הרב ישראל דערן ייסד בית חב"ד בסטמפורד, קונטיקייט. במשך הזמן נודע לו כי במקום הולך ונבנה מקווה טהרה. הוא התעניין מי עומד מאחורי היוזמה, ונודע לו כי היזם הוא ישראלי לשעבר, שלא היה מוכר בקרב חברי הקהילה היהודית.

זמן קצר אחר כך שמע הרב דערן מידיד בשם דב פרשן, שבילה חופשה במיאמי, שפגש שם ישראלי המתגורר בסטמפורד ומעוניין לתרום לנושאים יהודיים. אחרי זה קיבל הרב שיחת טלפון מאישה, שביקשה לרשום את בנה לגן חב"ד שניהל. תוך כדי שיחה הזכירה האישה כבדרך אגב את העובדה שבעלה הוא ישראלי, וכי זה עתה שבו מחופשה במיאמי. היא נדהמה כאשר הרב דערן ידע לקרוא לה בשמה הפרטי ואף מסר להם דרישת שלום מדב פרשן!

האישה לא ידעה שהרב דערן הוא חב"דניק. היא רק שמעה ביקורת חיובית במיוחד על המוסד החינוכי שלו, וזה מה שמשך את תשומת ליבה. כאשר נודע לה כי בן שיחה הוא השליח החב"די במקום, אמרה לו כי בעלה יבקש בוודאי לשוחח איתו.

כעבור זמן קצר טלפן הבעל. הוא אמר שברצונו לשוחח עם הרב דערן באריכות, והשניים נדברו להיפגש בשעה שמונה באותו ערב. הרב הופתע כאשר הישראלי הודיע שאשתו תצטרף לפגישה בשעה תשע.

ברגע שמ. החל לספר את סיפורו, הבין הרב דערן מדוע הגיע ללא אשתו: על יחסי בני הזוג העיבה עננה כבדה. האיש, כך התברר, התגורר בעבר ברובע קווינס שבניו-יורק, שם ניהל גם את העסק שלו. בכל יום שישי ביקרו אותו בחורים מישיבת חב"ד המרכזית "תומכי תמימים" ב'קראון הייטס', כדי להניח עמו תפילין. תחילה לא שש לרעיון, אך לבסוף כבשה אותו הידידותיות שהפגינו הצעירים החב"דניקים והוא החל לצפות בקוצר רוח לביקורם השבועי. פעם אחת, כאשר נעדרו מן המקום במשך כמה שבועות רצופים, חש שהוא מתגעגע אליהם באמת.

מצווה גוררת מצווה, ואט אט אך בעקביות החל מ. לקבל על עצמו עוד ועוד הנהגות טובות בקיום מצוות. הוא רכש לעצמו תפילין, החל לשמור שבת ולהקפיד על כשרות. אשתו, לעומת זאת, הייתה נלהבת פחות. כאשר עברו להתגורר בקונטיקט, העמיק עוד יותר הפער ביניהם. הבעל ביקש להסתופף בצל הקהילה החרדית במקום, ורצה לקבל על עצמו מחויבויות נוספות שיבטאו את תהליך התשובה שלו. לעומתו, ביקשה אשתו לשמור על הסטאטוס־קוו.

הרב דערן ניסה להשכין שלום־בית בין בני הזוג, והשיחה שקיים איתם נמשכה עד שלוש לפנות בוקר. הוא הצליח לשכנע את הבעל שישחרר קצת לחץ מאשתו: "גם לך לקח זמן עד שהגעת להכרתך הנוכחית", הזכיר לבעל, "גם אשתך זקוקה לזמן. תן לה לעשות את זה בקצב שלה. אל תלחץ עליה".

לאישה הסביר הרב דערן כי עליה לכבד את השינוי הרוחני של בעלה. גם אם אינה מוצאת עניין בהנהגותיו הדתיות, עליה לכבד לכל הפחות את העובדה שבעלה מתייגע כל כך בעבודה על עצמו.

השיחה עם בני הזוג התקיימה ביום שלישי בלילה. למחרת, טלפן מ. אל הרב דערן ודיווח שהקרע עם אשתו לא התאחה. ביום חמישי התייצב שוב במשרדו של הרב ושפך לפניו את מר לבו בכאב רב. הרב דערן לא ידע מה עוד יוכל לעשות; הוא כבר אמר כל מה שהיה לו לומר. היה לו רק רעיון אחד: לכתוב לרבי. מ. כתב לרבי על מצבו, והרב דערן שלח בפקס את המכתב למשרדו של הרבי.

בסוף השבוע הוזמן הרב דערן להשתתף בשמחת בר מצוה משפחתית באנגליה. ביום ראשון כשטלפן הרב דערן הביתה סיפרה לו אשתו על ההודעות הדחופות הרבות שהשאיר עבורו מ. הישראלי במזכירה האלקטרונית, וביקשה שיתקשר אליו דחוף.

הרב דערן טלפן לביתו של מ., והופתע מאד לשמע צליל חיובי ומעודד בקולו. התברר שאשתו החלה לגלות עניין חיובי בשמירת תורה ומצוות!

מה קרה? לאחר השיחה עם הרב דערן ביום חמישי, יצאו בני הזוג למסעדה צמחונית עם כמה מידידיהם הגויים. במסעדה הצטרף אליהם גוי אחד, שהועסק כאיש משק־בית בביתו של אחד היהודים העשירים בעיר. השיחה סביב השולחן התגלגלה סביב עניני דת, והאיש סיפר על כך שמעסיקו – יהודי ידוע ובעל השפעה – נוהג להתעטף בטלית, להניח תפילין ולהתפלל מדי יום.

אשתו של מ. נדהמה. היא לא העריכה את התפילין שבהם התעטר בעלה, והנה היא שומעת גוי המספר ביראת כבוד הגובלת בהערצה על הנהגה משונה זו. עצם העניין שמולטי מיליונר יהודי בגילו ובמעמדו שומר מצוות, פקח לפתע את עיניה; היא נוכחה ששמירת מצוות אינה בהכרח עניין המתאים לגטו!

למחרת, ערב שבת, ניגש מ. כהרגלו להדליק נרות שבת קודש. כמה דקות אחר כך שמע את אשתו מחנה את רכבה ואחרי שנייה היא פרצה מתנשפת אל הבית: "האם מאוחר מדי? האם אני יכולה עדיין להדליק נרות?"…

במהלך אותה שבת שוחחו השניים ממושכות על הכול, ואז חל השינוי הגדול ביחסה.

בשעות אחר הצהריים של יום חמישי האחרון נשלח המכתב אל הרבי, וכבר באותו ערב החל יחסה להשתנות!

איך אמר הרב דערן? – "לא תמיד משיב הרבי בכתב למכתבים שנשלחים אליו".