מדוע נקראים הנישואין 'קידושין'?

הנישואין ביהדות מכונים 'קידושין' – איחוד קדוש ומקודש. מאז שהעם היהודי, וכל יהודי בפרט, נהיה "עם קדוש" בקבלת התורה והמצוות, ישנם היבטים רבים בחיי היהדות שלא מכונים במפורש במונח קדוש, אף-על-פי שכולם אמורים להיות מקודשים לקדוש ברוך הוא. דווקא הנישואין מכונים כך, וההצהרה הפורמאלית של טקס הנישואין היא "הרי את מקודשת לי".

כל זה בא להדגיש את האופי הנשגב של הקשר בין האיש והאישה בחיי היהדות, דבר שבא לידי הביטוי האמיתי שלו בנישואין "כדת משה וישראל".

התאמה מלמעלה

לפי היהדות איש ואישה הם שני חצאי נשמה שבזמן ירידתה לעולם הזה התחלקה לשני גופים נפרדים.

בספר הזוהר נקרא אדם שאינו נשוי, איש או אישה, "חצי אדם". חיי נישואין וגידול משפחה יוצרים אחדות, כאשר הבעל והאישה אינם רק "שותפים" בחיים, אלא משלימים זה את זו בפועל, כך שכל אחד מהם נהיה אדם שלם. בתפיסה זו לחיי הנישואין משמעות עמוקה יותר, הנותנת הרגשת רוחניות וקדושה בכלל.

על ההתאמה המיוחדת בין בני זוג אמרו חז"ל: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (תלמוד בבלי, סנהדרין כב, א).

עוד נאמר בזוהר: "וכאשר הנשמות יוצאות, זכר ונקבה כאחד יוצאות. אחר כך כאשר יורדות לעולם הזה נפרדות זו לצד זה וזו לצד זה, והקב"ה מאחד ביניהם אחרי כן. ולא ניתן האיחוד ביניהם לאחר אלא לקב"ה בלבד, שהוא יודע את זיווגן המתאים לחבר ביניהם כיאות" (זוהר א, פ"ה. תרגום מארמית).

עיקר וטפל במציאת בן זוג

לא מעט צעירים חוששים להתחתן וקשה להם להחליט מיהו בן הזוג המתאים. זו אכן החלטה לא קלה, החלטה הנוגעת לכל חייהם. אולם כדאי לזכור שנישואין אינם נוסחה מתימטית בה כל דבר מחושב וחייב להתאים במאה אחוז מראש.

הניסיון הוכיח שהגישה היהודית למציאת בן הזוג, היא הנכונה ביותר. על פי גישה זו יש לחפש בבן הזוג את המרכיבים החיוניים לבניין עדי עד, והם: יראת שמים והתאמה בהשקפת עולם, תוך ביטחון בקדוש ברוך הוא, אשר השגחתו הנדיבה מוענקת לכל אחד ואחת בפרט.

כל השאר, מרכיבים שאינם חיוניים, הינם כטפל לגבי העיקר. כאשר בחירת בן הזוג נעשית בהתחשב בעיקר ולא בטפל, מסייע הקדוש ברוך הוא שגם הדברים שהינם בבחינת טפל מוצלחים וטובים.

בנין עדי עד

בנוסח המיוחד לברכות הנאמרות תחת החופה, מתוארים הנישואין היהודיים במילים "בנין עדי עד". אין זה ביטוי פיוטי סתמי אלא דוגמא המכילה רעיונות משמעותיים לגבי האופן שבו יש להביט על הנישואין.

כאשר אדם עומד לפני בניית בית, עליו לוודא בראש ובראשונה שהיסודות הינם יציבים. על היסודות להיות חזקים דיים באופן שיוכלו לתמוך במבנה כולו, ולשאת את הקומות העליונות שעוד יתווספו.

ייתכנו דעות שונות ביחס לבנין שיוקם מעל גבי אותם יסודות, כגון: עד כמה יש לשפר את מראהו החיצוני של הבניין, כיצד להתייחס לדעותיהם של שכנים או חברים, והאם יש לוותר או לא על דברים מסוימים הקשורים ביופי ומראה. עם זאת, בשום אופן לא ניתן להתפשר על יציבות היסודות.

על מנת שהיסודות יהיו יציבים ואיתנים, עליהם להיות מחומרים בדוקים ומנוסים העמידים בפני שינויי מזג-אוויר או כל בעיה אפשרית הנגרמת מתנאים שונים וקיצוניים.

כל האמור נכון גם ביחס ל"בנין" הבית היהודי המתחיל עם הנישואין, משמעות הבאה לביטוי במלים "בנין עדי עד". הבית היהודי הטוב, השמח והמואר שהוא גם בבחינת אור לגויים, נוסה במשך אלפי שנים במקומות שונים ותחת תנאים מגוונים ביותר, ויסודותיו היציבים נמצאו תמיד אמינים, חזקים ויציבים.

