בס״ד. ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשל״א

קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו גו׳[1], ומבואר בדרושי רבותינו נשיאנו על הכתוב[2], דמשמע שיש תבואה וישראל הם ראשית התבואה, ולפי זה יפלא מה שאמר כל אוכליו יאשמו, דמשמע שהגם שישראל הם ראשית התבואה, תכלית השלימות, מ״מ אפשר שיהי׳ מציאות של אוכליו, ועוד זאת, שהאכילה היא באופן של יאשמו, והיינו במזיד, תכלית הירידה (וכידוע שהחטאת באה על השוגג והאשם בא על המזיד[3]).

והנה כדי להבין מעלת ישראל שהם ראשית תבואתה, צריך להקדים תחילה ביאור מעלת ענין התבואה. דענין התבואה למעלה הם המלאכים, כמבואר בזהר[4] שהמלאכים נקראים חציר, וישראל הם ראשית תבואתה, היינו שהם למעלה מהמלאכים. וביאור הענין הוא[5], דהנה זה שהמלאכים נקראים בשם צומח (חציר) הוא משום שכשם שענין הצמיחה הוא שאינו נשאר באותו מצב, אלא הוא גדל מקטנות לגדלות, כך גם המלאכים, שעבודתם היא בבחי׳ עלי׳ תמידית, וכמאמר[6] כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר, כתורת הרב המגיד[7] דקאי על שירת המלאכים, שיוצאים ונכנסים ע״י השירה, היינו שע״י שירת המלאכים הרי הם עולים ממדריגתם, וכמ״ש[8] והחיות רצוא ושוב, שעבודתם היא בבחי׳ רצוא ועלי׳ (ועלי׳ זו היא ע״י השירה), ועד שגם ישראל בעבודתם מזכירים את שירת המלאכים, וזהו חלק שלם בתפילה[9], והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול כו׳ ברוך[10] כבוד ה׳ ממקומו וכו׳. אמנם אעפ״כ נקראים המלאכים בשם עומדים, כמ״ש[11] ונתתי לך מהלכים בין העומדים, ודוקא ישראל נקראים מהלכים, ולכן נקראים ראשית תבואתה. וטעם הדבר הוא, כי עליית המלאכים היא עלי׳ לפי ערך, עלי׳ בגבול, שהרי כל עבודתם ועלייתם היא בעולמות בי״ע, וכמאמר[12] מי שם מלאך נוצר באצילות, משא״כ ישראל ע״י עבודתם נעשים בבחי׳ מהלכים, עד שעולים לעולם האצילות.

אמנם עדיין צריך להבין, דהנה ידוע דזה שנשמות ישראל נקראות בשם מהלכים הוא בגלל ירידת הנשמה למטה ועבודתה בעבודת הבירורים באופן דאתכפיא ואתהפכא וכו׳, וכמבואר באגה״ק[13] שהתחתונים לבד המלובשים בגוף יש בכחם להעלות ולברר הניצוצות שנפלו למטה מטה, ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים (וכמארז״ל[14] על הפסוק[15] היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך גו׳). ולכאורה הרי מצינו עבודה זו דבירור הגוף ואתכפיא ואתהפכא גם במלאכים. דהרי גם במלאכים ישנו ענין הכפי׳, שכופה את עצמו, וכמובן[16] ממאמר רז״ל[17] במט״ט אפקוהו למט״ט ומחיוהו שיתין פולסי דנורא, היינו שיש אצל מלאכים ענין של שכר ועונש, וכמ״ש[18] גם במלאכיו ישים תהלה, דמזה מובן שיש אצלם ענין של כפי׳, וכן יסד הפייטן במוסף דימים נוראים ומלאכים יחפזון כו׳ לפקוד על צבא מרום בדין. ועד״ז יש אצלם ענין של בירור הגוף, שהרי גם המלאכים יש להם גוף, וכמ״ש[19] עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, שגופות המלאכים הם משני היסודות הדקים דאש ורוח, ועז״נ עושה מלאכיו גו׳, עושה דוקא, דקאי על עשיית הגוף, וכמובן גם ממה שאמרו רז״ל[20] שהושיט הקב״ה אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן, דשריפה אפשרית רק בגוף ולא בנשמה. ומכיון שיש להם גוף, הרי הם שייכים גם לעבודת בירור הגוף וכפיית הגוף ועד להפיכת הגוף, אתהפכא. וא״כ במה היא מעלת נשמות ישראל על המלאכים, שדוקא הנשמות נקראות מהלכים וראשית תבואתה, ומדוע באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים.

