מצוות פרה אדומה – חוקת התורה

על הציווי שבפרשה – מצוות פרה אדומה, נאמר שהיא 'חוקת התורה' כלומר, בניגוד למצוות אחרות שניתן להבינן בשכל אנושי, או להסבירן בצורה הגיונית, "חוקה" היא ז'אנר בלתי מובן של מצוות.

מצוות פרה אדומה מייצגת יותר מכל מצווה אחרת את המצוות שלמעלה משכלו של האדם. שלמה המלך, החכם מכל אדם, הודה כי אף הוא לא הצליח להבינה, כפי שאמר: "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני".

לעומת זה מספר המדרש שמשה רבנו זכה שיתגלה לו טעמה של מצווה זו: "אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה". נשאלת אפוא השאלה, אם בן-אדם מסוגל להגיע לטעמה של המצווה, מדוע שלמה המלך, שעליו נאמר "ויחכם מכל האדם" (אף ממשה רבנו), לא הצליח לגלות את טעמה? ועוד, מדוע לא גילה משה רבנו לישראל את טעם המצווה שנתגלה לו, כשם שנהג בכל ענייני התורה?

כדי לעמוד על הסיבה צריך לעמוד על מהות המצווה ומהותו של משה רבנו. חוקה היא לשון חוק, וגם לשון חקוק. כשיש פעולה שאנו מצווים לעשות אותה מתוך הבנה שכלית, זה מסייע לנו אולי בקבלה והשלמה עם העניין, כי אנחנו אוהבים להבין מה שקורה סביבנו. אבל דווקא כשאנחנו עושים משהו בלי להבין אותו או בלי לראות את ההגיון המיידי שבו – זה מחזק אצלנו את שריר האמונה. ההבנה, הופכת לאהבה, מכיוון שאנו עושים זאת מסיבה אחת: ה' ציווה אותנו. אין עוד סיבות

וכך, נחקקת בליבנו האמונה וההתקשרות בה'. וכמו שאומר הרמב"ם: "תכלית הידיעה שלא נדע" כלומר, אם אנחנו מסוגלים להכיל את אי הידיעה שלנו, אנחנו בדרגה תפיסתית הרבה יותר גבוהה ממי שיכול לחקור להבין וללמוד.

הרבי משה רבינו של הדור חי וקיים

למקום שאליו לא הצליח להגיע שלמה המלך בחוכמתו העצומה, החכם מכל אדם, שידע להבין את סודות הבריאה, הגיע משה רבנו, הרועה הפשוט וכבד הלשון. למה? כי משה רבנו לא השתמש בכלים שכליים. השכל, למרות חלקו החשוב בחיינו יכול לפעמים להוות מכשול, כי אם אני לא מבין את זה, אז זה כנראה לא קיים. אך מכיוון שהקב"ה יצר אותנו ככה, שגם אם לא נבין דברי מסוימים הרי שהדרך היחידה להתקשר ולקבל את הדברים היא דרך האמונה.

בג' תמוז נעלם מעיננו הרבי נשיא הדור, אך קיומו חי, מוחש, פועל ומתגבר. העיניים והשכל אומרים שלנו שזה בלתי הגיוני ובלתי סביר, אך המציאות מראה אחרת. ההתקשרות, הפעילות, הניסים שקורים ותחושת התהליכים המזורזים שקורים סביבנו שמעידים על תהליכים של סוף הגלות ותחילת הגאולה כל אלה מאותתים לנו שיש הרבה מעבר למה שהעיניים שלנו רואות והשכל שלנו קולט. ומכיוון שבכל דור ישנו "אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא"- גם בדורנו זה יש נשיא לדור, חי וקיים. והוא יגאלנו וכבר גואלנו.

 (מבוסס על שיחה מתוך לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 229)