הדבקות בתורה ובמצוות בחיי היום יום היא זו ששמרה על עמנו, הן ככלל והן על כל משפחה כפרט. היא שעמדה לנו בכל המשברים האפשריים ועשתה אותנו עם נצחי. לכן נקראת התורה "תורת חיים", תורה של חיים, מה שמצביע על חיים טובים ושמחים גם בעולם הזה. כמו כן המצוות, עליהן אומר הפסוק "וחי בהם", הן המקור לחיים ולשמחה – לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה. אלו הם היסודות היציבים ביותר.

עובדה זו מודגשת במיוחד בימינו, כשכל מיני "איזמים" – אידיאולוגיות שונות – הביאו לכל כך הרבה בלבול והפרעות בחיי הדור הצעיר.

לעומת זאת, כאשר התורה והמצוות מאירים את דרכם בחיים, יכולים אנשים צעירים המתחילים את חייהם לצעוד בבטחה מתוך רגש עמוק של אמונה ושמחה. ומובטחים הם בהצלחה הבאה עם שלוות נפש, בריאות טובה ואושר, הן בגשמיות והן ברוחניות.

לא להתבייש

לזוג צעיר הבא להקים את ביתו על יסודותיה המוצקים של היהדות, נכונו התמודדויות רבות. עלול הוא לפגוש במכרים או שכנים שילעגו לדרכו. לשם כך יש לזכור, כי בדבר הנוגע לעצם קיומו, שכל עתידו של האדם תלוי בו, לא ניתן להתחשב בדברי לעג כאלה ואחרים, מכיוון שיודעים הם, שמדובר ביסוד לעשרות שנים של חיים בעתיד. במיוחד כאשר הסיבה המניעה את חלקם הגדול של הלועגים היא אכזבתם מהאידיאלים בהם האמינו. כאשר הם רואים איש או אישה העומדים איתן באמונתם ושלום בנפשם, מעוררת עובדה זו את קנאתם.

כך גם תובן הדרישה הפונה לכל יהודי או יהודייה, בתחילת השולחן ערוך – ספר ההלכה היסודי והבסיסי: "אל ייבוש מפני המלעיגים". במיוחד יש להדגיש זאת כאשר בני ישראל הם "המעט מכל העמים", ובנוסף, שומרי תורה ומצוות הם לא תמיד הרוב בבני ישראל. עם זאת, דווקא אורח חיים זה הוא מחובתו וגם זכותו של כל אחד ואחת מאתנו, והוא הוא המביא לחיים מאושרים בגשמיות וברוחניות.

נסיונות

זוג צעיר מתנסה בהכרח בקשיים מסוימים, בעיות ולפעמים אפילו משברים. אולם כאשר מבינים שניסיונות אלו נועדו לרומם את האדם (ניסיון מלשון "נס הרים" ישעיה, יח, ג), הם מקבלים את הפרספקטיבה הנכונה.

מטרתם של הנסיונות היא לחזק את יסודות הבית, וכפי שהתורה אומרת: "כי מנסה ה' א-להיכם אתכם לדעת, הישכם אהבים את ה' א-להיכם" (דברים י"ג, ר). משמעות הדבר היא שיחד עם הקשיים והבעיות נותן ה' גם את היכולת להתגבר עליהם. את המחשבות על ייאוש יש להרחיק לגמרי, ובמקום זאת להתייחס למכשולים ולקשיים כאתגרים שתכליתם היא, שנתגבר עליהם ונפיק מהם את התועלת הגלומה בהם.

הסתגלות והתאמה

התקופה הראשונה עד שבני זוג מסתגלים ומתרגלים אחד לשני עלולה להימשך זמן מה. גם אם בתחילה היו דברים לא רצויים, כדאי לזכור שהדבר שכיח אצל הרבה זוגות בתחילה כשהנישואין טריים. עם הזמן המצב הולך ומשתפר, והבעיות הולכות ופוחתות עד שמתבטלות לגמרי, במיוחד כאשד ישנו רצון טוב משני הצדדים.

במקרים אלו, המופיעים בשנים הראשונות לנישואין, הראה הניסיון שהדרך הטובה ביותר לזוגיות טובה וכינון שלום לשנים ארוכות ושמחות, היא לא לשים לב לחוסר ההתאמה שבוודאי הוא רק זמני. ככל ששמים פחות לב לבעיות, כך מצב היחסים ילך ויתייצב מהר יותר, במיוחד באשר כל אחד מדגיש מצדו את החיובי והטוב.

כאשר מתבוננים היטב בכל האמור מבינים בני הזוג שמצבם לא מיוחד וחריג ובטח לא גרוע. נדרשת רק התנהגות מתאימה, שעל ידה יחול שיפור מיידי, וכך ילך המצב הלוך וטוב ויאריכו ביחד ימים ושנים טובות.