אך הענין הוא[21], דיש ליישב זה בשני אופנים (מלמטה למעלה). דהנה ידוע שיש ב׳ בחינות מלאכים, הא׳ הנקראים יוצר משרתים, והם המלאכים המתחדשים בכל יום, והב׳ נקראים ואשר משרתיו, שהם משרתים מששת ימי בראשית[22]. ולפי זה יש לומר, דמעלת ישראל על המלאכים היא במלאכים אלה הנקראים יוצר משרתיו, מכיון שעבודתם היא יום אחד בלבד, משא״כ עבודתם של ישראל היא במשך שבעים שנה ושמונים שנה[23] והיו ימיו מאה ועשרים שנה[24]. דכאשר העבודה היא יום אחד בלבד, הרי אין זה שלימות הענין דאתכפיא, כי ענין העבודה הוא בכל יום, כמאמר[25] בכל יומא ויומא עביד עבידתי׳, שכל יום שייך למדה מסויימת, כגון חסד גבורה או תפארת, ונמצא שהמלאך שנברא רק ליום אחד הרי כל עבודתו היא בהקו השייך לאותו יום, ואין אצלו ענין של אתכפיא ושינוי המדות. משא״כ בישראל עיקר עבודתם הו״ע השינוי מעבודה לעבודה. וכמבואר במ״א[26]  בענין מ״ש[27] עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שנאמר בניסיון העקידה, דלכאורה הרי לפני זה כבר עמד אברהם אבינו ע״ה בתשעה נסיונות, וא״כ למה אמר לו רק בניסיון העקידה עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ומבואר טעם הדבר, כי העבודה בשאר הנסיונות היתה בקו אחד שהוא קו החסד והאהבה, ענינו של אברהם, ולכן רק כשעמד בניסיון העקידה השייך לקו הגבורה והיראה, ירא אלקים אתה, הרי דוקא אז נתגלתה מעלת אברהם, שעבד עבודתו בכל הקוים. ועד״ז יובן גם בעבודת כאו״א מישראל, דזה שעומד בכל שינויי הנסיונות במשך שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה²³והיו ימיו מאה ועשרים שנה, הרי בכל יום עבודתו היא באופן שונה מחבירו (וכנ״ל דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳), וא״כ מעלת עבודת ישראל היא גדולה יותר. ולפי ביאור זה הרי מעלת ישראל על המלאכים היא רק על המלאכים שהם בבחי׳ יוצר משרתים, הנוצרים בכל יום. משא״כ אשר משרתיו שהם מלאכים שישנם מששת ימי בראשית, כגון מיכאל וגבריאל וכו׳[28], הרי הם למעלה מזה, שהרי עבודתם היא זמן רב יותר אפילו מעבודת ישראל, שעובדים עבודתם במשך כל שית אלפי שנין דהוי עלמא[29], וכמבואר בכ״מ[30] שזה שמלאכים אלה אומרים ג״פ קדוש הרי זה כנגד ג״פ אלפיים שנה שיש בשית אלפי שנין. דבאלפיים שנה הראשונות אמרו הקדוש הא׳ וכו׳ ועכשיו אומרים הקדוש הג׳ כו׳.

אמנם עוד יש לומר, דבאמת מעלת ישראל היא גם לגבי מלאכים אלה. כי אף שמלאכים אלה עוסקים בעבודתם כל שית אלפי שנין, ועבודתם היא ג״כ בבירור גופם וכו׳, מ״מ אין זה דומה לעבודת בירור הגוף דנשמות ישראל. כי גוף המלאכים הוא רוחני הרבה יותר מגוף בני אדם[31], כי הוא מב׳ יסודות הדקים דאש ורוח, ובזה גופא מרוחניות היסודות, משא״כ הגוף דבני אדם הוא בהגשמיות דד׳ היסודות, לכן הבירור והעבודה דאתכפיא ואתהפכא שע״י נשמות ישראל שנתלבשו בגופים היא עבודה נעלית יותר. ובזה יובן מאמר רז״ל[32] שהמלאכים טענו תנה הודך על השמים[33] וענה להם משה כלום יצר הרע יש ביניכם כו׳, דטענת המלאכים היתה שגם אצלם יש גוף וכו׳, ולכן גם הם שייכים לעבודת הבירורים, וע״ז ענה להם משה דעיקר עבודת הבירורים היא בעולם הזה הגשמי דוקא. וכח זה דבירור הגשמיות הוא רק בידי הנשמות, כי[34] המלאכים אינם יכולים להפוך גוף גשמי כ״כ, ואם היו נמשכים בגופות גשמיים היו יורדים ממדריגתם, כמו עוזא ועזאל שנשקעו למטה[35] (או שהיו עולים למעלה מיד בלי בירור הגוף ואומרים שירה, כמארז״ל בזה[36]).

ועל פי כל הנ״ל יובן מה שאומרים שישראל הם ראשית תבואתה, שהם למעלה מהמלאכים, כי דוקא נשמות ישראל נקראים בשם מהלכים ע״י ירידתם למטה, ולכן באים העליונים שהם המלאכים לשמוע את החידושי תורה שמבררים הנשמות המלובשות בגופים.

