמים, הוא שורף את הפרה את בשרה ואת דמה היטב ומשליך לתוכה עץ ארז ואזוב ושני תולעת. הכהן השורף את הפרה טמא טומאת בגדים, לכן עליו להיטהר בטבילה ולכבס את בגדיו. איש טהור אוסף את אפר הפרה ומניחו מחוץ למחנה. וגם עליו להיטהר בטבילה ולכבס בגדיו.

איך מכינים מי נידה איך הם מטהרים ואת מי הם מטמאים?

לאחר שחילקו את האפר ל-3 חלקים מן החלק שניתן למשמרות היו מכינים מי נידה כל פעם שהיה צריך להזות על טמא מת (מי שנגע במת אף נכרי).

וכיצד?… שמים מים בכלי ועליהם את האפר ומי נידה אלה מזים על האיש הטמא ביום השלישי וביום השביע לטומאתו, ואחר כך המיטהר מכבס בגדיו, ולאחר טבילה במקווה הוא יכול לבוא בהערב שמש למחנה שכינה ולאכול תרומה.                                                                                                                                                                          

נושא מי הנידה טמא אולם מזה מי הנידה טהור מטומאת מת.

מות מרים ומי מריבה 

פרשת מרים נסמכה לפרשת פרה, ללמדנו מה פרה אדומה מכפרת, א. מיתת צדיקים מכפרת. מות מרים גורם לחוסר מים. מתה מרים נסתלקה הבאר. שכל 40 שנה היה להם באר בזכות מרים. נוצר מצב חדש של מחסור במים, והעם מתלונן. אין זו הפעם הראשונה שאין לעם ישראל מים. כבר בתחילת דרכם של ישראל במדבר ברפידים התלונן העם על מחסור במים ושם נתבקש משה להכות בסלע ויצאו ממנו מים ושתו העם והצאן. ואילו כאן במדבר צין בשנה האחרונה לנדודיהם כשהתלונן העם מרוב צמא, נצטוו משה ואהרון לדבר אל הסלע, אולם משה שדיבר אל העם והיכה בסלע פעמיים, ואז יצאו ממנו מים. אילו דיברו אל הסלע ולא היו מכים בו היה בזה קידוש ה' גדול, ובעוון זה שנקרא מי מריבה, הואשמו משה ואהרון, כביכול, בחוסר אמונה ונענשו בעונש גדול שלא זכו להביא את בני ישראל לארץ…       

השליחות למלך אדום

בדרכם של בני ישראל לארץ כנען הם מגיעים לאדום (שעיר) הבצורה במבצרים חזקים. ומכיון שאדום נועדה להיות ירושה לעשו, ונאסר על בני ישראל להילחם באדום, משה מבקש ממלך אדום לעבור בארצו בדרך המלך מבלי להיכנס לשדה או לכרם ומבלי לשתות שם מי באר. מלך אדום מסרב ומאיים במלחמה. משה מוסיף ומבקש לעבור במסילה צדדית ולא להיכנס למקום ישוב ומבטיח שאם ישתו מים ישלמו תמורתם, ותשובת מלך אדום שלילית נחרצת, והוא יוצא לקראת ישראל בעם כבד וביד חזקה… ובזה נכשל הנסיון לשכנע את מלך אדום לעבוד בארצו.

מות אהרן וחילוף המשמרות מאהרון לאלעזר בנו

אהרון מת בהר ההר, שם הוא מעביר את בגדיו ותפקידו לבנו אלעזר. כל בית ישראל, אנשים ונשים, שהיו קשורים לאהרון, אוהב השלום ורודף השלום המשכין שלום ביניהם, מתאבלים על אהרון 30 יום.

הניצחון במלחמה עם מלך ערד

לאחר שנאלצו ישראל לנטות מעל אדום ולסבוב את ארצו, שמע מלך ערד שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד, והחליט להילחם בישראל ולשבות ממנו שבי. עם ישראל נושא תפילה לה' ובסופו של דבר מנצחים בני ישראל את מלך ערד.

נס נחש הנחושת בעקבות תלונות בני ישראל ועונשם 

עם ישראל ממשיך בדרכו במדבר בתנאים קשים של חוסר מים ולחם. אמנם היה להם מן אבל בהיותם כפויי טובה ראו בו לחם קלוקל, כי היה נספג במעיהם ולא היו מוציאים ממנו פסולת הם לא הבינו שה' עושה להם טובה ונותן להם אוכל של מלכים. משקצרה רוחם הם מתלוננים וה' מביא עליהם את הנחשים השרפים שממיתים רבים מהעם. העם פונה למשה ומודה בחטאו ומבקש ממשה להתפלל בעדו. משה נושא תפילה, וה' מורה לו לעשות שרף ולהעמיד אותו על נס כדי שכל מי שיביט בו יתרפא ויחיה.

וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שהם מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים… בדומה למלחמת עמלק, שכאשר היה מרים ידו וגבר ישראל.

המסע בגבול מואב ושירת הבאר 

עם ישראל ממשיכים מסעם בגבול מואב ושרים את שיר הבאר – שיר הודיה לה' על כל הניסים שה' עשה עימהם.. בשירתם הם מבקשים מהבאר שחפרו משה ואהרון לעלות ממעמקים. הם יודעים שמשה ואהרון חפרו את הבאר לא בכלי חפירה רגילים אלא במטה, הוא המטה שעל ידו נעשו להם ניסים רבים. עכשיו הם שרים במיוחד לכבוד הנס שהיה בדרכם לארץ, שאז נתחברו הרים זה לזה והמיתו הרבה מאויבי ישראל, שתכננו לכלות את ישראל בדרכם בנחלים שבין ההרים. ה' הודיע זאת לישראל דרך הבאר שהיתה מוציאה איברים איברים של ההרוגים. וישראל עומדים על הנחלים ואומרים שירה: "עלי באר ענו לה".

המלחמה בסיחון ועוג וכיבוש יעזר ובנותיה

עם ישראל מבקש מסיחון לעבור בגבולו. מלך סיחון שראה עצמו כשומר ארץ כנען לא נתן לישראל לעבור בגבולו ויצא למלחמה כנגד.עם ישראל, עם ישראל כובש את ארצו ואחר כך הוא נלחם בעוג מלך הבשן (הוא הפליט שבא להודיע לאברהם שלוט בשבי. משה פחד שתעמוד לו זכות אברהם אבינו, אולם ה' אומר לו: "אל תירא אותו"). אחרי נצחונות גדולים אלה ממשיך עם ישראל את מסעו במדבר.