והנה בפסוק זה (ראשית תבואתה) יש עוד פירוש, דתבואתה קאי על התורה[37], שהתורה נקראת לחם כמ״ש[38] לכו לחמו בלחמי, וגם חטה בגימטריא כ״ב שהם כ״ב אותיות התורה[39]. והנה התורה היא חכמתו ורצונו של הקב״ה, וכתיב בה[40] ואהי׳ אצלו אמון ואהי׳ שעשועים גו׳ לפניו וגו׳, ואפילו כפי שהתורה היא בעולם כתיב בה[41] הלוא כה דברי כאש נאום ה׳ מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אין מקבלין טומאה[42]. אך אעפ״כ נקראים ישראל ראשית תבואתה, כי ישראל הם למעלה אפילו מתורה, וכדאיתא בתנא דבי אליהו[43] ששני דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קדם כשהוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אומר אני ישראל קדמו לכל דבר. וראי׳ לדבר ממצות התשובה, שע״י התשובה יש בכחם של ישראל להגיע למעלה מהתורה ולתקן הפגם שעשו במה שעברו על מצוות התורה. וכן מבואר במ״א[44] שדוד הי׳ מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה, שזהו משום שדוד הוא למעלה מתורה. ומצד זה הנה לא רק המלאכים שהם העליונים באים לשמוע חידושי תורה מהנשמות (כנ״ל), אלא גם הקב״ה בא עמהם כביכול[45], ועוד זאת שאמרו רז״ל[46] אתם אפילו מזידים, כי ישראל הם למעלה מהתורה. ובעבודת האדם הו״ע המסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת, שזהו הקשר דישראל וקוב״ה שלמעלה מהתורה. ולכן המשכת אוא״ס ב״ה בתורה היא ע״י ברכת התורה שאומר גם מי שלא ידע מאי קאמר[47], כי ענין זה שייך לעצם הנפש שלמעלה מכל המדריגות, ולכן גם מי שלא ידע מאי קאמר מברך ברכת התורה, ויש בכחו להמשיך אוא״ס בתורה, מצד מעלת ישראל על התורה. והגם שישראל הוא ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה[48], הרי זה כפי שנשמות ישראל כבר נמשכו למטה, שהמשכתם היא ע״י התורה. וכמו מצות התשובה עצמה שלמעלה מן התורה, שגם היא מצוה בתורה. וכמו״כ בנוגע לישראל, שבעצם הרי ישראל הם למעלה מהתורה. דמה שישראל ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה זהו כפי שהם כבר בדרגא הנקראת בשם ישראל, שהוא בחי׳ ז״א דאצילות, ולכן שייך למספר ששים ריבוא, דהיינו ו׳ קצוות דז״א יו״ד פעמים יו״ד פעמים יו״ד וכו׳, משא״כ בחי׳ קודש דישראל (קודש ישראל) הוא מילה בגרמי׳ שלמעלה מבחי׳ ז״א.

וזהו קודש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה, שישראל הם במדריגה עליונה ביותר, שהם למעלה מהמלאכים הנוצרים בכל יום, ולמעלה גם מהמלאכים הנצחיים, ולמעלה אפילו מתורה, וטעם הדבר הוא מחמת ירידתם למטה לעסוק בעבודת הבירורים כנ״ל. ולכן אומרים כל אוכליו יאשמו, שכיון שהנשמה יורדת למטה לעסוק בעבודת הבירורים, אפשר שיהי׳ בה ענין של אוכליו ח״ו, ועד שהוא באופן של אשם ומזיד. והעצה היעוצה לזה הוא ענין של קרבן אשם, שיש בו חילוק לגבי שאר הקרבנות, והוא מה שמביא חומש, והיינו[49] שמגלה בנפשו הבחינה החמישית דהיינו בחי׳ יחידה שלמעלה מכל הענינים. דהנפש בכלל נחלקת לד׳ חלקים, כמבואר באגה״ת[50] שהם ד׳ אותיות דשם הוי׳, ולמעלה מזה הוא בחי׳ הרצון והכתר, ונרמז בקוצו של יו״ד, אמנם יש בחינה שאינו נרמז אפילו בקוצו של יו״ד, פנימיות הכתר, בחי׳ יחידה שבנפש, והוא בחי׳ החמישית לפרעה[51] דבי׳ אתפריעו כל נהורין[52], וע״י גילוי בחי׳ החמישית אז כל שאר ד׳ הידות[53] הם כדבעי, שנתקן ענין אוכליו יאשמו.

וזהו מה שקוראים בתחילת ג׳ השבועות דבין המצרים בתחילת ספר ירמי׳ בכתוב זה דקדש ישראל להוי׳, כי ענין בין המצרים הוא שהי׳ ענין של אוכליו, וכמאמר[54] מפני חטאינו גלינו מארצנו, וע״ז אומרים יאשמו, שהתיקון לזה הוא ע״י גילוי בחי׳ החמישית לפרעה, עבודת המסירות נפש ועבודת התשובה, שאז הבטיחה תורה שישראל עושין תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין[55], ויהפכו[56] ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים[57], בקרוב ממש.

מקורות והערות